המלצת השבוע: "ישראל הנסיונית", רדיו חלאס

"'ישראל הנסיונית' היא דוגמה לאיך שידור ציבורי יכול להיות: מוזיקה ושיחות שהן לאו דווקא קלות לעיכול, חומרים שדורשים ריכוז ומחויבות, פרויקט שעושה עבודת איסוף ומחקר, ובעיקר מאפשר במה יצירתית ומפגש עם האמנים עצמם"

בתחילת 2016 החל רדיו חלאס לשדר לייב מהאולפן שלו במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון את התוכנית "ישראל הנסיונית" ("Experimental Israel"), בעריכתו של המלחין והחוקר ד"ר אופיר אילזצקי, שאירח בכל שבוע מוזיקאי או דמות אחרת המקושרת לסצנה הנסיונית בישראל. אילזצקי שידר כ-60 שיחות עמוקות ומרתקות עם אמנים על המוזיקה הנסיונית בכלל והישראלית בפרט, וגם הציג את הפעילים המרכזיים בתחום בישראל היום. התוכנית, שעתידה להסתיים בקרוב, הפכה למעין פלטפורמה וסוג של ארכיון של מוזיקה נסיונית ישראלית מקורית, כולל קטעים של אלתורים שהוקלטו לייב באולפן הרדיו.

עד היום הוקלטו 57 תוכניות שכל אחת הוקדשה לאמן/ית אחר/ת. כל תוכנית נמשכת שעתיים ויותר. אילזצקי מספר שהקריטריונים להזמנת האורחים היו פשוטים: "התחלתי מפעילים מרכזיים בסצנה (אלתור ומוזיקה עכשווית), ומולם גיבשתי רשימה יותר ממצה, כשהדגש הוא על פעילים היום. הקריטריונים לא השתנו, אבל איפשרתי גם כמה ראיונות עם אמנים מתחומים נושקים (אורי קצנשטיין, רן סלווין, ערן הדס), שבפעילותם אפשר למצוא גם שימוש נרחב במוזיקה וגם גישה נסיונית שיכולה להאיר את התהליכים המתרחשים בסצנה המוזיקלית".

מתוך התוכנית עם גיא דוביוס (צילום Halas.am)

 

בכמה מהתוכניות התארחו פעילים ותיקים בתחום, ובהם המלחין, המרצה והגיטריסט ראובן סרוסי, וכן אמנון וולמן, המנהל המוזיקלי של אנסמבל מוזיקה-נובה. וולמן, האמן הוותיק ביותר שהתארח עד כה, נולד בעולם שבו המושג "נסיוני" לא היה קיים כמעט. מצד שני, הוא חולש על תחומים אקדמיים וקומפוזיטוריים שכוללים כתיבה כלית ואלקטרונית, אלתור ואפילו אמנות פלסטית. בתוכניות אחרות התארחו אמנים ידועים מן המיינסטרים שפעילים גם במוזיקה נסיונית, ובהם אסף תלמודי, אורי פרוסט ואדם שפלן, לצד רבים שלא הכרתי, ובהם מעיין צדקה ומאיה פליקסברודט.

התוכנית מעניקה מקום רב גם לדמויות משמעותיות בסצנת האלתור הישראלית, ובהן הוותיקים הרולד רובין ויוסי מר-חיים, ואמנים שיוצרים נויז, הקלטות של סאונדים, אלתורים שונים ועוד, ובהם אילן וולקוב, מיה דוניץ, אלכס דרול, ערן זקס ותומר דמסקי. בתוכנית נערכים גם קונצרטים של אלתור, שהוקלטו באולפן, עם אמנים כמו פיי שפירו, אילן וולקוב, אלכס דרול, אורי פרוסט, דניאל מאיר, שמיל פרנקל, עידו בוקלמן ורבים אחרים.

מתוך התוכנית עם מאיה פליקסברודט (צילום Halas.am)

בתחילה, מספר אילזצקי, הפעילים בסצינה הגיבו לפרויקט בחשדנות, אולם אט-אט נבנתה היענות כמעט גורפת, והיום הוא מקבל תגובות אוהדות מאוד, "לא ברמת 'אחלה, יופי של דבר', אלא ברמת 'זה באמת עוזר לי להבין טוב יותר מה אני עושה' – וזו הרי היתה המטרה".

"ישראל הנסיונית" היא דוגמה לאיך שידור ציבורי יכול להיות: מוזיקה ושיחות שהן לאו דווקא קלות לעיכול, חומרים שדורשים ריכוז ומחויבות, פרויקט שעושה עבודת איסוף ומחקר ובעיקר מאפשר במה יצירתית ומפגש עם האמנים עצמם. על אף שמדובר בתוכנית רדיו בפועל, למעשה זהו מחקר רציף שממשיך מאורח לאורח. "בראיונות הללו אין ניסיון לייצר כרטיס ביקור ביוגרפי עבור האורחים/ות, אלא להתייחס אל המאזין/ה כמקצוען/ית ולנהל את כל מהלך הראיון כשיח בין שני מומחים", מסביר אילזצקי. "הקו המנחה הוא יצירתו/ה של האורח/ת וניסיון משותף להבין מה ביצירה נסיוני ומהם הלכי המחשבה או צורות העבודה שמובילים אותה. אני מנסה לברר מול האורחים/ות אם אפשר לזהות סוגה נסיונית ישראלית מובהקת.

"המתודה המחקרית כאן אינה מקורית או חדשה: הרעיון הוא להסיק מסקנות על הסוגה ככלל דרך הפריזמה הצרה של הסצינה המקומית. במהלך המחקר רעיונות החלו לחזור על עצמם, ולמעשה איפשרו סטטיסטיקה די חותכת, שגם אם אינה מייצרת הגדרה מובהקת לנסיוניות, היא מאפשרת פתח להבנה יותר רחבה של הנושא. אין לי כוונה להציג מסקנות ברורות וחותכות, אלא לייצר שיח בקרב הקהילה האקדמית והיוצרת שעכשיו, משנגמר הפרויקט, יכול לקבל חיים משל עצמו. התקווה שלי היא שעוד עשרות שנים יבואו חוקרים צעירים וינסו להמשיך את הפרויקט מהמקום שבו אני הפסקתי אותו, תוך שימוש מושכל במידע שסיפקנו".

מתוך התוכנית עם יואב ביירך (צילום Halas.am)

לא קל להאזין לפרויקט. האתר לא נוח, והנגן שבאתר מעצבן למדי; לדוגמה, אי-אפשר לרוץ קדימה או אחורה, אפשרות הכרחית לדעתי כשמאזינים למוזיקה נסיונית. אבל הקושי העיקרי נעוץ בעובדה שמדובר במחקר;  אין קיצורי דרך, צריך סבלנות, וכדי לקבל תמונה רחבה צריך להאזין לכל התוכניות. מאחר שכל תוכנית מתייחסת לאמן/ית ספציפי/ת ומנסה להבין את המקור לנסיוניות בעבודתו/ה, אמנים מסוימים יעניינו אתכם ואחרים יעצבנו אתכם. לכן הדרך הטובה ביותר לגשת לארכיון היא להתחיל באמנים שמסקרנים אתכם אישית. מצד שני, בחירה אקראית של תוכניות עשויה לזמן רגעים מפתיעים ומעניינים. לכל ראיון מתלווה גם סיכום באנגלית, ואפשר לקרוא את הסיכום לפני שניגשים לראיון עצמו ולראות אם יש בתוכנית הספציפית משהו שמעניין אתכם באופן מיוחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *