עיר עולם 3.0?

טרנדים בשיפור המרחב הציבורי בתל-אביב. מתוך גיליון "עיר עולם"

ערי עולם גדולות ומרכזיות כמו לונדון וניו-יורק עושות שינויים מרחיקי לכת בשנים האחרונות בהעדפת הולכי רגל ורוכבי אופניים על-פני רכבים פרטיים. ביניהם בולט צמצום זכות הדרך של רכבים פרטיים בטיימס סקוור לטובת מרחב להולכי רגל שזכה להצלחה עצומה. מהלכים אלה מחזקים את הגאווה של תושבי ערים אלו, מגדילים את הכנסותיהם מעסקים ולא פחות חשוב – ממצבים את הערים בחזית האורבנית-סביבתית בתחום ההתמודדות עם אתגרי התכנון של המאה ה-21. אחרי שהענקים מתחילים לזוז גם בתל-אביב הקטנה מנסים לצמצם פערים בתחום. השאלה שטרם הובררה היא האם באמת מדובר בשינוי קוהרנטי וארוך טווח או בקוסמטיקה בלבד שמכסה על קיבעונות רבים. במאמר זה נעמוד על חלק מהטרנדים הנוכחיים בשיפור המרחב הציבורי בתל-אביב ונראה שהמגמות הגלובליות בתחום התחילו לשטוף גם את תל-אביב.

מרב מרודי – דן פנורמה, 2011

המרחב הציבורי של תל-אביב עובר שינויים מהותיים בשנים האחרונות. לצד עבודות שיפוצים בלתי-נלאות של מערכות הביוב ושאר התשתיות התת-קרקעיות, נראה שלאחרונה ניתנת סופסוף תשומת לב מיוחדת גם למרחב הציבורי הפתוח – זה שאנשים נמצאים בו. אולי יותר מכל ניתן לראות את השינוי בכיכר רבין. הכיכר המרכזית והאפרורית משהו נהנתה עד היום ממרכזיות ומעוצמת שימושים רבה, אך לא רבים נעצרו לשהות בה. שיפוץ המזרקה המוזנחת ושימוש בחומרים נוחים ונעימים הוביל לכך שממקום שרבים לא שמו לב אליו, הפכה כיכר רבין למקום מרכזי לשהייה. ההצלחה מתבטאת גם במספרים גדולים של האנשים השוהים בכיכר וגם בקבוצות הגיל המגוונות שעושות זאת. לא מדובר רק בקשישים עם מטפלות פיליפיניות, אלא במגוון רחב של אנשים צעירים, ילדים ומבוגרים. גולת הכותרת של השינוי היא תוספת הכיסאות הניידים במרחב שמאפשרים אוטונומיה, גמישות ותחושת בעלות שעושה את המרחב נוח ושימושי יותר. מעיר שמקדשת את התנועה הבלתי-פוסקת, הופכת תל-אביב אט-אט לעיר שמאפשרת ליהנות משהייה במרחב שלה בלי צורך למהר, לזוז ולתפוס מחסה. בדומה לשינוי בטיימס סקוור בניו-יורק, שהפכה מפקק תנועה אינסופי למקום בו אנשים רוצים להיות ולהישאר, הנה גם לנו יש כיכר מרכזית ששוה לצאת אליה.

לאחר הצלחת השימוש בכיסאות ניידים (או במינוח האמריקאי שלהם – movable chairs) בכיכר רבין, הם התפשטו גם לרחבת הסינמטק ולרחבת הקסטל המצוייה באבן-גבירול פינת נורדאו, וקיימת סבירות רבה שנראה אותם מופיעים בעוד ועוד מקומות מרכזיים ברחבי העיר. ברחבת הסינמטק המחודשת בולט במיוחד אי-השימוש בספסלים המקובעים החדשים והלא נוחים שפוזרו במרחב, שנראה שעיצובם נבע בעיקר מהצורך למנוע מהומלסים לישון עליהם בלילה, לצד השימוש הנרחב שנעשה בכיסאות הניידים ע"י קבוצות שונות של אנשים.

מרד מרודי – דן פנורמה נוף, 2011

הרוכבים נושמים לרווחה

אבל לא רק בכיכרות נרשם שיפור, אלא גם ברחובות ובשדרות שבעיר. המגמה העולמית המתרחבת של דחיקת הרכב הפרטי ויצירת מדרחובים קבועים וזמניים ברחובות מסויימים שבהם תנועת הולכי הרגל רבה במיוחד מגיעה לתל-אביב בשנה האחרונה ובגדול. בימים אלה הולך ונשלם תהליך הפיכת שדרות וושינגטון שבפלורנטין לשדרה נוחה לשהייה והליכה, וזאת אחרי שבשנים האחרונות היא הפכה לחניון. בנוסף מתוכננים שני מדרחובים זמניים ברחובות מסחריים הומים – שינקין ולוינסקי (בחלק של השוק), בימי שישי בצהריים, כשתנועת הולכי הרגל רבה במיוחד. סגירות זמניות אלו מתבצעות על רקע חיכוך הולך וגובר הנובע ממאבק על המרחב הציבורי בעיר בין אמצעי התחבורה השונים. בעקבות סגירת הרחובות לתנועת כלי רכב יתאפשר ליותר אנשים לבקר, לשהות וגם לקנות במדרחובים בשעות העמוסות ביותר. סביר להניח שהקופה הרושמת של הסוחרים תרשום יותר הכנסות בעקבות מהלכים אלו. עוד מדרחוב זמני אחד נפתח ממש לאחרונה, ודווקא לא ברחוב מסחרי במיוחד, אלא בשדרות רוטשילד ביום שבת. מדובר ביום דליל תנועה ממונעת ובאפשרות להפוך את השדרה המרכזית של העיר לפארק זמני שבו הולכי הרגל ורוכבי האופניים יכולים לנשום רגע לרווחה מהמולת היומיום. ה-Summer Streets האמריקאי שמוצאו בכלל בבוגוטה שבקולומביה הגיע גם אלינו.

גם בחזית תחבורת האופניים עושה תל-אביב צעדים משלימים שמקרבים אותה אט-אט למתקדמות שבערי המערב. שבילי אופניים נסללים על חשבון מרחב שיועד עד כה להעמדת מספר מצומצם של מכוניות. בנוסף ניתן דגש להשלמת רשת השבילים כך שתאפשר חופש תנועה וביטחון לתחבורה חברתית, שוויונית ואורבנית יותר, ושירות התל-אופן מאפשר לרבים רבים להצטרף למעגל המדוושים ברחובות לצורך נסיעה ממקום למקום ולא רק כפעילות ספורטיבית לשעות הפנאי. ראש העירייה מרבה להצטלם על גבי האופניים הירוקות מתוך שאיפה לקדם תחבורה בת-קיימא וכן כדי להראות שבעיריית תל-אביב התחלף הדיסק ואמצעי התחבורה העירוניים עלו לראש הפירמידה.

הסובייטים ניסו

לצד כל הצעדים הפיזיים שמתבצעים אט-אט יש עוד מקום רב לשיפורים ותיקונים שיוכלו להאיץ את תהליכי שיפור המרחב הציבורי בתל-אביב, וכן יאפשרו תכנון טוב יותר ולמידה ממה שכבר נעשה. כך למשל, עיריית תל-אביב-יפו ממעטת לבצע סקרים שיוכלו לשפוך אור על ההצלחה של שינויים כאלה ואחרים. אין מדידות הכוללות ספירת אנשים שנעים ועוצרים לשהות במרחב, וכך לא תמיד אפשר לדעת אם שינוי כזה או אחר הוביל להצלחה ואם כן מה הייתה מידת ההצלחה. עלות סקרים כאלה ואחרים בטלה בשישים לעומת עלות השיפוצים והשינויים הפיזיים במרחב, ותרומתם לקבלת החלטות עתידיות ולמידה מהשינויים שכבר נעשו מצדיקה את השימוש בהם.

בנוסף, חלק מהפעילויות בניהול המרחב הציבורי עומדות בסתירה למדיניות המוצהרת של העדפת ההליכה ברגל ורכיבה באופניים על פני נסיעה ברכבים פרטיים במרחב העירוני. עקב האכילס נמצא במדיניות החנייה המפגרת שמאפשרת חנייה על מדרכות ומעניקה סבסוד רב לחנייה בזול מאוד יחסית לשאר העולם. מדיניות זו מעודדת שימוש בזבזני ברכבים פרטיים בתוך העיר ועומדת בסתירה מוחלטת למאמץ לקדם שימוש באופניים ככלי תחבורה. על העירייה להפסיק לנסות ולפתור בעיה שבבסיסה עומד הניסיון לתת משאב מוגבל (שטח לחנייה באזורים מרכזיים) בחינם. הסובייטים ניסו לעשות זאת שנים ארוכות בשלל מוצרים וקרסו. העירייה צריכה להפעיל שירותי רווחה רק לאלו הנזקקים לכך יותר מכולם, אך אינה צריכה לספק לכולם חשמל בחינם, מזון בחינם ולבוש בחינם. באותה מידה היא לא צריכה לתת לכל מי שחפץ בכך דיור בחינם. משום מה העירייה עדיין מנסה לתת דיור לכל המכוניות בחינם, מה שמוביל למחסור גדול, בזבוז זמן אדיר ותסכולים רבים לאותם אלו שמחפשים אחר החנייה הנעלמת.

לסיכום, תל-אביב עלתה על הטרנדים המובילים בתחום שיפור המרחב הציבורי בעיר וכן בתחום תחבורת האופניים. יחד עם זאת, כדי שתצדיק את התואר "עיר עולם" העיר צריכה להשלים פערי מדיניות בכמה מתחומי המפתח שבהן היא מפגרת. אחרי הכל, תל-אביב שואפת להיות עיר עולם ולא עיר עולם שלישי.

יואב לרמן הוא דוקטורנט בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א וחבר הוועד המנהל של עמותת "מרחב" לעירוניות מתחדשת בישראל. כותב הבלוג "עוד בלוג תל-אביבי".