AMOCA, המוזיאון הערבי לאמנות עכשווית יפתח בשבוע הבא בסחנין. המוזיאון הוקם ביוזמה משותפת של עיריית סחנין ובלו-סימיון פיינרו ואביטל בר-שי, מנהלי המוזיאון, יוזמי ואוצרי הביאנלה הים-תיכונית בסחנין.
בהודעת הפתיחה נכתב כי המוזיאון, שפועל כעת בבניין איגוד ערים בית נטופה, מחזיק באוסף של למעלה מ-200 יצירות אמנות עכשווית בינלאומית, והוא מתעתד להציג אמנים מובילים מישראל ומהעולם תוך ״קידום שלום והידברות באמצעות פעילויות אמנות ובניית אמון הדדי תוך חיזוק ערכים של שוויון, הדדיות, דיאלוג אנושי ודו-קיום בין קהילות הנתונות בסכסוך ותוך שימת דגש על רב-תרבותיות, יצירה אמנותית, כבוד האדם, חזון ותקווה לעתיד טוב יותר״.

עבודה של מוניר פאטמי (מרוקו), מתוך התערוכה
התערוכה הפותחת את המוזיאון תיקרא HIWAR (חיוואר) – מילה בעלת שתי משמעויות עיקריות בערבית: היא מתארת שיחה בין שני אנשים או יותר, ובנוסף במיוחד בהקשר פוליטי היא מתארת תהליך שבו שתי קבוצות או יותר מקיימות שיח, חופשי מעוינות, במטרה להגיע להסכמה בנושא כלשהו. בין האמנים המציגים בתערוכה: מרינה אברמוביץ’, משה גרשוני, לארי אברמסון, יאניס קונליס, שירין נשאט, עביר עטאללה, מוחמד סעיד קאלאש, יוהנס ווגל, ראאד בואיה, הרמן ניץ’, הודה ג’אמל, מוניר פאטמי, מחמוד בדרנה, בותינה אבו מלחם, מיכה אולמן, אסד עזי, דני קרוון, נידאל ג’בארין, זוהדי קאדרי, ראני זראוי, דוד וקשטיין, אנג’ליקה שר, מהדי ג’ורג’ לאלו, אדל אבדסמט, מנשה קדישמן ועוד.
עם פתיחת מוזיאון AMOCA, ישיק המוזיאון תכנית אירוח שתעודד אמנים ישראלים ובינלאומיים להתארח ולהתגורר במקום כדי לחלוק חוויות ולהעביר סדנאות אמן ויצירה בקהילה. כמו כן, עתיד המוזיאון להשיק תכנית חינוכית לקהילה. אירועי הביאנלה הים-תיכונית ימשיכו להתקיים וישולבו בתכנית האמנותית של המוזיאון.
פתיחה: 17.6.15
שעות פתיחה: א’-ה’ 10:00-16:00 (בימי חג הרמדאן, 18.6-20.7, בימי א’-ה’ בשעות 10:00-14:00)
טל-04-8235789
נייד-054-4235790 054-7505789
כתובת: רח’ דוחא 100, סחנין (סמוך לאיצטדיון דוחא)



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
