יונתן אמיר

  • סטיית תקן

    "במערכת שבה הרציונליות והאתיקה מצביעות בכיוונים מנוגדים, האנושיות היא המפסידה העיקרית", כתב הסוציולוג זיגמונט באומן בספרו ״מודרניות והשואה״, שפורסם עתה בעברית.

  • חיים על תנאי

    התערוכה "תנאי חיים" מציגה פרויקטים רבים של "אמנות מעורבת חברתית" המסייעים לנפגעים מכוח, וכמעט לא אחד שמאתגר את הכוח עצמו.

  • מיפוי של רעיון

    הביאנלה החמישית לרישום מבוססת על היפרדות מן הנייר כמצע עבודה, ובוחנת את תפקוד הרישום כמפה, צל, שיקוף דיגיטלי, אשלייה אופטית, מידע מוצפן או הפרעה אדריכלית.

  • סימנים מוסכמים

    התערוכה של מיכל הלפמן במרכז לאמנות עכשווית מציגה הפקה מהוקצעת, שמתקשה לחפות על עבודה גולמית המבוססת על קרעי רעיונות חצי-אפויים.

  • מראית אין

    הבעיה בהסכם בין אוניברסיטת ת"א לאספן יגאל אהובי אינה איכות האוסף שלו וגם לא מקצועיותה של שרית שפירא, אלא העובדה שמוסד אקדמי סוגר עסקה סמויה עם גורם חיצוני שבניגוד לעבר לא מבקש לזכות בכיבודים הרגילים שנלווים לפעילות פילנתרופית, אלא לשלוט בתכנים האקדמיים עצמם.

  • היסטוריה כחומר גלם

    התערוכה הקבוצתית "היסטוריות" ממשיכה את עיסוקו של המרכז לאמנות דיגיטלית במחשבה פוליטית אלטרנטיבית ובמודלים של מציאות חלופית, אך נותרת מפוזרת מדי.

  • חיפה. מרחב מעורב

    "האם הקיום המעורב בחיפה הוא מיתוס שצריך להפריך? האם מדובר במציאות קיימת שיכולה להיות סנונית המבשרת על אפשרות להצלחה דומה במקומות אחרים? או שמא מדובר ביוצא מן הכלל המעיד על הכלל?". גליון חיפה: הקדמה.

  • כרוניקה של סבל רב מוקדי

    יוסי סוכרי חיבר רומן ראשון על שואת יהודי לוב. למרות כמה קפיצות מושגיות מאולצות, הספר נקרא בנשימה אחת ובבטן שהולכת ומתכווצת.

  • מקור משני

    בתערוכה עוקצנית אך שובת לב ועשירה בהקשרים פנימיים, יוצרת הילה טוני נבוק מופע אלכימיה שהוא בה בעת בדיחה על חשבונה.

  • מידות רעות

    אותנטיות, טוטאליות וסערה רגשית מציבות רף גבוה מאד לקריירה אמנותית ארוכה. אחרי עשור של הצלחה, התערוכה החדשה של חן שיש מגלה סימני חולשה.

  • גינה בהפרעה

    במוזיאון פתח תקווה מוצג אשכול תערוכות גדול ותובעני. תערוכתם של הצמד גיל ומוטי בנאלית ומאכזבת, ואילו אריאל רייכמן מציג מיצב יפה של גן פרא המונשם באמצעים מלאכותיים.

  • עניין של זמן

    ג'ף וול הוא מאסטר בן זמננו, אולם עבודתו, המוצגת במוזיאון ת"א, כבר הגיעה לשלב שאחרי ההתקבלות, והיא מתקשה לעורר את ההתפעלות שיצרה בעבר.

  • שחקנית מחייכת ואופס – אפה מתקלף

    תערוכתו של יורם קופרמינץ "אוקטובר" מתמודדת עם טראומת המלחמה באמצעות סרקזם חד עין, הניחן ביכולת לזהות נקודות תורפה בדימויי שלמות והבטחה ולהפוך אותן ללב העניין.

  • טיפול ביובי במישור הקיומי

    כשמדברים על דיוויד פוסטר וואלאס כסופר של דור, אולי לזה מתכוונים: לשיקוף העצמי הבלתי פוסק ולמודעות הגוברת, המשתקת, לתהליכים, מורכבויות וניואנסים.

  • החיים כתוכנית מימונית

    "במקום לחשוב על האמנות רק בקונטקסט של שחרור מושגי אני מציע לחשוב עליה בקונטקסט כלכלי גלובלי, ופה אתה מגלה שהכל זה נסיונות לענות לאתגר הקומוניסטי". יהושע סימון מוציא ספר מסות ומסכם את שנתו הראשונה במוזיאון בת-ים.

  • מאז שהסדר הושכן

    "דופנות הרחוב התגלו רק כשהכל חזר לסדרו הרגיל, כי לשעה קלה התרגלנו אל נשימה אחרת וכשהיא נפסקה הפכנו מודעים אל הצרוּת". על ספרה של עדי שורק "לפעמים מאבדים אנשים".

  • דה קונינג פינת אגנס מרטין

    משיחת מכחול מרוכזת, ועוד אחת בכיוון השני. בועז ברקני מציג תערוכת ציורים מאופקים שמתקשה להציע דבר מלבד עצמה.

  • כצאן לצבע

    התערוכה "צבע פראי" במוזיאון ישראל מציגה מבחר עבודות חשובות ומעניינות אך מוגשת לצופה בצורה פשטנית וחנפנית.

  • המקום רץ אחריך

    בשנת הלימודים הקרובה תיפתח תוכנית ראשונה ללימודי אמנות ישראלית. ההיסטוריון גדעון עפרת, מיזמי התוכנית ומבכירי חוקרי האמנות בארץ, טוען שהעניין בהול ומדבר על אקדמיה, מקומיות, בורות, אספנות ושוליות.

  • היסטוריה קצרה של ספרי צילום

    ספר חדש מתאר את האופן שבו ספרי צילום תיעודיים משנות ה-30 בארצות הברית הפכו לכלי ביקורתי, ומעלה שאלות על כוחו המוגבל של הדימוי הבודד.