פריחת מוחות 31 – אורית קרוגלנסקי, ברצלונה, קטלוניה/ספרד

גיל: 39.
מצב משפחתי: חיה בקהילה שיתופית.
גדלה והתחנכה ב: תל אביב.
השכלה: ספרות עברית באוניברסיטה העברית, התכנית לתקשורת אינטראקטיבית בTisch NYU.
סקוואטרית, לא בטוחה אם זה מוסד – האוניברסיטה הפיראטית של ברצלונה וניסויים אחרים בהשכלה גבוהה אלטרנטיבית וחופשית אבל אלה שיוכים זמניים.

גיל: 39
מצב משפחתי: חיה בקהילה שיתופית
גדלה והתחנכה ב: תל אביב
השכלה: ספרות עברית באוניברסיטה העברית, התכנית לתקשורת אינטראקטיבית בTisch NYU.
סקוואטרית, לא בטוחה אם זה מוסד – האוניברסיטה הפיראטית של ברצלונה וניסויים אחרים בהשכלה גבוהה אלטרנטיבית וחופשית אבל אלה שיוכים זמניים.

אורית קרוגלנסקי מתוך המיצג "שלושה מתוך אחד עשר קצרים לאהובי הפסיכופת"

תחומי עניין ועיסוק:
תחום עניין שמלווה את כל הדברים המגוונים בהם עסקתי הוא אנשים והסיפורים שלהם. גם בכתיבה ובאמנות, גם באירגון ופעילות לשינוי חברתי ופוליטי וגם עכשיו כשאני עוסקת בריפוי. תחום עניין נוסף שלי הוא מיניות אנושית ובעיקר נשית, ובדגש על שלי. שזה לא אומר שאני איזה מזדיינת מקצועית או מומחית למין, אלא שאני עדיין סקרנית ולומדת.

אמן/ית שאת מעריכה במיוחד:
אני מעריכה במיוחד הרבה אנשים, ובעיקר אנשים קרובים אלי שביצירתיות שלהם ובאופן המחשבה שלהם מלמדים אותי כל הזמן. האנשים שאני גרה איתם, אח שלי, המורים שלי לריפוי. אבל אני מניחה שהכוונה היא למישהו שנגיש לאנשים שלא מכירים אותי. מאוד אהבתי את הספר של איוון איליץ' על מערכת הרפואה, ספר מאוד רלוונטי שהגדיר הרבה מדרך המחשבה שלי לגבי ריפוי. אני גם מאוד אוהבת את שמעון אדף. הספר האחרון שלו, כפור, יפהיפה בעיני.

ציור של רוברטו סוטו מתוך הספר "אחד עשר קצרים לאהובי הפסיכופת, ועוד כמה לילות סתם" של אורית קרוגלנסקי

ספרי על האמנות שלך:
אני אמנית לשעבר וגם כך עשיתי המון דברים שונים שנשמעים לא קשורים. התחלתי את דרכי כמשוררת, אחר כך עברתי ליצירת שירה אינטראקטיבית, קצת נמאס לי מהמסך אז כתבתי וביימתי הצגת תאטרון, עברתי לגור בסקוואט והתחלתי להשתתף בפרוייקטים קבוצתיים. אני לא יודעת אם זה אמנות אבל לשם תיעלתי את היצירתיות שלי. השתתפתי בהקמה של האוניברסיטה הפיראטית של ברצלונה ואירגנתי כמה ערבי שירה אירוטית, שהיו כישלון מעניין וגרמו לי לתהות על מקומה של המיניות והחושניות בחברה שלנו, יחד עם חברה התחלנו לעשות סדנאות ליצור עצמי של צעצועי מין והתאהבתי בעבודה בחומר ובפיסול ויציקה, כתבתי ספר סיפורים קצרים אירוטיים סוראליסטיים, השתתפתי ביצירת טארוט אלטרנטיבי והתחלתי לקרוא בו, ולאחרונה כתבתי ספר ילדים.

El Trabajo טארוט אלטרנטיבי

למה אתה גרה איפה שאתה גרה?
לא יודעת בדיוק. הגעתי לכאן אחרי ניו יורק, ששנאתי. לא רציתי עדיין לחזור לארץ למרות שבאותה תקופה חשבתי שאחזור. מצאה חן בעיני ברצלונה. בשנים שאני כאן חייתי בכמה מהערים שמקופלות בה, בסביבות אנוש שונות ובשכונות שונות. עכשיו אני כבר לא שואלת את עצמי, או לפעמים תוהה אם לא הגיע הזמן לעבור הלאה.

איך את חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם?
לא הרבה. לפעמים אני מרגישה שאני זרה מלידה ואין מקום שאני שייכת אליו. לפעמים כשאני חוזרת לארץ פתאום אני שמה לב שאני ישראלית.

את מתגעגעת לישראל?
רק כשאני שם. כשאני נמצאת בישראל אני נזכרת בדברים שאני אוהבת. בכל מקרה החברים הכי טובים שלי הם תמיד ישראלים, למרות שהרבה מהם פגשתי בעולם בשיטוטי ואף אחד מהם לא היה איתי בגן חובה. יש משהו בקשר עם ישראלים הולמים שהוא מיידי יותר, חזק יותר. לזה אני מתגעגעת. אבל כשאני רחוקה טוב לי, והביקור בארץ תמיד כרוך בשברון לב קטן.

האם את חושבת לחזור בעתיד לישראל?
כשעזבתי את הארץ זה היה לצורך לימודים, ולא העליתי על דעתי שלא אחזור. עם השנים, להיפך, רעיון החזרה הפך לבלתי אפשרי בעיני, בעיקר בתור נקבה בגיל הרביה נראה לי שהלחץ להכנס לתלם בארץ הוא יותר ממידת כוחותי. אבל כל פעם שאני חוזרת לארץ פתאום אני מדמיינת לרגע איך הייתי גרה שם ומה הייתי עושה, ונשמע כאילו שאני אומרת לחברים שלי שאני כבר מתחילה לחשוב לחזור. אבל אני באמת לא יודעת. בכל אופן כבר מזמן נגמלתי מלעשות תכניות לעתיד.

האם כדי לקבל הכרה בישראל צריך בהכרח לעבוד מחוץ לישראל, או לפחות ללמוד בחו"ל?
אני אוהבת להיות בתת הכרה, בפעמים המעטות שנראה היה שאני עומדת להגיע להכרה, מייד התחבאתי.

באיזו מידה אתה מרגיש שהלימודים והחיים בחו"ל תרמו להתפתחותך המקצועית?
אני לא חושבת שאני בהתפתחות מקצועית.

ספרי בקצרה על אחד הפרויקטים שלך:
בפרויקט בריקולאז' סקסואל אנו מקיימות סדנאות ליצור עצמי של  צעצועי מין. מזה חמש שנים אני וחברה טובה עורכות סדנאות ומלמדות אנשים לעשות ויברטורים, דילדואים וצעצועים אחרים. הכרתי המון נשים מדהימות דרך הפרויקט הזה, וגם נסעתי להמון מקומות משונים ועשיתי סדנאות במסגרות שונות, החל מימי עיון פמיניסטיים במרכז חברתי אנרכיסטי באלבסטה ועד לפסטיבלי אמנות או מרכזים קהילתיים של העירייה. היו סביבנו סקנדלים ומחאות מסוגים שונים, החל מ"למה העירייה מקדישה כסף למימון סדנאות כאלה בזמן משבר כלכלי" וכלה ב"למה אנחנו צריכים סדנאות כאלה באוסטריה כשיש מלפפונים כל כך יפים" (אף פעם לא הבנתי אם זאת הייתה תגובה טבעונית או שוביניסטית). שמענו גברים גבריים אומרים "חברה שלי לא תשתתף בסדנה כי אני מספק אותה", ועוד הרפתקאות רבות ומשונות. עכשיו אנחנו כבר עייפות ורוצות להפסיק לעשות סדנאות, ולסיכום הפרויקט אנחנו מנסות "לשחרר את הקוד" על ידי יצירת קבצים המסבירים את תהליך ההכנה של הצעצועים כדי שכל אחת ואחד תוכלנה לעשות סדנה בעצמם.

Bricolaje Sexual

מה תוכניותייך לעתיד הקרוב?
אני מתעסקת עכשיו בריפוי הוליסטי ורוצה לפתח יחד עם קבוצת מרפאות את המרפאה של הסקווט שלי, מקום בו אפשר לקבל טיפול אלטרנטיבי במחיר סביר או תמורת סחר חליפין, ואשר יעסוק גם בהפצה של רעיונות הקשורים למערכת הבריאות והרפואה הקונבנציונאלית כמערכת דיכוי שיש להאבק בה. תחום העניין השני שלי בשלב זה הוא יצירה של מערכות כלכליות אלטרנטיביות רדיקליות. אני מקווה שפרויקט המרפאה יוכל להיות ניסוי בשני הדברים האלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.