מהשטח

  • "עם אותו חיוך שקצתו אליך וקצתו מי יודע לאן"

    "קאמפף לא היה סטריאוטיפ של פרופסור נשוא פנים. אני זוכרת אותו לבוש במכנסי ג'ינס או קורדרוי חומים ובז'קט ג'ינס, כששני זוגות משקפיים משתלשלים על חזהו והוא גורר את רגליו שקוע במחשבות". ד"ר אירית מילר סופדת לאברהם קאמפף, מחנך, היסטוריון אמנות ואוצר אמנות יהודית

  • מי יציל את הבית האדום? (לא האמנים)

    כאלפיים חובבי אמנות צבאו על דלתות "גלריית הבית האדום" שבשכונת שפירא בתל-אביב. בכמה מחדרי הבית המתינה קבוצת פליטים שהחגיגה תיגמר כדי שיוכלו סוף-סוף לישון, ובכניסה התגודדו כמה מתושביו הקודמים של הבית, שפונו לטובת הגלריה החדשה ותרומתה לערכו הנדל"ני של המבנה

  • תעודת אוצר

    ישראל, כמו ארצות אחרות בעולם, שרויה באינפלציה של תוכניות ללימודי אוצרות. מי מרוויח מהן? מי מפסיד? האם שדה האמנות ערוך בכלל לקלוט את בוגרי התוכניות? והיכן עשוי לצמוח דור חדש של אוצרים משמעותיים?

  • נדל"ן אינטרנטי: לוב, סוריה והמקרה של Artsy ו-.art

    כיצד התנהלות נדל"נית במרחבי הכתיבה על אמנות מייצרת כלכלה ספקולטיבית ומונופולים – גם באינטרנט

  • ביתן הקיץ של גלריה סרפנטיין: כמעט טוב מאוד

    סוף-סוף קם ביתן הקיץ החדש של גלריה סרפנטיין בגני קנזינגטון בלונדון. האדריכל הדני ביארק אינגלס יצר סטרוקטורה חופשית, אולם דייקנית ומחמירה; מבנה מודולרי, ובכל זאת פיסולי; בניין שקוף, אבל גם אטום חלקית; קופסה סולידית, אבל מזכירה בועה עקמומית. רק בבעיה קטנה אחת הוא שכח לטפל

  • מיטש בקר, 1938–2016

    צייר מסור, מורה אהוב ואיש שיחה מרתק. הציירת רונה שחר נפרדת מהצייר והמורה הוותיק מיטש בקר, שנפטר השבוע.

  • התערוכה שהיתה

    "בחלומי: המוזיאון מוציא לאור את הקטלוג, וכך 'מתוקן' העוול שנעשה לחלל הגלריה. כי אם יש קטלוג, אז היתה גם תערוכה, והעוול לחלל לא נעשה מעולם". עדה ורדי ביקרה בתערוכה "מבנים נטולי כוח" של מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט במוזיאון תל-אביב, ונזכרה בתערוכה אחרת לגמרי

  • ההמונים רוצים קומוניזם

    "אמצעי ההפצה של המשטר, הנטייה העממית להעתיק ציורים מפורסמים וכוונות האמנים עצמם הופכים את הריאליזם הרוסי למודל אמנותי מהפכני, אנטי-קפיטליסטי וייחודי באופן שבו התקרב אל ההמון". האזינו להרצאתה של האוצרת והכותבת יקטרינה דגוט במובי – מוזיאוני בת-ים.

  • אפריקה שלו

    מאליק סידיבה, שהלך לעולמו לפני שבוע, היה גדול צלמי אפריקה הפוסט-קולוניאלית. הוא פעל מאז שנות החמישים בבאמאקו, בירת מאלי, והצילומים שלו הם חלק בלתי נפרד ממה שהרכיב את זהותו החדשה של דור שחווה את השחרור מהקולוניאליזם.

  • שלום, זאהה

    "זאהה הגיעה עם הנהג שלה, ולאחר שזה החנה את המכונית ופתח לה את הדלת, הוא צעד ראשון לעבר המדרגות כשהוא נושא את תיק היד המוזהב שלה כאילו היה אייקון בתהלוכה כנסייתית. אחריו צעדה זאהה. המצעד הקטן הזה נראה טקסי באופן מיוחד". רם אהרונוב נפרד מזאהה חדיד.

  • רק מה שספגה עינה

    ״למעלה מארבעים שנים מלווים צילומיה של עליזה אורבך את עולם התרבות והאמנות בארץ. וכל זאת בסגנון צילום ישיר והומני המאיר ציוני דרך חשובים לזיכרון האישי והלאומי בישראל – מלידה לזקנה, מנשיות לאמהות, מחלוצים דרך עולים ועד לניצולי שואה, ומנוף קולקטיבי לפרטי״. גיא רז בדברים לזכרה של הצלמת עליזה אורבך, שהלכה לעולמה.

  • פמיניזם או פורניפיליה? המקרה של אלן ג'ונס

    "יצירותיו אמנם סווגו כפורנו-שיק, אבל האם הן מדגימות ומגלמות אכזריות מגדרית, או שהזיקה שלהן לעולם ה-BDSM פותרת אותן מאחריות חברתית כלפי דיכוי נשים משום שהן מרפררות לקהילה ולפרקטיקה מובחנות, שמתקיימים בהם יחסים מגדריים שונים מן המקובל?". גליה יהב על האמן הבריטי אלן ג'ונס.

  • קצרים מלונדון 2

    רשימות מהירות מקפטריות של מוזיאונים – על לי מילר, פיטר קנרד וסדאם חוסיין במוזיאון המלחמה האימפריאלי.

  • ספירת מלאי 2

    "חשבתי על מלות הסיום של השיר על דלת העץ: 'שמי אינו עליסה וזאת אינה ארץ הפלאות', עד כמה הן מתאימות לכך שהבית הנטוש והיפה הזה יהפוך במהרה לבניין יוקרה, כחלק מאותו מערך כלכלי שאינו עוצר ואינו מתעכב על הדקויות שמרכיבות אותו". ענת ברזילי ויהונתן משעל משוטטים בגלריות של תל-אביב–יפו.

  • ספירת מלאי 1

    זה כארבע שנים שענת ברזילי ויהונתן ה. משעל משוטטים בגלריות של יפו–תל-אביב. "עבורנו, השיטוט והשיחה הם מיומנויות שנמצאות בשכלול מתמיד", הם אומרים. "הפעם בחרנו לכתוב את הדברים כדי להפוך את השיטוט לפעולה שמתרחשת בטקסט". אתם מוזמנים להצטרף.

  • צורה ונפח לכאב

    "אני לא מכירה את היסטוריית הכאב הזה, אבל מרגישה שהוא עבר דרכה. האריג הענק נדמה לי לרגע לשליה הנשפכת מתוך רחם. אחר-כך הוא פשוט נראה כמו כאב. בלתי פוסק וסמיך". המשוררת תהילה חכימי ביקרה בתערוכה של האמנית הקולומביאנית דוריס סלסדו בגוגנהיים, ניו-יורק.

  • מתחת להר הבית. בידינו

    האם פסטיבל ״מתחת להר לאמנות ציבורית חדשה״, שנערך השנה סביב הר הבית, הצליח לגעת במתח בלי לפוצץ את חבית חומר הנפץ אך גם בלי ליפול לקלישאות ולהיות בסדר עם כולם? כותבים/ות שונים/ות מגיבים לאירועי הפסטיבל שנערך בחודש שעבר.

  • אסנת רבינוביץ, 2015-1946

    ״בכל גלגוליהם, גדולי ממדים ככל שהיו, שידרו המיצבים של אסנת רבינוביץ מודעות לשבריריות של מעשה האמנות, אפילו למופרכות שלו, וכל האובייקטים או הציורים שהרכיבו אותם נוצרו מתוך עשייה עמלנית, ידנית ובסיסית״. רותי דירקטור סופדת לאמנית שהלכה לעולמה.

  • זחלי הפרפר המרהיבים של סילגאסקאנו

    "קשה לתאר בפשטות את אופיו של ביתן הקיץ החדש מול בניין גלריית הסרפנטיין שבגני קנזינגטון בלונדון, שתוכנן על-ידי צמד האדריכלים ג'וזה סילגאס ולוסיה קאנו. הדרך הטובה ביותר היא לדמות אותו לשני זחלי פרפר צבעוניים שהתיישבו על הדשא". רם אהרונוב היה שם

  • התרבות הישראלית שאינה תרבותית

    "כי בינתיים, כך נראית התרבות הישראלית באשר היא; היא לא תרבותית בעליל. מנסים לדבר גבוהה-גבוהה, מתנשאים כמה שאפשר וחושבים את עצמנו טובים יותר מרגב, ושוב חוזרים להיות זחוחים ומרוצים מעצמנו". דגן ואלד היה בכנס המחאה של האמנים במחסן 2 וחזר.