רב ערב 20.03.18

מרתון לילי במוזיאון תל-אביב | "גוף החומר", דליה ריזל | קטיה בורינדין, "סצנות מזיכרון" | "על הדרך", ספרה החדש של ליאורה חשין | רונית פורת, "המשפט"

מרתון לילי במוזיאון תל-אביב: "מירוץ הדקים", על זמן, קולנוע, ספרות וציור
במסגרת הצגת עבודתו של כריסטיאן מרקליי, "השעון"

22–23 במרץ 2018

"השעון", עבודתו של כריסטיאן מרקליי, מאתגרת הבחנות היסטוריות הנוגעות לאמנויות החלל והזמן באמצעות הבנייתו של שעון הקוצב את הזמן כתחביר של פריימים קולנועיים חסרי נרטיב. מורכבותה של העבודה והעיסוק התרבותי הנצחי בזמן ובארעיות החיים הם המנוע למרתון "מירוץ הדקים", שבו ייפרסו מבטים שונים על הזמן בספרות, קולנוע וציור.

הדוברים:

21:00 – שרון אס, משוררת, "שעון הלחם", זמן הספרות בעלילות גילגמש.

21:20 – דרור בורשטיין, סופר, "השעון והקונכייה של סזאן".

21:40 – גלילי שחר, פרופ' לספרות השוואתית, "השעון של גרגור סמסא".

21:45 – אלן גינתון, אוצרת בכירה לאמנות ישראלית, קטע קריאה מתוך "העשב" של קלוד סימון.

22:05 – נוית בראל, משוררת, "האם לזמן יש שוט והוא לועג לנו? בין המלט לדליה רביקוביץ'".
22:25 – מערכון הגשש.

22:35 – יונתן סואן, יעקב ביטון, משוררים, "אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ".

23:00 – מיכל נאמן, אמנית, "מוצא השעון מן העיסה (pulp) – השעון של טרנטינו".

23:20 – עדי דהן, המחלקה לאמנות ישראלית, "מכשירי השכמה".

23:40 – רותי דירקטור, אוצרת לאמנות עכשווית, "הזמן הבלתי נגמר של און קווארה".

דלית מתתיהו, אוצרת לאמנות ישראלית, קוראת מתוך "בית-המרפא בסימן שעון החול של ברונו שולץ".

המוזיאון יהיה פתוח 24 שעות ברציפות. הכניסה למוזיאון להקרנה הלילית של השעון ללא תשלום, מ-21:00 עד 10:00 בבוקר המחרת.

סטיל מתוך "השעון", באדיבות האמן

 



"גוף החומר", דליה ריזל

גלריה טובה אוסמן, תל-אביב

אוצרת: נחמה גולן
נעילה: רביעי, 11.4.18

"גוף החומר", תערוכתה של האמנית דליה ריזל, נמצאת על רצף מתמשך של תערוכות העוסקות במרחב הגופני. מדובר בפיסול ביוגרפי בגוף ראשון. ריזל בוחנת את גוף האשה מהפרטים המרכיבים אותו ועד למלוא קומתו. המיצב בחלון הראווה יוצר מבט אמנותי משתהה הפונה למציאות חיי הרחוב. מיצב זה מרחיב את הגבולות בין האמנות היוצאת מרשות הגלריה לבין המרחב הציבורי, והוא מתקיים כאתנחתא תרבותית הנוכחת בחלון הראווה בשקיפותה, מפתה ומשדלת עוברי אורח באמצעות שפת האמנות להשהות את מבטם ממירוץ עמל יומם.
גלריה טובה אוסמן, רח' בן-יהודה 100, תל-אביב.

דליה ריזל, "ללא כותרת", 2017, מתוך התערוכה "גוף החומר", גלריה טובה אוסמן



קטיה בורינדין, "סצנות מזיכרון"

הגלריה בבארי

אוצרת: סופי ברזון-מקאי
פתיחה והשקת קטלוג: שישי, 23.3.18, בשעה 19:30
שיח גלריה: שבת, 24.3.18, בשעה 13:00, בנוכחות האמנית

"סצנות מזיכרון", תערוכת היחיד הראשונה של קטיה בורינדין, בוגרת החוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה, מציגה צילומי סטילס לצד עבודת וידיאו שצולמו בליפצק, עיר הולדתה ברוסיה, שממנה היגרה עם הוריה לישראל. בליפצק אוספת בורינדין סימני דרך משמעותיים בחייה ומתווה יומן של אנשים, אירועים, מקומות וזכרונות. לנעלי ההבזקים של מה שהרכיב את החיים שהיו ונגמרו נכנסים דמויות סיפוריות ומקומות שהיו יכולים להיות היא ושלה. היא תקרא להם "זכרונות מאומצים".
שעות פתיחה: חמישי, 17:00–20:00, שישי, 09:00–13:00, שבת, 11:30–14:30, או בתיאום מראש עם זיוה, 054-7918049, סופי, 054-7918464.

קטיה בורינדין, מתוך התערוכה "סצינות מזיכרון"



"על הדרך", ספרה החדש של ליאורה חשין

"על הדרך" הוא ספרה הרביעי של האמנית ליאורה חשין, צלמת משוטטת המתעדת את חיי החומרים שמהם עשוי היומיום. כמו בספריה הקודמים – "אמנות רחוב בתל-אביב – Befriend Your Demon"; "אמנות רחוב בישראל – Do Not Disturb"; ו"פירורים – Perurim" – חשין הולכת אל הקרוב והמוכר שנושא בקרבו את מה שחלף ועבר.
"על הדרך" הוא ספר על הליכה וגילוי, על שוטטות ועל שהות, על הוויה ועל קשב. היות בדרך הוא מצב מתמיד של תנועה, חיפוש אחר סימני שאלה. זוהי ההליכה ללא קוצב זמן וללא לוח מטרה. חשין הולכת סביב, ולא אל. סביב הבית, סביב השכונות הסמוכות לבית. היא נמצאת בסביבה.
הכותרת "על הדרך" נושאת משמעות כפולה: היא ביטוי שגור לאגבי, לבו-זמני, למובן מאליו, והיא גם הצבעה על השיטה, על דרך הפעולה. הדרך אצל חשין היא האגבי. היא תשומת הלב אל המוסט, השולי, המקוטע – אל הגוסס שהוא עדיין חומר חי, נטול הילה ובכל זאת שריד שמשמר את ההיסטוריה (טל פרנקל-אלרואי).
הספר נמכר במרכז הבאוהאוס, רח' דיזנגוף 77, תל-אביב; במגדלור, רח' לבונטין 1, תל-אביב; ובחנות ירדן, רח' יפו 42, ירושלים. וכן אצל ליאורה חשין, 050-5529033, ובמייל: [email protected]



רונית פורת, "המשפט"

פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר, 2017

מוזיאון תל-אביב
אוצרת
: רז סמירה
פתיחה: שלישי, 27.3.18, בשעה 20:00

התערוכה "המשפט" של רונית פורת (נ' 1975, קיבוץ כפר-גלעדי), היא השלישית בטרילוגיית תערוכות העוסקת בנערת רחוב גרמנייה שהפכה לרוצחת. פריץ אולבריך, שען וצלם חובב שחי בברלין בשנות ה-20, הקים סטודיו לצילום בחדר האחורי של חנותו. אל חדר זה הוא פיתה יותר מאלף נערות ונשים והציע להן תשלום תמורת תצלומי עירום בתנוחות המחקות סצנות מיתולוגיות, לסביות או סאדו-מזוכיסטיות. לישן ניומן, נערה ענייה, נקלעה לסדנתו בגיל 15, ובמשך שנה הצטלמה אצלו וגם חלקה את יצועו. במקביל זממה לשדוד את אולבריך, אז בן 57, ושיכנעה את בן-זוגה, ריצ'רד סטופל, מובטל צעיר בן 22, לבצע את השוד תמורת 28 מארק. בינואר 1931, באישון לילה, פרצו סטופל וחברו אריך בנזיגר לסדנה בזמן שניומן ישנה לצדו של אולבריך, וברגע של בהלה חנקו את השען-צלם בעזרת כרית. סטופל נידון למוות, בנזיגר לשש שנות מאסר, וניומן, שהיתה בהריון, נידונה לשמונה שנות מאסר, במשפט שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב בעיתונים ולפרשנויות של מומחי סקסולוגיה ופסיכואנליטיקאים בני התקופה.
התערוכה הראשונה של פורת, "צייד הזמן" (2016), הציגה את הסיפור השערורייתי. התערוכה השנייה, "מר אולבריך והעלמה נוימן" (2017), הציגה את הרצח, והתערוכה הנוכחית מתמקדת בהליך המשפטי ובתוצאותיו. התערוכה מורכבת מעשרות קולאז'ים ממקורות שונים. פורת מערבבת זמנים ומטשטשת סדרים, התמונות הדוקומנטריות עוברות טרנספורמציה, מתרחקות מהמקור האינפורמטיבי ומובילות את הצופה מעולם קונקרטי לעולם רגשי.
מוזיאון תל-אביב, גלריה לצילום על-שם דורון סבג ORS בע"מ, הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר.

רונית פורת, ללא כותרת (Kluger – v. Szigethy, 1930 ; Edna Best , By Dorothy Wilding c. 1925), 2018 תצלום מטופל, הדפסת פיגמנט על נייר ארכיבh

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.