זכייתה של תערוכת פרפורמנס בביאנלה בוונציה בפרס “אריה הזהב” עוררה הייפ בשדה האמנות. הזוכה, “פאוסט”, תערוכתה של אן אימהוף המוצגת בביתן הגרמני, מציגה קבוצה של פרפורמרים על גבי מבנים שהותקנו בביתן. התערוכה היא נקודת ציון אחת במהלך הכניסה המסיבי של תחום המחול אל שדה האמנות הפלסטית. על רקע ההתלהבות הגורפת לנוכח הזכייה, משמח לגלות שבימים אלה יוצא לאור ספר חדש בשפה העברית הבוחן את שורשי הפופולריות של תערוכות מוזיאליות רחבות היקף על יוצרים משדה המחול ובשיתוף עימם.
הספר, “צעדים בוני אמון – מחול-אמנות-קהילה”, הוא המשך לתערוכה “צעדים בוני אמון”, שהוצגה במוזיאון פתח-תקווה לאמנות ב-2014. הספר כורך מאמרים המהרהרים על טיבה ומקורותיה של תופעה עכשווית זו ביחס למגמות במחול ובאמנות המערבית משנות ה-60 ואילך, ובוחן כיצד היא משקפת שינויים אפשריים במעמדו ובתפקידו של המוזיאון לאמנות במאה ה-21. כמו כן הוא שואל אם החיבור בין המוזיאון למחול ובין האמנות החזותית לכוריאוגרפיה נותן בידינו כלים לאתגר ולמשמע מחדש את תפיסת המרחב המוזיאלי.
המוזיאון לאמנות עכשווית ניצב כיום על פרשת דרכים. נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות החדשות, תהליכי הגלובליזציה המואצים, התעצמותם הגוברת של תאגידים ובעלי הון, משברים כלכליים תכופים, טלטלות פוליטיות והיעלמותה של מדינת הרווחה, המוזיאון נדרש למקם ולהגדיר את עצמו מחדש בחברה המשתנה במהירות חסרת תקדים.

כריכת הספר- תיעוד מתוך המופע CLIMAX, מאת יסמין גודר, בתערוכה “צעדים בוני אמון”, 2014, מוזיאון פתח תקוה לאמנות
הספר, בעיצובו של קובי לוי (הליגה), מקבץ מסות ומאמרים העוסקים בניתוח ההקשרים המורכבים שמאיר החיבור העכשווי בין מחול, אמנות, קהילה ומוזיאון. מאמרה של דרורית גור-אריה, מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון פתח-תקווה לאמנות ועורכת שותפה של הספר יחד עם אבי פלדמן, עוסק באופן שבו קהל נעשה לקהילה דרך מחול ופרפורמנס – מכנסיית ג’דסון בניו-יורק, דרך מחולות קיבוץ דליה ועד העבודה “קליימקס” של יסמין גודר שהוצגה במוזיאון. עוד בספר: מאמרים של אבי פלדמן, אוצר ודוקטורנט לאוצרות ולימודי תרבות; ד”ר סטפני רוזנטל, אוצרת ראשית של גלריה הייווארד לונדון; ניקולא טרצי, ראש התוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל; וד”ר עמרי הרצוג, ראש המחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר.
השקת הספר, שתיערך ב-29.5.17 בשעה 19:00 במוזיאון פתח-תקווה לאמנות, תחל בסיור מודרך של האוצרת נטע גל עצמון בתערוכה “אזרחים”. ישאו דברים עורכי הספר, דרורית גור-אריה ואבי פלדמן; נירית נלסון תרצה על “גוף עבודה – כוריאוגרפיה של אובייקט”, והכוריאוגרפית יסמין גודר תופיע ותספר על עבודתה המתפתחת עם קהל בעקבות היצירה “קליימקס”, שהוצגה בתערוכה “צעדים בוני אמון”.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.