לא רק יין זול 8.7.10 המלצות השבוע המלבבות של הדס רשף

אני יודעת שלא כולם כמוני, משתגעים תרתי משמע בתקופת הקיץ, אבל יאמר לזכותי שלפחות אני מודעת לזה ומשתדלת להכיר בעובדה ששעות השינה מתערפלות לחלוטין (להירדם ממש מאוחר, לקום ממש מוקדם ואז לקרוס שוב מתישהו במהלך היום, להתעורר הפוכה לחלוטין וחוזר חלילה), ולנצל את המחזוריות החדשה בין עבודה, ציור וחיי חברה. או לעשות מיקס כמו וידאו […]

אני יודעת שלא כולם כמוני, משתגעים תרתי משמע בתקופת הקיץ, אבל יאמר לזכותי שלפחות אני מודעת לזה ומשתדלת להכיר בעובדה ששעות השינה מתערפלות לחלוטין (להירדם ממש מאוחר, לקום ממש מוקדם ואז לקרוס שוב מתישהו במהלך היום, להתעורר הפוכה לחלוטין וחוזר חלילה), ולנצל את המחזוריות החדשה בין עבודה, ציור וחיי חברה. או לעשות מיקס כמו וידאו הקיץ הזה, פרוע וטראשי כמיטב המסורת.

כמה שנים מרגישים שעברו מאז הלילה הלבן בשבוע שעבר. כמה משעשע היה לדדות בין ההמון כמו ביום העצמאות רק בלי הזיקוקין והקצף, ועם אותם אנשים שאנחנו יודעים לאתר היטב בגלריות. כמה גרסאות לשירי אלביס שמעתם בשדרות רוטשילד?

השיחה החמה שרק צוברת תאוצה עוסקת בספר של גדעון עפרת. אז מה העניין? קודם כל שהוא התפרץ כמבול של שמועות מסתוריות. עפרת הוציא 300 עותקים מהספר ושלח אותם למתי מעט שהחלו לספר עליו, לצטט ממנו ולהגיב עליו. אלא מה? נמעני השמועות בכלל לא יכלו להשיג אותו ונשארו רק עם שמועות, ויכוחים ותהום גדולה. בשבוע שעבר התקיים שיח גלריה בחנינא שכמעט הביא להתמוטטות עצבים אצל מספר משתתפים. העניין המשיך בכתבה של יונתן אמיר כאן, ובכתבה בהארץ של אלי ערמון אזולאי. אז למי שלא מעודכן הדיבור הוא כזה: גדעון עפרת הוא אולי המומחה מס' 1 בארץ לאמנות ישראלית משחר ההיסטוריה של האמנות הישראלית. הוא מתענג על העבר ברומנטיקה פיוטית ורהוטה, ונורא קשה לו עם מה שקורה היום. בספר (אותו גם אני עוד לא קראתי, רק עלעלתי בחטף אצל ידידה, והשאר שמועות),  עפרת  יורה לכל עבר בהמוניות של האמנות היום, בבינוניות, בהיעדר אסכולות, היררכיה, ובבתי הספר לאמנות בפרט. הביקורות טוענות שיש בספר של עפרת הרבה מאוד קשקשת, ושאם הוא יפתח פייסבוק, ישהה קצת יותר בתל אביב ויקשיב לרחש הגלים, הוא יגלה את המטמונים. מאידך, עפרת הוא הראשון שהעלה טענות אלו על הכתב ויצר דיון ענף. המון שמות מוזכרים שם, משמע שהם חתומים כבר בהיסטוריה, ומי יודע אם זה רק יעפיל וימנף את ערב-רב האמנות העכשווית, בעיקר הצעירה, שתגדיל ליזום ולעשות ללא התייחסות לממסד ו/או לשיח המסרס. ההמלצה השבועית לגדעון: פתח בלוג.

גם היום בין 18-19 אתארח בתוכנית 'רגע לפני' של איתי מאוטנר ברדיו תדר. כנסו ללינק והתענגו.

לא יאומן ש נדג'ה מרקין לא למד/ה עם אלונה פרידברג ובכל זאת עבודת מחווה ל'הטבח, הגנב, אשתו והמאהב'

לא יאומן ש נדג'ה מרקין לא למד/ה עם אלונה פרידברג ובכל זאת עבודת מחווה ל'הטבח, הגנב, אשתו והמאהב'

היום, חמישי ה-8.7.2010 כו בתמוז תש"ע. ערב פתיחות עסיסי בפתח.

שתי תערוכות מכירה במחירים מוזלים ולמען מטרות נעלות נפתחות הערב:

גלריה אלפרד הפועלת כבר חמש שנים כעמותה ללא מטרות רווח למען האמנות, למען אמנים צעירים והגברת הפעילות שגדעון עפרת כה מתקשה להתמודד איתה, פותחת את אלפרד ושות 2 – תערוכת מכירה שמהווה את הבסיס ההשרדותי-כלכלי של הגלריה. יהיו שם המון המון עבודות עסיסיות מהממות של מיטב צעירי הסצנה במחירים לכל כיס, בין 10-1500 ש"ח. פייסבוק.

בגלריה עינגע נפתחת תערוכת מכירה לטובת הפקת סרטו המרגש של אדם קלדרון 'פרחים של מרציפן'. כיוון שקלדרון (המוכשר) לא בוגר אקדמיה כלשהי, הוא לא יכול לקבל תקציב מהקרן לקולנוע, אבל כן קיבל את תמיכת האמנים בזרועות פתוחות. הערב בשעה 21:00 יתקיים שם מופע מחול של הרקדנית ממי שימאזקי-  סולנית בת שבע לשעבר שתופיע במופע הסולו עוצר הנשימה שלה loop people בליווי מוזיקה מקורית של רן נחמיאס. פייסבוק.

איפה ענת קם באמת? טלי מאייר ב-CCA

איפה ענת קם באמת? טלי מאייר ב-CCA

בגלריה של התוכנית ללימודי אוצרות בקלישר ליאורה בלפורד (דופרס) אוצרת את התערוכה 'MUTE (הפוליטיקה של השקט)'. בלפורד, שעוסקת בסאונד כאמנות, מבקשת להתייחס למונח ה-MUTE מבחינה פוליטית. מי משתיק, למה שותקים, דפוסי כח, פסיביות ואקטיביות. רק היום בערב תוכלו לצפות גם באסופת וידאו אשר עוסקת ביחסי הכוחות בשדה האמנות עם עבודות של רפי לביא, שי לי עוזיאל, ענן צוקרמן וקרן רוסו. ראיון בוגני תמצאו בטיים אאוט בעמ' 82. פייסבוק.

יש כל מני משפחות אצולה באמנות הישראלית, או לפחות "ילדים של" שהמשיכו בדרך הוריהם: אצולת גרשוני, גבע, אפילו דורצ'ין. ודאי פגשתם לא פעם באמן שחושש מכשרונו האדיר של ילדו הרך אותו הוא יודע לזהות אם בציור או במה שהוא עושה עם מצלמת הפלאפון, "רק שלא יהיה גם אמן", "הזנט זה ארטיסט פיפל ספרד אינף"? אבל חריג באמת למצוא בן (או בת) של בעל כח ממשי בשדה. מצד אחד יגידו: זה קל יותר, גדלים עם כפית של זהב בפה. מצד שני זה גם הרבה יותר קשה כי צריך להוכיח שזה למרות ולא בזכות. הערב פותחת סיון סבג תערוכת יחיד חדשה / 'Multy Personality Disorder' בגלרית החדר. "יצירותיה מבקשות לגשר על התהום בין התדמית החיצונית שלה כאמנית, לבין "האני" שלה, כאדם פרטי. הרוח ליצירה נובעת ממערכות היחסים הקרובות שלה עם בני משפחתה והקרובים אליה. החומרים נלקחו מסרטי וידאו שצולמו כסרטים ביתיים אקראיים ומוצגים באופן החושף את תחושותיה ותגובותיה לסיטואציות שונות אשר התרחשו ביניהם." בהחלט נדרשת כאן הוכחת אני עמוקה, ואולי אף יותר יסקרן למצוא שם את ההקשרים המשפחתיים שכה רלוונטים בסצנה. על הדרך – וידאו פרומו בויינט. פייסבוק.

"תל אביב, ממש אמריקֵה" – יצא לי לבקר השבוע בגלריה חזי כהן בתערוכה 'תפוחים טריים', הייתי שם אולי יותר מחצי שעה ואז לא יכולתי להכיל הכל וגמרתי בלבי לשוב לשם, אולי אפילו יותר מפעם אחת. מלבד התערוכה שמציגה 9 ציירים סופרסטארים צעירים מניו יורק, יש שם מבחר קטלוגים ווידאו שמספר על האמנים, וכן, יש שם משהו גדול מהחיים, שונה, אמביציוזי, לא מעודן, כלבבי. אז חוץ מזה שאתם באמת חייבים לעצמכם לפנות זמן איכות עם התערוכה, הערב נפתחת בגלריה של בצלאל בסלמה התערוכה USA/[email protected], בה מתארחים שמונה בוגרים טריים של תארים שניים, גם הם מארה"ב. שאלת האוצרות כאן מהותית. אם בשדה המקומי מתקשים החוקרים והמבקרים להבין את המגמות הפועלות, המצב בתפוח העסיסי מורכב עוד יותר. ערמון אזולאי ציטטה את עפרת מכנה את התואר השני "מאסטר-בייט", לאור אכזבתו מתערוכת הבוגרים של בצלאל. כך יתכן שאותו הטעם הבצלאלי ידבוק גם באורחים האמריקאים, שכן, כאמור, זאת שאלה של אוצרות וטעם, ונחום טבת הוא אוצר התערוכה הזאת. יהיה אם כן מעניין להשוות בין שתי תערוכות האמריקאים הצעירים, ולעניים שביננו זו גם הזדמנות לנסות ולדמיין מה קורה במרחק כרטיס טיסה של אלף דולר, ולשמוח שעבודות אלה מגיעות גם אלינו.

במוזיאון תל אביב נפתחת תערוכת היחיד של לנה לב 'קתדרלות להמונים'. לב משווה בתצלומיה את המטרו של מוסקווה לקתדרלות עכשוויות, יומיומיות, בצילומים נשגבים, או פשוט כאלה שאם לא היו אומרים לישראלים כמונו שזאת תחנת רכבת, היינו בטוחים שזה צילום מתוך ספר של תולדות האמנות. (אירוע בפייסבוק לא מצאתי, אבל את הציטוט הבא מהעמוד שלהם כן: "הידעת? הפסל אוגוסט רודן ("האדם החושב") הגיש בצעירותו בקשות להתקבל לבית הספר הגדול לאמנויות יפות בפריז, ונדחה לא פחות משלוש פעמים").

ככה נראית תחנת רכבת במסקווה, לנה לב במוזיאון תל אביב

ככה נראית תחנת רכבת במסקווה, לנה לב במוזיאון תל אביב

מוצ"ש

תמי הירש מתארחת באפרט.ארט ומציגה את התערוכה 'חדר משלי', בה תיעוד צילומי בשתי סדרות: האחת – 'רקוויאם למקום' המציגה את פנימיית הנוער "בית הנערה" במרכז הוד השרון רגע לפני שננטשה, ואת הסדרה 'Police Police' המתעדת רגעי ילדות בגן לוינסקי בתל אביב עם פתיחתו. פייסבוק.

שני

ועוד אורחים מחו"ל: פיטר גלסי, אוצר הצילום של המומה ומרתה גילי, מנהלת מוזיאון ז'ה דה פום הפריזאי מגיעים למפגש בבית ציוני אמריקה לשיחה בנושאי צילום ווידאו. השאלות הוכנו כבר מראש בקטעי וידאו שיוקרנו, ואחרי שהכל יגמר תתקיים לאחריו תתקיים מסיבת קוקטייל רעננה. פייסבוק.

עודד ירון פרסם השבוע את הכתבה העוסקת בשאלה האם משחקי מחשב יכולים להחשב כיצירת אמנות, ובירקון 70 משיקים חגיגית את המשחק Safe Passage באירוע מלא הפתעות שכולל דיון סוער, נשנושים, אלכוהול ומוזיקה. פייסבוק.

כדי לסגור את הערב, ולממש את הוללות הקיץ, אם תצאו לפזז בלייקה, אתם עלולים לזכות בכרטיס כניסה למוזיאון תל אביב – לתערוכתו של דיויד לה שאפל שתיפתח בעוד שבועיים.

שלישי

עלמה אלורו בטראש לפנים, כמו שהדס אוהבת

עלמה אלורו בטראש לפנים, כמו שהדס אוהבת

 

יחסית בשקט נפתחת לה תערוכת הבוגרים של מכון אבני, המקום אליו הולכים ללמוד אלה שבאמת לא רוצים ללמוד אמנות מחוץ לת"א, גם במחיר של חיים קצת יותר קשים אח"כ. לא קטלוג יצא לצד התערוכה אלא 'מגזין מעוצב' תחת הכותרת "איטליז", עם כתבי אורח והפתעות מרובות. שימו לב – התערוכה תהיה פתוחה ל-10 ימים בלבד. פייסבוק.

עלמה אלורו, אחת האמניות הכי בועטות שסיימה שנה ראשונה בויימר, עוסקת בין היתר בקשר (המגניב) שבין אמנות וסאונד. ביום שלישי יעלה לאויר הרשת הפרויקט 'להיט הקיץ הבא', בו תפיץ להיט קיץ תוסס, תוך בחינת סממניה החיצונים של תעשיית להיטי הקיץ, באסתטיקה המוזיקלית והויזואלית. צפו בהמשך להשקות קיץ לוהטות חובקות עולם בפריז, ברלין ותל אביב, ועד אז תעקבו אחר הלינק בו תמצאו את התהליך המחקרי שיוביל ללהיט הקיץ הבא.

רביעי

יעל עמית ועדי בצלאל פותחות בבר-סלונה בשכונת נגה את התערוכה 'לה לונה', בה יתנו את פרשנותן למונח חיי לילה, וכמובן התצוגה בבר יפואי רק מוסיפה תבלון לקונצפט. פייסבוק.

וגם

אמרתי לכם בשבוע שעבר שיש סיכוי לא רע שאפספס משהו עם כל טירוף הלילה הלבן. מי שנפגעה היתה נאוה איזסקו שפתחה בשישי שעבר את התערוכה 'תנועת עיניים מהירה' במוזיאון רמת גן. תוכלו בינתיים גם להתענג על תמונות שהיא העלתה לפייסבוק שלה.

תערוכה שנפתחה בספונטניות בלילה הלבן היא 'הרצל המאה העשרים ואחת', שמוצגת (שימו לב לשנינות): ברחוב הרצל 121! התערוכה מציגה עבודות מושגיות ועבודות המבטאות את התשוקה לציור. להזמנה.

השאלון פוגש את הדיוה האחת והיחידה רקפת וינר עומר.

בימים שעוד היינו סטודנטים עליזים לאמנות, בא אלי ידיד הלום סערה, כאחרי קרב כלבים, וסיפר איך דווקא המורה לאנגלית היתה היחידה שהביאה לפניו את נורמן רוקוול, כמה הוא אמן אדיר ודי כבר עם בויס ודושן. השבוע התפרסמה בהארץ כתבה מתורגמת מהניו יורק טיימס, על התערוכה שבה מציגים ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג את אוסף הציורים של רוקוול. בקרוב אצלינו: איתן פוקס ורונית אלקבץ יציגו את אוסף טרטקובר (לא באמת, תרגיעו).

עוד בטיים אאוט: גליה יהב מפרגנת לחנה סהר על תערוכתה בסדנאות האמנים (עמ' 81).

כתבה מפוארת של יעל פרנק (ניו יורק) ואביטל בורג על האמנית החתרנית, ג'יל מגיד.

אלי ערמון אזולאי בסטודיו של פנינה רייכמן.

לפני שאני ממליצה לבקר בכתבות האמנות בויינט, שמרו את הלינק שמאגד אותן וכפי שכבר ציינתי נמחק בזדון מן האתר. הילה בראון על איוריו של האמן והדיפלומט הצ'כי אדולף הופמייסטר, אמיר בוגן על 'ליברה' של פרויקט המצויינים של המדרשה בגלרית החללית, על 'רגעים של בית', פסטיבל המיצג ברחובות, על תערוכתם של מרילין מנסון והבמאי דיוויד לינץ', ועל אמן הרחוב העזתי נידאל מוסטפה אל-ג'רמי.

דניאל זילברברג בשיחה עם אלינור מילצ'ן אחרי מסיבת הלילה הלבן במוזיאון תל אביב.

אפילוג

נראה שנהיה נורא מגניב להביא לכאן אמנים, אוצרים ובעלי דעה מחו"ל. השאלה היא מתי זה יבוא על חשבון האמן הישראלי הצעיר, אם בכלל, ואם זה לא רק ידחוף ליותר פעולות עצמאיות, לתחרות בריאה (או שלא), אולי יווצרו קשרים בינלאומיים חדשים ואולי זה יעלה רגשי נחיתות בין בני הבית. כך או כך, תמשיכו לעשות, ליצור, לראות תערוכות, לבוא לפרגן בפתיחות, ואם כבר פרגון – אל תשכחו לעשות לי כאן לייק.

שבוע טוב

הדס

בתמונה: קרן כץ ליד תפוח גדול

בתמונה: קרן כץ ליד תפוח גדול

5 תגובות על לא רק יין זול 8.7.10 המלצות השבוע המלבבות של הדס רשף

    לייק גדול לקרן כץ! נתראה ביום חמישי!

    כדי לקבל תמיכה מקרנות קולנוע לא צריך להיות בוגרי אקדמיה, זה יכול לעזור, אך לא מחייב. אפילו במידה מסוימת זה כבר לא רלבנטי כי כל מי שמתקבל לתמיכה להפקה חייב לביים פרומו לראות שהסרט עובד גם אחרי שלב התסריט.
    זה לא שאני יכול להבין איך הלקטורים של הקרנות בוחרים או מי בוחר את הלקטורים, ולזכות בקרן זה לפעמים כמו לזכות במפעל הפיס. סרט כמו עג'מי נגיד נדחה ואז קיבל, ואגב סכדנר קובטי למד הנדסה ולא קולנוע ואפילו לא אמנות, נכון שירון שני למד קולנוע וגם ניהל פסטיבל אבל זו אחת הדוגמאות. יוסף סידר לא למד קולנוע באופן מסודר, הוא למד קצת בחו"ל אבל בטח לא סיים איזו אקדמיה. והדוגמה הכי טובה היא ערן קולירין שגם לא למד קולנוע בכלל במסגרת פורמלית. יש גם דוגמאות הפוכות כאמור של בוגרי בתי ספר לקולנוע שנדחו שוב ושוב והחליטו להפיק באופן עצמאי את סרטיהם. שום מסלול גם לא מבטיח סרט טוב, וזה לא שמי שמקבל קרן שוכר טריילר עם מזגן ומיני בר.
    חבל שרשף נוטה להתרשל, גם כשהיא מגיבה לספר שהיא כותבת שלא קראה, וגם בעניין בוגרי קולנוע.
    אווירה קלילה זה נחמד, אבל חפיף זה מאוס.
    אבל שוב הרבה הצלחה לקלדרון, וגם לרשף.

    תודה רבה על התגובה האינפורמטיבית, הטור שלי בנוי מליקוט אינפורמציות ממקורות רבים אותם אני מאגדת יחדיו, לכן עלולים לפעמים ליפול אי דיוקים, ונפלאות הרשת הן שניתן להגיב, כמו שעשית, וגם על זה אני מתבססת.
    לגבי ספרו של עפרת, כתבתי שהוא כמעט בלתי ניתן להשגה, והתיחסותי היתה בהתאם.
    שבת שלום
    הדס

    לא צפיתי עדיין בתערוכה שבמוזיאון. אך ראיתי את המקור.ואמנם החוויה האומנותית כבירה.אתה רואה את כל ההיסטוריה של רוסיה, דרך הציורים, "האדרת" העם, הצבא, הגנרלים, הקוצרים, וכל הדמויות שקוראים עליהם בספרי ההיסטוריה, הכל מוגש באידיאליזציה צבעונית. רק אפשר לפצוח בזמר עם שירי הצבא האדום או הגבעטרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.