המלצת השבוע: "חול בעין", טל ירושלמי בגלריית חזי כהן, ת"א

"כבר בציוריה המוקדמים עסקה ירושלמי ביחסים המבלבלים שבין דימוי לרקע. בעבודות החדשות היא יוצאת מהציור הבודד לעבר מערך דינמי שנפרש על פני הגלריה. כמו שביל הפירורים של עמי ותמי, פיסות החבלים של ירושלמי מורים לנו להתקדם מעבודה לעבודה ולגלות את יופיין"

הציורים בתערוכתה החדשה של טל ירושלמי "חול בעין" (אוצרת: עפרה חרנ"ם, גלריית חזי כהן, תל-אביב) יוצאים מעצמם, חולפים בהומור, משתנים ומסתובבים בין קירות הגלריה. פרטים נשלפים מתוך הציור, מבודדים ממנו ומודבקים על הקיר, פרטים אחרים נאספים וממלאים את הבד במעין מסדר זיהוי, או מנסים להתחבר מחדש באמצעות הדמיה של עבודת רסטורציה.

בחלל מתרחש משחק של זיהוי חלקים ושלם, השלמת צורות, הרכבה ושיבוץ. ירושלמי ממשיכה את עיסוקה באובייקטים ארכיאולוגיים ומבקשת להציג בפני הצופים את ממצאיה. מושאי המחקר הם יריעות חבלים, מעשי מקלעת, אריגים, אבנים מסותתות ומָגַּלִים שמצטברים יחד למבט על תרבות שבטית קדומה, ימי ראשית האנושות, העשייה הידנית והצרכנות. השרידים הפרהיסטוריים נבנים מחדש, נארגים ומסותתים תחת מכחולה של ירושלמי ומחברים בין העבר הרחוק לכאן ועכשיו.

העבודה שמופיעה מיד בכניסה, "חבל (חור)", מציגה אליפסה גזורה התחומה בדימוי חבל ובתוכה שני משטחי צבע של חום וכחול. כמַרְאָה שמקדמת את פני הצופים, העבודה מזמינה אותם להביט, אלא שדבר אינו משתקף דרכה זולת חלוקה אופקית של אדמה ושמיים, ים יבשה, רוח וחומר. ה"מראה" נדמית גם לפנים נטולות תווים, מבט ריק וחסר, אולי החור שעליו מצביעה האמנית.

אפשר לחבר עבודה זו ואחרות בתערוכה ליצירה "טבע דומם עם מקלעת קש" (1912) של פיקאסו, שנחשבת לקולאז' הראשון בקוביזם הסינתטי. פיקאסו ביקש לייצג, באמצעים חזותיים חדשים, ממבט-על, שולחן של בית-קפה ועליו פריטים כמו סכין, לימון פרוס, מפית, כוס יין, מקטרת ועיתון. הפריטים מצוירים בסגנון קוביסטי, מקוטעים וקשים לזיהוי, ולצדם מודבקת פיסת שעוונית עם הדפס מקלעת קש של מושב כיסא. את כל הפריטים כרך פיקאסו בחבל אמיתי שהודבק לשולי ה"שולחן" האליפטי, וכמו איגד אותם יחד שלא ייפלו.

סצנת בית-הקפה הפריזאי מתחלפת אצל ירושלמי בכלים פרימיטיביים, וגם על "שולחנה" סכינים (מגל), מקלעות וחבלים. בניגוד לשימוש בחבל ממשי, החבלים של ירושלמי מצוירים ומופיעים בשלושה מצבים: כמעטפת תוחמת של הציור, כדימוי בתוך הציור וכאובייקט עצמאי שנגזר מהציור ויוצא ממנו. החידושים באופני ייצוג המציאות אצל פיקאסו כללו הדבקה, שילוב של רדימייד, פירוק הדימוי, שיבוש נקודות המבט ומשחק ביניהן. ירושלמי ממשיכה מהם הלאה: היא גוזרת את הציור, מחלצת ממנו דימויים ומדביקה אותם על הקיר. היא משחקת במרחב הציורי בין רקע לדימוי ובין נגטיב לפוזיטיב. הדימויים מצוירים ממבט-על כעצמים שהוקפאו בזמן ריחופם או ככלים בלוח משחק ילדים הממתינים להזזה.

מראה הצבה, צילום: אלעד שריג

במקרה של העבודה "חבל, קרש ועץ (חור)" נראה ציור שמתוכו נגרע עיגול אליפטי ונותר ליפוף החבל סביבו, מעין השלמה לציור בכניסה ודיאלוג נוסף עם השולחן של פיקאסו. החור חושף את הקיר שתחתיו והופך אותו לחלק מהציור, כאשר הפעם חלוקתו האופקית נעשית באמצעות קרש מתיחת הבד, עם קריצה של ירח עץ מלמעלה.

כבר בציוריה המוקדמים עסקה ירושלמי בתעתוע, ביחסים מבלבלים שבין דימוי לרקע ויצירת דפוסים משתלטים דוגמת זה של הנמר. העבודות החדשות מאתגרות גם את גבולות הציור, את האפשרויות הקיימות בתוכו ואת המבט. ירושלמי משכללת את מהלכיה ויוצאת מהציור הבודד לעבר מערך דינמי שנפרש על פני הגלריה. כמו שביל הפירורים של עמי ותמי, פיסות החבלים של ירושלמי מורים לנו ללכת בעקבותיהם, להתקדם מעבודה לעבודה ולגלות את יופיין.

טל ירושלמי, "חול בעין". מיצב ועבודות נוספות
אוצרת:
עפרה חרנ"ם
נעילה: 20.1.18
גלריית חזי כהן, רח' וולפסון 54, תל-אביב, טל' 03-6398788
שעות ביקור: ב'–ה', 10:30–19:00, ו', 10:00–14:00, שבת, 11:00–14:00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.