רב ערב 22.11.23

"מסע מקרח לשמש"

שיח גלריה והרצאה של האמנית מאיה סמירה, בעקבות התערוכה "לב הקרחון"

שישי, 24.11.23 בשעה 12:00
אוצרת: לאה אביר

ההרצאה תשרטט מסע צילומי בין נופי הקרחונים של איסלנד והמדבר הישראלי, מסע שיש בו אש ומים, קרח ומלח, שלג ושמש. האמנית מאיה סמירה תשתף ברעיונות ובתהליכים שמאחורי המסע, שהוביל לתערוכה "לב הקרחון". בהרצאה היא תבחן נושאים אקולוגיים וסביבתיים, חברתיים וביקורתיים, כפי שהם משתקפים במבט המצלמה, שמאפשר הצצה אל מעבר לנוף. היא תדון בצילום ישיר ותיעודי אל מול צילום מבוים או מעובד, ובפעולה אמנותית אל מול נוף טעון.

מאיה סמירה היא אמנית ומרצה שמתמחה בצילום, וידאו ואמנות דיגיטלית, במקביל לעיסוקה בתנועה ובמחול. היא בוגרת התואר השני של המכון לאמנות בסן פרנסיסקו והתואר הראשון בלימודי צילום במנשר. עבודותיה מוצגות בתערוכות ובפסטיבלים ברחבי העולם.

ההרצאה במסגרת התכנית הציבורית המקוונת ACAC Live של המרכז לאמנות עכשווית בערד

קישור לזום

מאיה סמירה

קול קורא: תכנית שהות אמן בטחנה בשער העמקים

לכל מי שמרגישים שהזמן כמו עמד מלכת בחודש האחרון, הנה משב רוח מרענן מהעתיד:

טחנת הקמח בקיבוץ שער העמקים מזמינה אמנים להציע עבודות תלויות מקום בחללי הטחנה. התכנית מיועדת לאמנים רב תחומיים מתחומי האמנות הפלסטית, הסאונד, הפרפורמנס, הטכנולוגיה, האקולוגיה ועוד.

אנו מזמינים חמישה פרויקטים אמנותיים של יוצרים יחידים או קבוצות יוצרים, שישהו ויעבדו בטחנה בחודשים יולי–ספטמבר 2024, לפרק זמן של עד שבועיים לכל פרויקט. התכנית כוללת:

• חללים מגוונים בטחנת הקמח לעבודה ולתצוגה
• אפשרות ללינה בטחנה
• ליווי מקצועי ואוצרות וסיוע בהפקה
• תקציב
• תיעוד מקצועי ופרסום
• אירועים ציבוריים פתוחים לקהל
• קהל צופים אזורי רחב

טחנת הקמח בקיבוץ שער העמקים היא מרכז רב תחומי ובין קהילתי לקידום יוזמות חדשניות. המרכז שואף לחבר בין אינדיבידואלים, קבוצות וקהילות, וליצור בית עצמאי לתרבות אזרחית אלטרנטיבית בצפון.

ההצעה מותנית בביקור מקדים בטחנה במהלך חודש נובמבר, כדי להתוודע לחללים האפשריים ליצירה תלוית המקום. את ההצעות יש להגיש למייל [email protected], לאחר הסיור.

לפרטים המלאים ולהגשה: www.kamaflourmill.com/residency

מועד אחרון להגשת מועמדות: 30.11.23

תכנית שהות האמן נתמכת ע"י מועצת הפיס לתרבות ואמנות

"תולדות הדפוס בחדר הקטן" / אריאל ורדי והדסה גולדויכט

מרכז לאמנות ומחקר מעמותה

אוצרת: עדה ורדי

בשלושת העשורים האחרונים עובד אריאל ורדי ב״חדר הקטן״, שהוא עבורו סטודיו, בית דפוס זעיר, שבו הוא מדפיס וכורך ספרים הנערמים עד לגובה התקרה. ב״חדר הקטן״ הוא משתמש בשיטות דפוס מסורתיות שכבר אינן בשימוש בדפוס המסחרי. הוא חותך אותיות בשיטה ייחודית שפיתח ומדפיס במכונת בלט ידנית מאות ספרים שהוא תופר וכורך. לכל ספר כריכה ייחודית משלו, חלקן עשויות חול ואדמה. הספרים נבדלים זה מזה, וכל עותק הוא למעשה מקור. ורדי, יליד 1929, הוא אחד האחרונים בארץ שעוסק במלאכת הדפוס המסורתית.

בניגוד לפעולת הדפוס, שנועדה לשכפול והפצה, ספריו של ורדי נערמו במאוזן בחדר עבודתו כיצירה פרטית מאוד, בדומה לציורים המונחים בשידת מגירות.

האמנית הדסה גולדויכט, ילידת 1981, התמחתה בהדפס בתחילת דרכה. בעבודותיה היא עוסקת בקשר בין שפה כחומר גלם לגוף, בפירוק ויזואלי וחושי של שפה ואותיות ובחקירה של מגוון היבטים של תהליכי קריאה וכתיבה. במפגש עם ורדי ועבודותיו מצאו השניים שפה משותפת. כך החלה גולדויכט לתעד את עבודתו של ורדי, מתוך הזדהות ועניין רב בעבודותיו ובנושאים שהוא חוקר בעשורים האחרונים.

ורדי, שהיה אלחוטאי על ספינות המעפילים והרכש בשנות ה־40 של המאה הקודמת, ״דובר״ עד היום את שפת המורס – שפה הממירה את צליל האותיות למערך סימנים של קו ונקודה. במיצב סאונד רב ערוצי שיצרה גולדויכט בשנה האחרונה מקריא ורדי את ספריו ״אשרי האיש״, ״יונה״ ו״תהילים קד״ בשפת המורס.

התערוכה המשותפת היא פרי ההיכרות בין גולדויכט לורדי. התערוכה מציגה את מלאכת הדפוס הייחודית של ורדי ואת הדיאלוג שהוא מנהל עם טכניקות הדפוס המסורתיות.

החיפוש הבלתי נלאה של ורדי אחר ״מקור״ במלאכת הדפוס, שבמהותה הרי היא דווקא יצירת רפרודוקציה, הופך להאקינג ידני ולפעולה חתרנית הרודפת אחר היופי. גולדויכט, שהמירה את עבודת ההדפס המוקדמת שלה בהפשטה חומרית לווידאו ולסאונד, ממשיכה בחקירה מתמשכת של המשמעויות החושניות והחומריות של אותיות ומילים, וחקירתה המרתקת מתבטאת גם בשיתוף הפעולה הנוכחי עם ורדי.

תודות: עלמה ורדי

התערוכה מתאפשרת בתמיכת משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

"רוחות" / דניאל קיצ׳לס

בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן

פתיחה: חמישי, 23.11.23
אוצרות: אמיר בולצמן 

בתערוכה מציג קיצ׳לס עבודת סאונד מקורית שיצר עבור גלריית הסאונד בית התה. בחלל הגלריה, בקתדרלה דמיונית, עומדים ארבעה גברים – יצחק רבין ושלושה זמרים. ביחד הם מבצעים טקס, מסע מוזיקלי־טקסטואלי, המבוסס על ראיון באנגלית שנתן רבין בשנת 1994, שנה לפני הירצחו.

קולו של רבין מהדהד בחלל כרוח רפאים אשר חוזרת להשמיע את קולה לאחר כמעט שלושים שנה, ופוגשת את החברה הישראלית בהווה. אל קולו של רבין שוזר קיצ׳לס מקהלת גברים, המשמשת מסגרת מוזיקלית, דרמטורגית ומוסרית למונולוגים שלו.

בשמונה פרקים מוזיקליים מלווה המקהלה את רוחו של רבין, המציגה שמונה היבטים שונים הנוגעים בבסיס הקיום, הקונפליקט והשבר של החברה הישראלית. תהליך העבודה החל אמנם כשנה לפני תאריך הפתיחה המקורי (26.10), אך לאחר השבעה באוקטובר מקבלת העבודה משמעויות נוספות בשל המציאות שהשתנתה באופן דרמטי.

עבודה זו ממשיכה את עבודתיו האחרונות של קיצ׳לס, החוקרות ומעלות באוב דימויים ודמויות אשר עומדים בבסיס האתוס הציוני הקנוני. בעבודה זו קיצ׳לס מחבר את המיומנות המוזיקלית והאולפנית שלו עם המבט האמנותי, ומייצר יצירה מוזיקלית ואמנותית ייחודית.

* העבודה אמורה הייתה להיות מוצגת במסגרת פסטיבל מנופים, אך פתיחתה נדחתה עקב המלחמה.

ייעוץ מוזיקלי: לילה מזל יינישן | מקהלה: אריאל לייקין, גדעון לוי, דניאל קיצ׳לס | מיקס: אמיר בולצמן, דניאל קיצ׳לס, אורי קדישאי | ניהול אמנותי גלריית בית התה: מרכז לאמנות ומחקר מעמותה בשיתוף עם בית הנסן מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה.

שעות פעילות גלריית בית התה: שני–חמישי בשעות 10:00–20:00, שישי בשעות 10:00–14:00