"מחוץ לקובייה" / תערוכה ברחבי העיר תל אביב-יפו

מוזיאון תל אביב לאמנות בתמיכת קרן ברוך ורות רפפורט מציג תערוכה ברחבי העיר תל אביב-יפו

מחוץ לקובייה

אוצרות: וינטלטור

16.7.2021–28.7.2021

טל אנגלשטיין, שוק לוינסקי | בלה בריזל ועומר הלפרין, מלון סול | לני גאונט ושחר קרמר, כפר גלעדי 20 | יונתן גירון, לה גווארדיה 65 ב׳ |  אביגיל הופקינס, אצ״ל 32 | מכון לחקר החופש, בית העצמאות | אנה ווילד, כיכר חסידי אומות העולם | מקסים טורבו, כיכר אתרים | שירי טרקו, אלעד לרום, שיר מורן, הגדוד העברי 14 | עודד יונס, ברנר 15 | עודד יעקב, גרוזנברג 25 | עמית לוינגר, פארק הירקון | סיגלית לנדאו, שדרות הר ציון 49 | מיכל מקרסקו, נחלת בנימין 91 | רומן נפלי, בית הטקסטיל | אפרת נתן, דיזנגוף-פרישמן | חיה רוקין ברקמן, בן יהודה 111 | נועה שוורץ, כיכר ביאליק | עירא שליט, פארק החורשות

מוזיאון תל אביב לאמנות בתמיכת קרן ברוך ורות רפפורט מציג את "מחוץ לקובייה", באוצרות וינטלטור, חלל תערוכות נודד שהוקם על ידי האמן ישי שפירא קלטר. בתערוכה משתתפים למעלה מ-20 אמניות ואמנים והיא תהיה זמינה לעוברים ושבים ברחבי העיר תל אביב יפו, במשך 12 ימים ולילות בין התאריכים 16–28 ביולי 2021.

זוהי תערוכה קבוצתית קצרת מועד בעצימות משתנה, הפזורה במספר אתרים בעיר; מפארק הירקון ועד לשכונת התקווה מתלכדת כוריאוגרפיה של פיסול במציאות. אמנים מקומיים מאלתרים עשייה בסמוך לסביבת קיומם: בתוך אזורי המחיה, בחללים שכורים, בבית מלון, על גג הבית, מהמרפסת, בחצר האחורית, במרחב הציבורי או לצד עבודות אמנות קיימות.

"מחוץ לקובייה" מרחיבה את גבולותיו הפיזיים של המוזיאון כמו גם את תפקידו של המרחב העירוני, ממרחב שימושי למרחב אמנותי. עבודות האמנות משתרעות על פני שטח תצוגה רחב היקף, אופיין א־מונומנטלי וחושי, חומריותן משובשת, לעיתים נסתרת או חסרת צורה מוגדרת. חושיו של המשוטט בעיר – שהופך מעתה למבקר בתערוכה – מתחדדים ומגיבים בו־זמנית גם לעבודות האמנות וגם לרגעים היומיומיים שמזמנת הסביבה העירונית. "מחוץ לקובייה" מפעפעת לתוך החיים עצמם, מטשטשת את מושגי הזמן והתצוגה השגורים, ונטמעת כזמזום בנוף העירוני הסואן.

קרן ברוך ורות רפפורט, המעניקה מאז 2006 פרס שנתי בשווי של כ-120 אלף דולר לשני אמנים, החליטה השנה, נוכח משבר הקורונה, לשנות את מתווה הפרס. במסגרת זו, השלימה לאחרונה הקרן רכישת עבודות בהיקף של 250 אלף דולר עבור אוסף האמנות הישראלי ע"ש רות וברוך רפפורט במוזיאון תל אביב לאמנות, וכעת יוצא לדרך הפרויקט הנוסף אותו התחייבה הקרן לממן: תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית עכשווית במרחב הציבורי. פרויקט זה מדגיש את מחויבותה  של הקרן לאמנות הנוצרת בישראל, דרך פעולות יזומות בשיתוף עם קהילת האמנים המקומית, הוא מאפשר לפרוץ ולהגמיש את גבולות המוזיאון ולהציע חווית אמנות פתוחה לקהל הרחב.

מידע על כל האירועים והזמנים באתר

https://www.tama-outofthecube.com/

עמית לוינגר, "דם", 2020

אירועים מומלצים

עמית לוינגר

"סימנים עמוקים", 2021

רישום גדול ממדים במכסחת דשא, רישומים על נייר, עבודת סאונד, מידות משתנות

פארק הירקון, בגבעה הקרובה לכדור הפורח

אירוע פתיחה: 16.7, 15:00–20:00

17.7–28.7

״סימנים עמוקים״ היא תערוכת רישום שמוצגת בגן הסלעים בפארק הירקון ובפארק הסלעים שסמוך אליו. ציוריו המגדריים של עמית לוינגר מאופיינים בקווים גרפיים שבורים ואקספרסיביים. הניירות האישיים הקטנים בסדרה ״דם״ צוירו בעטים אדומים בדירתו בין הסגרים, ועוסקים בדימויים קטסטרופליים של צמחייה מדממת. לצד מהלך זה, משתמש האמן, כדורגלן בעברו, במקטע דשא שגודלו כשל מגרש כדורגל כמצע לציור גדול ממדים שעתיד להיעלם. לוינגר רושם סילואט ענק של רוח רפאים מופשטת באמצעות מכסחת דשא תוך כדי שהוא מותיר סימנים עמוקים על פני השטח. את עבודתו "רוח רפאים" אפשר לראות בשלמותה מהכדור הפורח.

אפרת נתן, "פסל ראש", תיעוד מתוך מיצג, 1973, צילום: יאיר גרבוז

אפרת נתן

פסל ראש, 2021/1973

פרפורמנס בהשתתפות ניר וידן

נקודת התחלה בפינת הרחובות דיזנגוף־פרישמן

נקודת סיום במוזיאון תל אביב לאמנות

19.7, 16:30

פסל ראש (1973) הוא המיצג הראשון של אפרת נתן בנוכחות קהל מזדמן ברחוב. במידה רבה בישרה עבודה זו על סוגה אמנותית של פעולות שקטות במרחב הציבורי שזכו להכרה בעקבות שרידותו של הדימוי המצולם. עבודות מסוג זה, המשלבות אמנות גוף ופיסול מינימליסטי, מתעצבות במרחב שהוא נטול הקשר מוסדי־אמנותי, כאשר לעיתים עצם ההתרחשות מגבשת את תוכן העבודה. כך למשל, שם העבודה ניתן בעצם על ידי שני תיירים מזדמנים שהסתכלו על נתן צועדת בשעת בוקר לאורך הרחובות דיזנגוף ופרישמן כשראשה תחוב בפסל דיקט חלול בצורה של צלב, פלוס מתמטי או האות T. האחד אמר לשנייה, "Look! A Head Sculpture". עבור "מחוץ לקובייה" משחזרת נתן באמצעות פרפורמר את ההליכה שביצעה לראשונה לפני כארבעים שנים.

עומר הלפרין, ללא כותרת, 2021

מקבץ פתיחות במרכז העיר

22.7, 19:00–21:00

בלה בריזל ועומר הלפרין

מדליון, 2021/1960

מלון סול, רחוב טשרניחובסקי 17

23.7–27.7, 12:00–18:00

נועה שוורץ

ואניש אקשן, 2021

בחדר הכביסה שעל הגג ולצד הצריח של המבנה האקלקטי

כיכר ביאליק, רחוב אידלסון 31

23.7–27.7, 12:00–18:00

עודד יונס

בינתיים, 2021

רחוב ברנר 15

23.7–27.7

עירא שליט

"מעבר לצינור הכתום", 2021

מיצב, פיסול, רישום וסאונד

פארק החורשות ליד כנסיית פטרוס הקדוש

פתיחה: 24.7, 12:00–14:00

25.7–27.7

"מעבר לצינור הכתום" היא תערוכת היחיד השלישית של האמן עירא שליט במסגרת חלל התערוכות הנודד וינטלטור. שתי תערוכותיו הקודמות התקיימו בחלל הסטודיו שצמוד לדירתו, והציגו פרקטיקת DIY שנעה ממדיום הרישום הדיגיטלי לעבודות בעלות חומריות אורגנית ועד מיצבים מבניים העשויים חומרים מן המוכן. בפארק החורשות, שאליו מגיע שליט מדי יום בהליכות הבוקר, מציג האמן שתי סדרות חדשות של עבודות. מעל יצירתו של שליט מרחפות מחשבות על ילדות, נעורים, חינוך, חיי פרישות ואלתור. "מעבר לצינור הכתום" משתמשת בסדר הקיים בפארק החורשות, כאשר העצים שבו הופכים ליסודות האדריכליים שמחלקים את החורשה, ביניהם נמתחים קירות בלתי נראים. על גבי העצים תלה שליט עם חוט ברזל רופף רישומים דיגיטליים שהדפיס על דיבונד. זהו שילוט פרטי במרחב הציבורי שלא מבשר על חוקיות מסוימת, אלא על עיקרון של חופש פעולה מוחלט. הצופה מקיפה את העץ, מביטה בו, דרכו, והממשות עצמה נגלית לחושיה. מפעם לפעם מנגנים פעמוני כנסייה, מתחדדת תחושה גופנית של צעידה על מחטים שנשרו בחורשה, וציוץ ציפורים או צופרי מכוניות נשמעים ממרחק. למרגלות העצים קשורים כיסאות מאולתרים ששליט מצא ברחבי דרום העיר. הוא הדביק אותם, סידר אותם מחדש, התאים ביניהם, והפך כל כיסא ליצור כלאיים. ניתן להביט עליהם כפסלים רעועים, כאלו שאי אפשר לנתק מהרחוב, גם אם הם עדיין מציעים מנוחה לרגע.

2.7, בשעה 18:00, מפגש תרגול צ'י קונג פתוח לקהל בהנחיית המורה והכוריאוגרפית  אהרונה ישראל

מקסים טורבו, מתוך "קו 18", וינטלטור, 2018, צילום: אור בן זריהן

מקסים טורבו

איש מלא חטאים, 2021

פרפורמנס, 30 דק'

מופע שקיעה במבנה הקטן מול הקולוסאום

כיכר אתרים

28.7, 18:30–20:00

בעשור האחרון הופיע מקסים טורבו במועדונים ובתערוכות, וצבר מוניטין בסצנות הנויז של תל אביב וירושלים. המופע הבימתי שלו הוא אקט אקספרסיבי, גופני ורגשי שמבוצע על ידי האמן באמצעות מיקסר, פדלים, קולות וחצוצרה. המיצג איש מלא חטאים מתרחש בכיכר אתרים שתכנן יעקב רכטר ב־1975. הוא משלב קטעים מקוריים לצד קאברים של שירי פולקלור, מפגיש תכנים מקומיים ויהודיים עם איזוטריה גלובלית, ומושפע מהניגונים שבקעו מחלונות בתי הכנסת בשכונת נחלאות שבה גדל טורבו בתקופת הפיגועים של שנות ה־90. עבודתו של מקסים טורבו לוקחת חלק בתנועה אלטרנטיבית של זרמים תרבותיים וקוויריים המתנהלים לצד הזרם המרכזי של שדה האמנות. מחקרו פרפורמטיבי, מוזיקלי, ספונטני, שיטתי, ומתהווה מתוך תרגול מאולתר בזמן אמת ובנוכחות קהל.