הקרב האבוד על מעמדו של הגרפיטי

גרפיטי היא אמנות הממוקמת מתוך בחירה מחוץ לכותלי הממסד. מדוע על הממסד לשמור עליה? אמן הגרפיטי עושה זאת לרוב ללא רשות, באופן לא מוסדר ואף בניגוד לחוק. אם כן, האם על החוק להגן עליו ועל יצירתו? טור משפטי מס' 10

כל מי שמשוטט בערים מרכזיות בחו"ל ואפילו בתל-אביב יתקשה להתעלם מהסצינה ההולכת ומתרחבת של אמנות הרחוב – ציורי גרפיטי המעטרים קירות ולעתים בניינים שלמים. הגרפיטי קיים למעשה זה מאות בשנים. יש עדויות לגרפיטי עוד מהתקופה הרומית, כאשר כותבים בחרו להביא לידיעת הציבור הרחב את דעותיהם בנושאים שונים על גבי קירות של מבנים ציבוריים.

ואולם, עד ימינו אנו אין לגרפיטי מסגרת אמנותית ומעמד ברורים, על אף שזה זמן רב שגרפיטי כבר אינו רק פעולה בלתי חוקית של ונדליזם שדי בפחית ספריי צבע וצעיר חסר מנוח כדי שתתממש. היום אמנות הרחוב היא אמנות מושקעת, ולא פעם חוקית.

בשנים האחרונות אנו עדים לכניסתו ההדרגתית של הגרפיטי לעולם המיינסטרים של האמנות: אמנות רחוב מוצגת בתערוכות במוזיאונים הגדולים והנחשבים בעולם, מתפרסמים ספרים בנושא, מכירות פומביות מוקדשות לאמנות רחוב באופן בלעדי – וכמובן הפופולריות העולמית של בנקסי, שיצירותיו נמכרות בכסף רב. אולם יש לזכור כי מבחינת ההגנה על היצירות ועל אמניו, הגרפיטי נותר במעמדו כבן חורג לעולם האמנות הממסדית.

Taken by Nigel Morris on 4/8/2009; downloaded from Flickr/Creative Commons

Taken by Nigel Morris on 4/8/2009; downloaded from Flickr/Creative Commons

5Pointz, המֶכָּה של הגרפיטי

במרכזו של הטור הנוכחי עומד בניין מסחרי ומט לנפול בלב אזור תעשייתי ומוזנח בלונג-איילנד שבניו-יורק. הבניין, בבעלות פרטית, הפך משנות ה-90 ל"מכה של הגרפיטי". באישור של הבעלים, החלו אמני רחוב שונים לצייר יצירות גרפיטי על כל קירותיו הפנימיים והחיצוניים. אט-אט החלו אמנים מכל רחבי הגלובוס להגיע אל הבניין.

יותר מ-350 יצירות אמנות צבעוניות ומרהיבות ביופיין צוירו בחללי הבית. הבניין הממגנט משך אמנים, די.ג'ייז, ראפרים ורקדני ברייקדנס, צלמים ובמאי הקולנוע, ואלה הפכו את הבניין למרכז שוקק של אמנות רחוב בניו-יורק בשם 5Pointz. המרכז הפך למוקד עלייה לרגל של מבקרים רבים ותיירים, וגם תלמידי בתי-ספר הובאו אליו בטיולים מאורגנים.

באוקטובר האחרון אישרה עיריית ניו-יורק את בנייתם של שני בנייני מגורים גבוהים שיכילו כ-1,000 יחידות דיור במקום שבו עומד הבניין הישן. או אז עלתה השאלה, מה יקרה לכל האמנות המרהיבה הזו ומה עם זכויותיהם של אמני הגרפיטי?

קבוצה של אמנים, בעלי גלריות וחובבי אמנות רחוב פנו לבית-המשפט בעיר בניסיון לעצור את הרס הבניין. טענותיהם העיקריות נעו סביב סעיף בחוק האמריקאי משנת 1990 המסדיר את זכויותיהם של אמנים פלסטיים VARA – Visual Artists rights. בין השאר מסדיר החוק את הזכות המוסרית של אמן ביצירתו ומניעת הרס או נזק כלשהו ליצירה. המתנגדים להריסה טענו כי היא תפגע לא רק ביצירות, אלא גם בכבודם של האמנים ובשמם הטוב, שכן העבודות ידועות ומפורסמות ברחבי העולם.

האם על החוק להגן על מפירי החוק?

זו אינה הפעם הראשונה שבית-משפט בארה"ב דן בסכסוך שבין יוצרים של אמנות ציבורית לבין בעלים של בניין המיועד להריסה. ברוב המקרים טענת הזכות המוסרית של אי-פגיעה בעבודה של יוצר אינה מצליחה לעמוד לבדה בבית-המשפט. כמו כן, בחוק האמריקאי יש כמה סייגים לשינוי ביצירה כאשר זו הוזמנה על-ידי צד שלישי, וכן בעבודה שיוצרה עבור מקום מסוים ויש לבצע שינויים במקום עצמו.

בית-המשפט בניו-יורק החליט להיעתר לבקשותיהם של נציגי 5Pointz והעניק צו מניעה זמני במטרה לבדוק את הנושא לעומק לפני ההריסה. בפני בית-המשפט עמדו שאלות רבות: האם אמנות גרפיטי נכללת תחת חוק זכויות יוצרים? האם יש להגן עליה כשם שיש להגן על יצירות "סטנדרטיות" כציורי שמן או פסלים? האם העברת היצירות ממקום למקום תיחשב כהרס של היצירות או חבלה בהן?

והרי אמנות גרפיטי היא אמנות בועטת, אנטי-ממסדית, הממוקמת מתוך בחירה מחוץ לכותלי הממסד המוכר. מדוע על הממסד לשמור עליה? האמן היוצר את הגרפיטי עושה זאת לרוב ללא רשות, באופן לא מוסדר ואף בניגוד לחוק. אם כן, האם על החוק להגן עליו ועליה? וטיעון נוסף: בבואו ליצור אמנות רחוב, מבין האמן שזוהי אמנות "זמנית" מטבעה וברור מאליו שתושמד בסופו של דבר. מדוע מקרה זה שונה?

לטענת נציגי 5Pointz, האמנות בבניין נעשתה באישור הבעלים ואף בתמיכתם. נוצרה בבניין קהילה אמנותית שלמה, ומבנה גדול שכולו מכוסה יצירות אמנות הפך ליצירה אחת גדולה ומהפנטת, הסבירו.

Taken by Pelle Sten on 4/26/2011; downloaded from Flickr/ Creative Common

Taken by Pelle Sten on 4/26/2011; downloaded from Flickr/ Creative Common

עם כל הכבוד וברגשות מעורבים

בתחילת נובמבר החליט בית-המשפט בניו-יורק על הסרת צו המניעה הזמני ואישר להרוס את המבנה. השופט פסק כי עם כל הכבוד שהוא רוחש לאמנות הגרפיטי וליוצריה וברגשות מעורבים רבים, הבניין עדיין שייך לידיים פרטיות ומותר לבעלים להרוס אותו. יחד עם זאת רמז השופט לעותרים כי יפנו לעיריית ניו-יורק בבקשה לשימור המבנה המיוחד. ברם, התקנות המקומיות קובעות כי ניתן למנוע הרס של מבנים בעלי חשיבות היסטורית, ולא מבנים בעלי חשיבות אמנותית. בקשתם של העותרים להכיר בבניין כמבנה לשימור לא התקבלה על-ידי עיריית ניו-יורק.

השבוע נצבעו קירותיו של המבנה בלבן. בעליו טען כי הוא מבין ללב האמנים והסביר כי החליט לצבוע את כל המבנה בבת אחת כדי למנוע כאב לב ארוך ומתמשך עם הריסתו בתחילת השנה באה. יחד עם זאת הבטיח כי במתחם החדש שיוקם במקום ייחדו חלקים ליצירת "מכה" של גרפיטי חדשה ובטיחותית יותר, שתכלול גם אישור לציורי גרפיטי על קירות המבנה וכן כמה מבני סטודיו לאמנים.

הכותבת היא עורכת-דין המתמחה בתחום האמנות והעיצוב. חוקרת, יועצת, ומרצה למשפט ואמנות במוסדות ללימודי אמנות ואוצרות, וכן במיזמי אמנות שונים. לפרטים: [email protected].

1 תגובות על “הקרב האבוד על מעמדו של הגרפיטי”

    הכותבת צריכה להשתמש במילים הנכונות ולא להפגין את בורותה.
    גרפיטי = taging
    כל השאר + אמנות רחוב על שלוחותיה השונות.
    הדבקות + pasting
    stickers
    וכן הלאה. תמהון אחזני למראה בורותה המתהדרת ולכך שהאדונים הנכבדים בעלי המגזין משרישים בורות זאת. מ ד ה י ם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.