האמנות בתערוכה “א” מוקרנת בעדינות לחלל התצוגה באופן כזה שניתן להקשיב לה, כשם שילדה קטנה מקשיבה לרחש גלים מתוך קונכייה גדולה שאספה על חוף הים. בבית היא מצמידה את הקונכייה לאוזנה ושומעת ים וגלים.
שלושה ראשי אדם מחוברים לגופי נחשים מתפתלים, סבוכים זה בזה, יוצרים פלונטר במעי הגס, בוחנים את גבולות מסגרת הנייר. הכאן והעכשיו שלהם לקוחים ממקומות וזמנים אחרים. האניגמטיות שלהם בשפתיים חתומות.

תומר רוזנטל, ללא כותרת, פחם על נייר, 2017
בקיר ליד, סימבול אולטימטיבי של אשה עירומה בכחול מביטה קדימה בנינוחות. היא שרועה בתוך הכחול של האמנות והאורנמנטיקה, נתמכת בתנועות אצבע מיומנות. התאהבות היא חלק מהציור.

אלכסנדרה צוקרמן, “נערה ודג”, דיו על נייר, 2015
הכתם הסגול מהפנט ושואב לתוכו. הוא משתנה לנגד העיניים. בפתח הציור הזה, עם האיכויות הצילומיות, כניסה למימד אחר. הציור מעניק לצופים את הצבע והתנועה במתנה. זו פעולה נדיבה כל-כך.
העבודות של מעיין אליקים, אלכסנדרה צוקרמן ותומר רוזנטל תלויות בתוך חלל פנימי בצורת משושה במגדל המים הישן שעבר שימור ברחוב מאז”ה. שביל הגישה אליו ספירלי, עצי לימון ואשכולית בצד הדרך. האמנות כאן היא כל מה שיש, לא מנסה להיות משהו שהיא לא. וזה יפה.
***
מגדל המים ברחוב מזא”ה 36 הוקם בשנת 1924, בתכנון המהנדס ארפד גוט. המגדל סיפק מים לבתי העיר, ולכן ניצב על גבעת כורכר בנקודה הגבוהה ביותר בתל-אביב. עקב הזנחה ותהליכי בליה טבעיים, היה המגדל נתון במשך שנים רבות במצב פיזי רעוע ואף הוכרז כמבנה מסוכן. משנת 2010 עבר תהליכי שחזור ושימור, ויחד עם תערוכה זו ייפתח לראשונה לציבור באופן רשמי. לאחר מכן יהפוך להיות בית-קפה.
“א”, תערוכה קבוצתית במגדל המים ברחוב מזא”ה 36, תל-אביב
נעילה: 16.9.17
שעות פתיחה: שישי, 12:00–16:00; שבת, 11:00–16:00




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

ראיתי את סגולה יחד עם אחותה האמרלדית לצידה, אפשר להביט בהן יום שלם. מעיין אליקים נשאב אל הטכניקה ואל החומר איתו הוא עובד, ומונחה על פיו. עבודות שמשאירות רושם חזק. והוא גם מרצה משובח!
עוזיאל
| |