רב ערב 22.10.19

תכסיס, כנס ירושלים לאמנות #4 | יום עיון בבית לאמנות ישראלית | "בגנו של הגולם" במוזיאון מאנה-כץ | ״סמענה״ / זוודיתו יוסף-סרי | ״תַּקְרִיב״ | שבוע העיצוב ירושלים בטוקיו | "תורה ומלאכה"

תכסיס, כנס ירושלים לאמנות #4

מכון ון ליר בירושלים, בניין פולונסקי, רחוב ז'בוטינסקי 43

רביעי, 30.10.19

כנס ירושלים לאמנות, הנערך זו הפעם הרביעית, הוא יוזמה משותפת של מוסד האמנות הירושלמי מנופים וכתבי-העת ערב רב והרמה, ונועד לחבר בין הנעשה במוסדות להשכלה גבוהה לבין אמנים, אוצרים, מנהלים אמנותיים ואנשי מקצוע מעולם האמנות והתרבות בישראל ומחוץ לה.

כותרת הכנס, שיתקיים השנה במכון ון ליר בירושלים, היא ״תכסיס״. על-פי ההגדרה המילונית, תכסיס הוא תחבולה מפתיעה המשמשת להשגת מטרה. התכסיסן מנצל יתרון או הזדמנות שהצד השני לא צפה, ומשתמש לא פעם באמצעים כמו התחפשות, הסתננות, הטעיה ומשחק. הממזריות שבבסיס התכסיס היא לעתים זדונית ומרושעת ולעתים היא מחויכת, לעתים היא דרך יצירתית לעקוף בעיות או להתגבר על כוחות חזקים דווקא באמצעות חולשה. התכסיס מופיע בזירות פנים-אמנותיות, ולעתים חורג מהן וזולג גם אל הספרה הציבורית. הוא יכול להיות חלק מפעולה אמנותית, או להתממש בעצם הבחירה העקרונית באמנות כאמצעי לקידום אינטרסים אחרים.

בין הנושאים שיידונו בכנס: צנזורת אמנות ותכסיסי ההתמודדות עימה, תכסיסים טכנולוגיים ואנטי-טכנולוגיים באמנות, הטווח שבין אמת לאשליה, אמנות כתכסיס כלכלי או פוליטי, כלכלה ופוליטיקה כתכסיס אמנותי, אמנות כביטוי של תכסיסי זהות, תכסיסי אמנות ותכסיסים משפטיים.

לתכניית הכנס המלאה

לארוע הפייסבוק

עורכי הכנס: רינת אדלשטיין, רונן אידלמן, יונתן אמיר

מפיק: אביב פטר

ההרצאות בעברית אלא אם צוין אחרת. מספר המקומות מוגבל. ההשתתפות בכנס בעלות סמלית, לרכישת כרטיסים, כאן

רוני קרפיול, "War Assistant", סטיל מתוך וידאו



מ״חממה״ (1993) ל״בית חולים שדה״ (2019): אמנות ישראלית, דיאגנוזה

יום עיון לרגל פתיחת שנת הלימודים תש"פ

בית לאמנות ישראלית, המכללה האקדמית תל אביב יפו
שישי, 25.10.19, בשעות 10:00-13:30

ד"ר עפרי אילני, היסטוריון, עיתונאי ומבקר ספרות ינסה לשרטט תמונת מצב של החברה הישראלית נכון לעכשיו.
האוצרים וחוקרי האמנות הילה כהן שניידרמן, ניקולה טרזי, אבי לובין וד"ר גדעון עפרת יציגו את אבחנותיהם ביחסלהתפתחויות ולשינויים שהתחוללו בשדה האמנות הישראלי ב-25 השנים האחרונות.

ד"ר עפרי אילני, ישראל 2019: דיאגנוזה דורית
הילה כהן שניידרמן, מרחבים חדשים: שדה בשינוי

ניקולה טרזי, Disproportion or Abundance The Israeli ‘Ecosystem’ and its Uniquenesses?

אבי לובין, על ההיפוך בין העיון לפעולה באמנות הישראלית העכשווית  

ד"ר גדעון עפרת, סוף עונת המלפפונים

להרשמה: https://eventbuzz.co.il/lp/event/iyun

מיכה אולמן, הכנות להקמת הפסל “עדות״, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1980



"בגנו של הגולם" / תערוכה קבוצתית

מוזיאון מאנה־כץ

נעילה: שבת, 28.03.20
אוצרות התערוכה: מיכל בן יעקב ודפנה פלק

סיפורו של הגולם, המתאר יציר בוץ שהופחו בו חיים באמצעות מילים סודיות, קיים בפולקלור היהודי דורות רבים. מעשה זה נע על הגבול הדק שבין קדושה לטומאה, בין מעשה חכמים למעשה כשפים. האגדה על יציר כפיו של האדם ביטאה את השאיפה לכוח, לשליטה ולנוחוּת, שאיפות שנותרו מנת חלקו של האדם עד עצם היום הזה. למעשה, הגלמים בחיינו רק התרבו: הבוץ הפך לסיליקון, מילות הסתר הפכו לקודים בידי מתכנתים וההגולם לבש דמות של מחשב, טלפון חכם או רובוט.

התערוכה מזמינה את הצופים לשוטט בגנו של הגולם, המתפקד כבבואה של האנושוּת הממוקמת מעברה השני של המראה. זוהי בבואה מעוותת, עשויה דימויים שנוצרו במוחו של האדם המבקש לשלוט בחייו ולהתעלות מעל מגבלותיו הפיזיות והאנושיות. העבודות בתערוכה מתייחסות לעולם הדיגיטלי, הממוחשב, כמקור השראה. הדיגיטציה היא החומר שממנו עשויה יצירתם של האמנים המשתתפים בתערוכה, צעירים וותיקים כאחד. כל חדר תצוגה מאגד שלב נוסף במסע האנושי בתוך גנו של הגולם־המחשב ומשקף נקודות מבט שונות ביחסיו של האדם עם יציר כפיו.

האם משמעות הכלאה זו היא שהאנושות לנצח תקועה בעבר האחר של המראה, העשוי דימויים וירטואליים, בגנו של הגולם? או שמא דווקא מתוך הוויתור על מאבקי הכוחות ההדדיים יכולה להיווצר אנושות חדשה, חופשייה יותר? המבקרים בתערוכה מוזמנים להתבונן בעבודות דרך השאלה: היכן הגולם־המחשב נגמר והאנושי מתחיל?

האמנים המשתתפים:
מור אפגין, רומי ארדן, אורי גרשוני, כרמי דרור, טד וויטקר, איה זמיר, ענבר חגאי, נוי חיימוביץ', שרון פדידה, יואל פלד, יעל פרנק, דינה קלברמן, דניאלה תקבה

רומי ארדן, "לא אכפת לי להיות נתפסת כאישה", 2019, מידול תלת מימד, וידיאו, סאונד



״סמענה״ / זוודיתו יוסף-סרי

הגלריה לאמנות במכללה ע"ש דוד ילין, מעגל בית המדרש 7 בית הכרם, ירושלים

פתיחה: 27.10.19
נעילה: 28.1.20
אירוע פתיחה: 30.10.19, בשעה 20:00
אוצרת: נאוה ט. ברזני

התערוכה ״סמענה״ דנה בצלו המבעית של הדיכוי העמוק שחווה האדם השחור בישראל, אדם שזכותו לתפיסה עצמית נגזלת מאחר שהוא לא פנוי לחוש בשאר זהויותיו, כלומר לזכות בחוויה המלאה של עצמיותו. האמנית זוודיתו יוסף-סרי, שעבודותיה עסקו ועוסקות במוצאה האתיופי, מבקשת לבחון האם גם היום, כעבור שנים, העיסוק האינטנסיבי בנוכחות שחורה בסביבה לבנה הוא בחירתה שלה או שמא היא מחויבת לכך בשל מבטו של הזולת שמגדיר אותה. עבודות התערוכה משקפות בבואות פגיעות, שטוחות לכאורה, שמחפשות ראיות למי שהינן.

הפחם, שמייצג בסיס זהותי עבור יוסף-סרי, הוא דרכה לתווך בין העבר הנשכח וההווה הזהותי הכבול למערכת כפויה. יחד עם הצבעוניות והשקיפות שנוספו לאחרונה לעבודותיה היא מערבת בין החושים המסייעים לה ליילד שפה אמצעית שמביעה ומנכיחה את מכלול זהותה. בעזרת אמצעים אלו תובעת יוסף-סרי את הזיכרונות, את השבתן של הבעות זהותיות מחוקות ואת המשמעות וההשמעה של קולן, שמוסיפות ואף תובעות ניואנס מגוון.

ימים ושעות פתיחה: ראשון-חמישי, בשעות 10:00-18:00

זוודיתו יוסף סרי, "הם ואנחנו", פרט ממיצב, 2019



״תַּקְרִיב״

סדנאות פרפורמנס וקול בהנחיית עדינה בר-און, ג’וזף שפרינצק ודודי בראילובסקי

המקרר, החשמונאים 90, תל אביב
נובמבר 19 – ינואר 20
מחיר מיוחד לקוראי ערב -רב

שלושה אמנים בעלי ניסיון רב ואהבה עצומה להוראה, המנהלים ביניהם דיאלוג רב שנים, מקיימים סדנאות ייחודיות שעוסקות ביחסי הגומלין שבין השפה החזותית, הטקסט והפרפורמנס. כל סדנא תונחה על ידי אמן מרכזי שיארח את שני המורים האחרים. הסדנאות מיועדות ליוצרות וליוצרים מכל תחומי האמנויות והן יאפשרו ויעודדו יצירה אישית בתמיכה ובליווי המורים של תקריב.

  1. אמנות המופע / פרפורמנס – בהנחיית עדינה בר-און, ימי רביעי בשעות 19:00-21:30, לפרטים
  2. אמנות טקסט סאונד – בהנחיית ד״ר ג׳וזף שפרינצק, ימי ראשון בשעות 19:00-21:30, לפרטים

מפגש היכרות עם התוכניות (ללא תשלום) יתקיים ברביעי, 23.10.19, בשעה 20:00 ב״מקרר״.

מחיר לכל סדנא: 2300 שקלים

מחיר מיוחד לקוראי רב-ערב: 2000 שקלים לסדנה אחת או 3000 שקלים לשתי הסדנאות

להרשמה ולפרטים:

עדינה בר-און 054-4947723 [email protected]

ג׳וזף שפרינצק 054-8128768 [email protected]



שבוע העיצוב ירושלים זוכה לייצג את ישראל כשותפה רשמית ב-DesignArt טוקיו 2019

אחד מפסטיבלי האמנות והעיצוב הגדולים של יפן, ויתכבד להציג עיצוב ישראלי בפני קהל יפני ובינלאומי!

Spiral \\ 5-6-23 Minami-Aoyama, Minato-ku, Tokyo

18-27.10.19

שבוע העיצוב ירושלים, אירוע הדגל של בית הנסן, הוא אירוע העיצוב הציבורי הגדול והמשפיע ביותר בישראל, המתקיים ביוזמת המשרד לירושלים ומורשת והרשות לפיתוח ירושלים. האירוע, לראשונה בצורתו הבינלאומית בטוקיו, יצא לדרך ביכורים עם פרויקט מרכזי המציג את האג׳נדה האוצרותית שלו, הכישרון המקומי ואת רוחו הייחודית. התערוכה, ״גן העדן״, מובילה את המבקרים בה דרך סדרת פרויקטים הנובעים מתוך המתח שבין טבע, תרבות, טכנולוגיה ומיתוס מנקודת מבט ישראלית. מסע זה מגיע לשיאו בגן ספירלה, בו נפגשים שני מיתוסים מקומיים: המלח של ים המוות והחיטה, מחוללת המהפכה החקלאית והחיים המודרניים. בתווך בין מיתוסים אלה של חיים ומוות מסתתרות פרשנויות אדריכליות לפרחים מקומיים בגנים פרטיים וסודיים.

התערוכה תצוין באירוע מרכזי למוזמנים שיכלול, בין השאר, את הפרפורמנס הייחודי ״Salt Repast״, בהובלת מיכל אביתר וכרמל בר, אשר יזמין את המבקרים לטעום דגים שנכבשו במיצב מלח נגוח עם תבלינים מקומיים שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, הקראת שירה יפנית והופעה מיוחדת של הזמרת הישראלית, דקלה.

לאירוע בפייסבוק:  Jerusalem Design Week At DesignArt Tokyo



"תורה ומלאכה"

פרויקט חדש של מוסללה יחד עם גלריה 'קופסה שחורה' במסגרת הביאנלה של ירושלים

פתיחה חגיגית – חמישי // 24.10 // מ20:00 // מרכז כלל // רחוב יפו 97
אמנים משתתפים: ג׳ניה קריס // הדס עפרת // לולה גאינוטדינובה // רועי פביאן
ניהול אמנותי: מתן ישראלי
אוצרות קופסה שחורה: אסף כהן // יצחק מזרחי // צילום: סמדר צוק
יופיעו בפתיחה: 20:00 – ערן זמיר // 21:00 – ענת מלמוד

התערוכה מורכבת משני חלקים:

חלק א: הארכיון החסר

קופסה שחורה, גלריית רחוב יפו 97, בחזית מרכז כלל (חוץ)

אוצרים: אסף כהן ויצחק מזרחי

צילום: סמדר צוק

חלק ב: שלוש הצבות ברחבי מרכז כלל (פנים)

גג / רועי פביאן

העבודה תלויה בחלל האטריום המרכזי של המרכז המסחרי

כל ישראל חברים / הדס עפרת

העבודה מוצבת על קיר המעלית השקופה שבמרכז המסחרי

מסע / ג׳ניה קריס ולולה גאינוטדינובה

העבודה נמצאת בקומה מתחת ל״מרפסת״ של מוסללה, במסדרון הפונה לכיוון רחוב כי״ח

'תורה ומלאכה' היא תערוכה בעלת מטרה מוצהרת: לשנות את הנרטיב ההגמוני על תחילתה של האמנות הישראלית בירושלים, על ידי הנכחה מחודשת של בית הספר 'תורה ומלאכה'.

בית הספר 'תורה ומלאכה' קם בשנת 1882 על ידי ארגון 'כל ישראל חברים' (כי"ח), והיה המוסד היהודי הראשון ללימודי אמנות שהוקם בירושלים ובארץ בכלל, עשרים וארבע שנים לפני שהקים בוריס ש"ץ את 'בצלאל' (1906), אשר התקבע בתודעה הציבורית כחלוץ וראשון בתחום.

התערוכה אינה מסתפקת רק בצדק היסטורי; היא מציעה כיוון חדש ואופטימי של ראיית האמנות המתפתחת במרכז כלל כהמשך לעשייה האמנותית ההיסטורית שהתקיימה בבית הספר – ובכך נוצר חיבור חדש ופורץ דרך בין מרכז מסחרי לעשייה אמנותית עכשווית, בין ישן וחדש.

צילום: נדב אורן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.