יונתן אמיר

  • המיית אדים בחדר הדוודים

    המיית אדים בחדר הדוודים

    במשך 15 שנים פעלה בקיבוץ נחשון גלריה לאמנות עכשווית. ספרה של מייסדת ואוצרת הגלריה יעל קיני ״הפיכת חצר״, מסכם את פעילות המקום שהפך לחוליה משמעותית בתולדות המיצג המקומי, ונודע ברוח נסיונית ופתוחה

  • אופקים לא קלים

    אופקים לא קלים

    בערך של גדעון עפרת באתר הספריה הלאומית מופיעים 211 פריטים. כשמחלקים את מספר הספרים בקצת יותר מ-50 שנות פעילות מקצועית, מגלים שמדובר בהספק של 4 ספרים בשנה, לא כולל מאמרים בעיתונות ובכתבי עת, ברושורים, מאמרים גנוזים והרצאות. מפעל החיים הזה היה מרשים גם לו התחלק בין 3 אנשים.
    דברים שנאמרו באירוע גבורות לגדעון עפרת

  • בציור של ליהי תורג׳מן אלוהים לא נותר אילם

    בציור של ליהי תורג׳מן אלוהים לא נותר אילם

    ״הרבה דיונים בקשר בין אמנות לפוליטיקה חותרים להכרעה. על היוצר והיצירה לבחור צד ולהביע עמדה. הציור הזה אינו יכול לבחור צד בצורה כזו, ולא כי הוא ניטראלי, אלא כי הוא עוסק בדיוק באובדן היכולת לראות, להבין ולגבש עמדה ביחס לאמת מידה ברורה״. יונתן אמיר על תערוכתה של ליהי תורג׳מן במוזיאון בת-ים

  • מאסטר, אינטלקטואל ואיש ציבור – סשה אוקון, 2025-1949

    מאסטר, אינטלקטואל ואיש ציבור – סשה אוקון, 2025-1949

    עוד בצעירותו עסק אוקון בזקנה ובגוף הזקן. בשנים האחרונות הזדקן בעצמו והתמודד עם מחלת הסרטן. אתמול שלח הודעת ווטסאפ בזו הלשון: ״יצאתי למסע האחרון שלי, כלומר, במילים אחרות – מתתי. אתם מוזמנים להלוויה ולשבעה! בואו בהמוניכם! השבעה בירושלים״

  • בית ספר לאמנות: פתח דבר

    בית ספר לאמנות: פתח דבר

    ״החל מהיסטוריה של בתי ספר לאמנות בישראל ובעולם, עבור דרך הצעות לתכניות לימודים חדשות וסיפורים על תכניות נסיוניות שנזנחו, חוויות מחיי בתי ספר לאמנות וכלה בתיאור אתגרים בקיומו של מרחב למידה אמנותי ואקדמי בסביבות פוליטיות טעונות. המאמרים עוסקים במוסדות, קהילות, חזונות, הצלחות וכשלונות, ובהשפעתם על האמנות עצמה״. פתח דבר לגיליונות החדשים

  • פרופסור לארי ומיסטר אברמסון – סיפורה של עסקה אמנותית אפלה

    פרופסור לארי ומיסטר אברמסון – סיפורה של עסקה אמנותית אפלה

    “מתחת לפני השטח המושכלים של ציוריו של אברמסון מבעבעת גרוטסקיות ייצרית ומדממת, קרנבל של גוויות מרוטשות, איברים מבותרים, סטיות, הפרשות ורוחות רפאים”. יונתן אמיר מתוך גיליון 07 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • ״זה מה שעניין אותי אחרי מלחמת יום הכיפורים. להראות אדם צעיר בתחבושות״

    ״זה מה שעניין אותי אחרי מלחמת יום הכיפורים. להראות אדם צעיר בתחבושות״

    ספר חדש מתעד את פעילותה של גלריה דבל בשנים 1990-1973, ומספר מה עשו עבודות של רודולף שוורצקוגלר במרתף בעין כרם, ואיך מציגים באותו חלל הדפסים של מרדכי ארדון, סיכות של אסתר קנובל, שרבוטים של רפי לביא ותצלומים תפורים של יוכבד וינפלד

  • להזיז את הרגע המכריע

    להזיז את הרגע המכריע

    ״על פניו צמד התערוכות הציג אישיות אמנותית מפוצלת. באחת הציג רועי קופר, היוצר הביקורתי שמשוטט באיזורי העזובה והחורבן של הנוף הישראלי, ובשנייה הציג רועי קופר, פילוסוף חזותי של היחס בין התבוננות לבין מצבי תודעה. בפועל היה זה גם ביטוי של הבשלה הדרגתית״. דברים שנאמרו באירוע ״מסתור דעת: כנס ותערוכה מיצירותיו של פרופ׳ רועי קופר״ לרגל פרישתו לגמלאות

  • להיות ערב רב

    להיות ערב רב

    “לקרוא לכתב-עת לאמנות ערב-רב – זו לכאורה בחירה הגיונית. הרי מה שמוצע בכתב-עת אינו אלא ערב-רב של חומרים, רעיונות, עבודות אמנות, כותבים, יוצרים. אך חשוב להזכיר שלמושג ערב-רב יש גם משמעות אחרת, שכורכת היסטוריה ארוכת שנים וקיום עכשווי בשיח הדתי והפוליטי שבין הירדן לים”. יונתן אמיר ורונן אידלמן מתוך הספר “חומה, חצר, בניין”, פרסום לכבוד יום ההולדת ה-15 של כתב העת

  • ערב רב גיליון 07: פתח דבר

    ערב רב גיליון 07: פתח דבר

    “הגיליון הנוכחי מבקש להפנות מבט להווה – לשאול שאלות על השנה הסוערת שעוברת עלינו, ועל השנה הסוערת לא פחות שקדמה לה”, פתח דבר של רונן אידלמן ויונתן אמיר לגיליון המודפס, השביעי והחדש של ערב רב

  • כתיבה על אמנות בעידן שאחרי ״סטודיו״

    כתיבה על אמנות בעידן שאחרי ״סטודיו״

    ״׳סטודיו׳ העניק לי שתיים מהמתנות הגדולות ביותר שכותב ועורך בראשית דרכו יכול לקבל – השראה ועצבים. הוא היה המודל שממנו למדתי, והמודל שכנגדו ביקשתי לפעול. במבט לאחור לקראת הרצאה זו, התברר לי שכמה מהצדדים החזקים ביותר ב״ערב רב״ נוצרו בניסיון לתת מענה לשאלות ש״סטודיו״ מיעט להתייחס אליהן״. דברים שנאמרו ביום העיון ״סטודיו – קריאה חוזרת״ בבית לאמנות ישראלית

  • ביקורת עמיתים

    ביקורת עמיתים

    “כקוראים אנו מסכימים עם חלק מטענותיו של קריספל וחולקים עליו בחלק אחר, אולם כעורכים אנו מאמינים שכשם שאפשר וראוי לדון בעבודתם של אמנים, אוצרים, מנהלי מוסדות אמנות וכיוצא בזאת, אפשר וראוי לדון גם בעבודתו של מבקר אמנות בכיר”. עורכי ״ערב רב״ רונן אידלמן ויונתן אמיר על סערת ביקורת הביקורת

  • ״ויזדהמו אנשים בתורתי״

    ״ויזדהמו אנשים בתורתי״

    “הדימויים אמנם מפלצתיים, אך הם עומדים בנינוחות על השולחנות. הספרים אמנם “מדממים”, אך שלוליות אינן נקוות סביבם. זה אינו חלל של אלימות, תופת או נבואת חורבן, אלא חלל שה”אל־טבעי” נמהל בו ב”טבעיות” ואפילו באגביות”. יונתן אמיר על דת, מדע ולאומיות ביצירתו של אסי משולם “מסדר הטומאה”, מתוך גיליון 05 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • ״עכשיו אני היא״

    ״עכשיו אני היא״

    “‘תיקון’ בהקשר הטרנסי הוא מושג שרועי ויקטוריה חפץ דווקא מאד חשדנית כלפיו. בשיחות היא מתארת אותו כ’נראטיב נוצרי של גאולה’, בשעה שהאמנות שלה, שעוסקת כאמור בפצעים ובפגמים, רחוקה מתיאורי שביעות רצון והשלמה”. יונתן אמיר על עבודותיה של רועי ויקטוריה חפץ, מתוך המהדורה המודפסת של ערב רב

  • אוצר ללא קירות

    אוצר ללא קירות

    “אם רוצים לאפיין בקצרה את מכלול עבודתו של עמי שטייניץ, ניתן לכנותו מתנגד משטר. במשך 40 שנה הוא חופר מנהרות מתחת לחומות המשטר האסתטי, מקיף אותן ומנסה למוטטן”. יונתן אמיר על “אזהרת מסע”, ספרו של עמי שטייניץ *

  • קבלה על בסיס מקום פנוי

    קבלה על בסיס מקום פנוי

    ספרו של דוד שפרבר ״ביקורת נאמנה״ מציג סדרת יצירות אמנות המבוססות על תכנים פמיניסטיים ויהודיים שנוצרו בישראל ובארצות הברית בחמישים השנים האחרונות. הספר מנתח את אופני קליטתן או דחייתן בקהילות ובתקופות שונות, ומתאר את מערכות השיח השונות שמאפיינות את העולם הפמיניסטי, העולם הדתי ועולם האמנות

  • דיסטופיות בחיי יומיום

    דיסטופיות בחיי יומיום

    ״מכלול העבודות חושף תחושת קטסטרופה המתעוררת מחדש שוב ושוב בדימויים שונים לגמרי, ואסתטיקה אגרסיבית שמתבטאת במניפולציות עיבוד בוטות, ברגישות גדולה לפגמים ובנטיה להדגשתם״. יונתן אמיר בהרצאה על עבודתו של יורם קופרמינץ. מתוך כנס ירושלים לאמנות #6

  • יחיאל שמי – פיסול רליגיוזי

    יחיאל שמי – פיסול רליגיוזי

    אדם ברוך אפיין את עבודתו של יחיאל שמי כחילונית מתוקף היותה צורנית, אולם עיון במקורות התיאולוגיים של הפורמליזם ובפרשנות הקדושה באמנות מודרנית, מאפשר לחזור אל עבודתו של שמי ולדברים שאמר וכתב לאורך השנים, ולשאול האם אותה חילוניות גורפת שברוך וממשיכיו נזקקו לה כדי לדון בעבודות, היא אכן מושג הולם עבורן*

  • ניסוי מילגרום

    ניסוי מילגרום

    ביקורות רבות השוו את התערוכה ״הרזידנסי הניגרי״ של מיקה ואבי מילגרום בגלריה המקרר ל״אמנות ערבית גנובה״, שהוצגה לפני 3 שנים בגלריה 1:1. חטאה הגדול של ״אמנות ערבית גנובה״ היה שאת מה שעושים רבים בהחבא – היא עשתה מהמקפצה. לעומתה ״הרזידנסי הניגרי״ לא שיקפה או התיקה מצב נתון, אלא יצרה אותו

  • מיצבי מעבר

    מיצבי מעבר

    ״הגריד ההנדסי והקר נבנה כתשתית פסיכולוגית שמוחזקת על סף קריסה, הרדי-מייד המתועש והמנוכר הופך לייצוג של הבית והמשפחה, והדה-סקילינג שנולד כדי לחמוק ממקצועיות ומיומנות, הופך לביטוי של שיכלול, חקירה אישית ומומחיות״. יונתן אמיר כותב על טרנספורמציה, טרנסגרסיה ומסורתיות בעבודתה של אתי אברג׳יל