קול קורא: תערוכה קבוצתית, "חומות חימר"

קול קורא לתערוכה קבוצתית:

"חומות חימר" הוא שירה של רחל שפירא העוסק בשאלה אם חריגה תרבותית והבעת שונות הן סיבה להדרה שבטית ומהם הגבולות של המותר והאסור במסגרת השונות שאנחנו נושאים עימנו כחלק ממה שמעצב אותנו כבני-אדם.
האם הממסד יכול או מסוגל לכפות את מרותו ולאלף את אותה שונות? האם אותה שונות מהווה סכנה או איום? האם האמנות יכולה להוות גורם עוין במדינתנו, ומי יכול להחליט על חופש הביטוי מבלי להיחשב כבוגד בהתאמה לאידיאולוגיה השלטונית?

בעקבות אישור ועדת השרים את חוק הנאמנות של השרה מירי רגב, אשר מתעתד להציב הגבלות בתקציבים המעניק משרד התרבות לאמנות בחסות המדינה בהתאמה לאופן שבו יימצאו מבקשי התקציב, נאמנים או לא נאמנים למדינה ולסמליה.

הדמות עליה מסופר בשיר, אותה אחות קטנה משוגעת וסוררת, אשר כנראה מתנגדת לציית לחוקי השבט או לחלקם ועל כן הנה טליה דחויה וחרפת העדר, מוגדרת כלא שפויה וברור לקוראים שלא מדובר באי-שפיות של ממש, אלא בהקשר ישיר לעובדת היותה מתנגדת, בעיקר משום שאינה מבינה כלל ועיקר מה המשמעות של חומות חימר; בפרט בהקשרים של אחדות שבטית/לאומית.

דמותה של האחות הינה האמנות עצמה אשר מסרבת בכל תוקף להיות כפופה לנורמות שחוקות אשר משרתות את המדינה ומטרתן קיבוע המחשבה והפיכת אזרחיה לעדר אשר צועד אחר הרועה בלא דעת. אם זו מטרתה של מדינה דמוקרטית, אזי הגיעו ימי תום הדמוקרטיה לחלוטין.

בתערוכה יועמדו 120 ארגזי קרטון שטוחים של פירות/ירקות אשר ישמשו מצע ליצירה ויחולקו לאמנים/יות. ניתן יהיה לעבוד בחלל הגלריה בתיאום. הארגזים יוצבו כמיצב בחלל הגלריה בתחנה המרכזית כחומה, כשהמגמה היא לצאת אל מחוץ לדלת ואף להשאיר ערמת קרטונים בפתיחה כדי שמי שרוצה יוכל להמשיך את החומה. במקביל, אערוך פרפורמנס שבו אני יושב כשאני מרוח לחלוטין בדבק חימר, למרגלותיי גושי חימר בצבעים ואני מייצר חמסות עם הטבעות של סמלי המדינה: דגל, מגן דוד, מנורה… ומילים: מזל, חי, הצלחה, בריאות, אושר..

איך זה יעבוד?

אמנים/יות אשר מעוניינים לקחת חלק בתערוכה ולהביע את דעתם על "חוק הנאמנות" באמנות,

יקבלו קרטון (או ישיגו בעצמם במכולת/סופר הקרובים) ויעשו את יצירתם על גבי הקרטון. אין הגבלה במדיה: צילום, רישום, ציור, פיסול, טכניקות מעורבות וכדומה.

התערוכה תיפתח בתאריך 06/12/18 יום חמישי למשך חודש.

אוצר התערוכה: אילן מויאל

אוצר הגלריה: דורון פורמן