כתבות מאת דוד שפרבר

  • חובת השיבה

    ספרו החדש של גדעון עפרת "השיבה אל השטעטל", מנכס מחדש עולם יהודי מודחק, מגלה עד כמה הוא נוכח באמנות למרות הניסיונות העיקשים לדחקו לשוליים, ומרים תרומה יחודית לחקר השורשים העמוקים של האמנות הישראלית.

  • מסירות חציצות

    מאקט חודשי ושמרני של טהרה הלכתית עד הצהרת זהות יהודית-לסבית – דוד שפרבר כותב על הופעת המקווה באמנות בת זמננו.

  • טעון תיקון

    בתערוכה הקבוצתית "ירוק עד" המוצגת בבית אבי חי בירושלים, אפילו העבודות הפוליטיות במובהק נבלעות ומקבלות מבע לא רדיקלי.

  • סרקזם מודע לעצמו

    התערוכה "להחזיר מבט" המוצגת במוזיאון בת-ים, מציגה פעילות חברתית-אמנותית שבה מתַקשרים היוצרים עם הקהל לא באמצעות דימוי, אלא באופן ישיר דרך החוויה.

  • בובות | וודו

    "צפייה בתערוכה ניאו-פגאנית נותרת לרוב בגדר "קריאה על" או "צפייה ב", וזו נשארת בסופו של דבר רחוקה מהוויטאליות האצורה בחוויית הדבר עצמו". על התערוכה "זמן וודו" ועל הרוחני המחודש באמנות.

  • בשאיפה למשמעות פעורה

    התיזה העומדת ביסוד התערוכה "ניאו ברבריזם" חזקה באופן לא פרופורציונלי ביחס לתצוגה עצמה.

  • "כשגרשוני מצייר, יש אלוהים"

    בניגוד לאבחנתה המוקדמת של שרה בריטברג-סמל כי אמני "דלות החומר" ניחנים באומץ לחולין, גרשוני מתגלה בתערוכתו דווקא כמי שהוביל מהלך הפוך של רה-מיסטיפיקציה, או במילותיו הוא: "לבנות בנוחות מטפיזיקה אחרת".

  • לתרגם את התורה ליוונית

    איני מכיר את מכלול יצירתה של מרים גמבורד – אמנית, סופרת ומרצה בכירה במכללה האקדמית בית ברל-המדרשה לאמנות – אבל על גב ספרה החדש נכתב שהיא "מהרשמים המובילים בארץ". זוהי הגדרה מחייבת מאוד, אך אין ספק שהרישומים המופיעים בספר מגלים יוצרת תוססת, פורייה ומוכשרת. ספר האמן, שיצא במהדורה מצומצמת בסיוע המדרשה לאמנות, מתמקד במה שאפשר […]

  • קאנוני, איכותי וחלקי

    ספרו החדש של האוצר יגאל צלמונה "100 שנות אמנות ישראלית" יצא עם פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל, והוא משמש גם קטלוג לתצוגת האמנות הישראלית החדשה שאצר צלמונה יחד עם אמיתי מנדלסון. הספר הוא פנינה היסטוריוגרפית בתחום האמנות הישראלית. הוא מצטיין בבהירות, שאמנם מאפיינת את הכתיבה על אמנות במחלקות האוניברסיטאיות לתולדות האמנות, אבל רחוקה מלהיות הבון […]

  • פורנו קיטש

    בשנת 2009 הגיע הצלם דיוויד לה-שאפל לתערוכת "יופי ישראלי" של רשת סופר-פארם. זוהי המסגרת הראויה לעבודותיו. קשה שלא להתלבט נוכח השניות שעולה מעבודותיו של הצלם האמריקאי דיוויד לה- שאפל, שמציג כעת תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות ובגלריה  Paul Kasmin בצ'לסי, ניו יורק. לה-שאפל החל את דרכו כצלם אופנה למגזינים ויצר וידיאו-קליפים לזמרות ידועות כמו ריהאנה […]

  • המתווך הישועי

    דמותו של ישו לא נכללה בסדרת תצלומי התנ"ך המפורסמת שיצר הצלם עדי נס. זאת למרות שאיקונוגרפיה השואבת את מקורותיה מהאמנות הנוצרית נוכחת ברבות בעבודותיו (פייטה, הסעודה האחרונה וכו'). הסיבה לכך קשורה מן הסתם להבחנה המקובלת בין התנ"ך לברית החדשה, כמו גם לרצונו של נס לבחון בסדרה זו נקודות הקשורות בחברה וזהות יהודית וישראלית. מעבר לכך, […]

  • יודאיקה טוויסט

    מאז שנות השישים המאוחרות, וביתר שאת במהלך שנות השמונים, תפסו פריטי היודאיקה מקום של ממש ביצירתם של אמנים יהודים בישראל ובחו"ל. יודאיקה – אך לא "יידישקייט". ביצירה העכשווית, פריטים אלה היו לא פעם מוטיב רדיקלי, חתרני, שנשזר במוקדים המרכזיים של שיח האמנות. "מפנה היודאיקה", כפי שכינתה מגמה זאת החוקרת יעל גילעת, נוגע לא רק לשימוש […]

  • בנייה מחדש במוחו של הצופה

    עבודות הוידאו של מאיה ז"ק, זוכת פרס קרן עדי להבעה יהודית באמנות ועיצוב, הן לרוב  בעלות מימד קולנועי ונוכחות בהן לא פעם תפאורה רישומית היוצרת חלל מתעתע. העבודה "אמא כלכלה", שהוצגה בפסטיבלים ברחבי העולם ולאחרונה גם במוזיאון היהודי בניו-יורק, המשפחה מפורקת והופכת לתא כלכלי גרידא. כמו בעבודותיה הקודמות של ז"ק, גם עבודה זו משלבת מציאות ממשית "מן החיים" בתפאורה […]

  • קיבוץ בניה לתוכה

    יחסה של החברה הדתית ללהט"בים (לסביות, הומוסקסואלים, טראנסג'נדרים וביסקסואלים) עולה  בציבוריות שלנו בדרך כלל סביב מאבקי הכוחות שבין הקהילה החרדית לארגוני הקהילה ביחס למצעד הגאווה בירושלים. גם התבטאויות  הומופוביות או התנהגות לא נאותה  של רבנים, אנשי ציבור  וחברי כנסת דתיים  מעלות את הנושא  שוב  ושוב לכותרות.  אלא שהדיון הזה מוגבל מאוד ולרוב אינו מגלה את […]

  • מחוץ לבנאלי

    ההצבעה על  קירבה בין אמנות לטקס ואביזריו אינה חדשה.  למעשה כבר בתחילת המאה העשרים חשפו מופעי מיצג את הנטייה של אמנים לטקסים דתיים.  תיאורטיקנים שונים גם רואים באמנות סוג של פולחן הכולל התכנסות, מחוות ושימוש בחפצים. חוסר התוחלת של הטקס הדתי כפי שנתפס הדבר לא פעם בעולם חילוני מודרני, נובא מן התפישה ההגליאנית של סוף […]

  • איך להסביר אמנות לאספני מזכרות מהשואה

    טראומת השואה נבחנת בקביעות ביצירותיהם של אמנים מקומיים. זהו אחד מענפיו הבולטים של העיסוק בנושא ה"זיכרון", שמהווה תימה מרכזית ביצירה הישראלית. עבודות עכשוויות בנושא ניתפסות לרוב כמתריסות, והן גוררת סביבן דיון ציבורי מתלהם. אכן, לרוב מדובר ביצירות טורדות מנוחה בעיקר בגלל שהן מטפלות בנושאים רגישים בצורה שונה מהדרך שבה מקובל לעסוק בהם. היצירות הללו לרוב […]

  • תלישות מרחבית

    העבודות ב"ביאנלה הים-תיכונית" בחיפה מוצגות בתוך מכולות משא של אוניות. הצבת המכולות במתחמי התצוגה יוצרות מעין פיסול אורבני הבולט במרחב. נושא התערוכה הוגדר כ"תכולת בית". התצוגה כוללת עבודות וידאו, צילום, מיצב (כולל כמה מיצבים חיים) ומעט ציור לא מסורתי. הטקסטים המוצגים לצד העבודות טובים, והם כוללים  בדרך כלל מידע  כללי על האמן ויצירתו בעבר, כמו […]

  • על מקומה של הגדת פסח באמנות ישראלית עכשווית

    מוכרות לנו כיום כמה וכמה הגדות מצוירות מימי הביניים. כתבי היד הללו מיקדו יצירתיות וכישרון חזותי, והם מהווים מקור חשוב  בהבנת ההוויה היהודית  של העבר.  ההגדות הללו הן מהדוגמאות המובהקות של אמנות יהודית עתיקה ועל כן הן זוכות להתייחסויות שונות ביצירה העכשווית  בישראל  – בעקר אצל יוצרים שמבקשים לחבר או לעמת את עולמם האמנותי עם […]

  • בפרדס הסאטן והסיליקון

    שתי תערוכות המוצגות בימים אלו –  אחת בניו-יורק והשנייה בתל-אביב – מבקשות להציב את היודאיקה העכשווית כתחום אמנות חי ותוסס. בחינה מדוקדקת של האקט האוצרותי העומד ביסוד התערוכות מגלה בשתיהן קו שמרני למדי. התערוכה Reinventing Ritual המוצגת כעת במוזיאון היהודי בניו-יורק, התעתדה  להיות אחת התערוכות החשובות שהציג המוזיאון אי פעם, והיא מוצגת אחרי שנים של […]