ארבע שאלות סוציולוגיות על "טבע האדם", תערוכתו של צדוק בן-דוד במוזיאון ת"א

ידוע שבתחום האמנות הפלסטית בישראל אין "אמנים-סלבריטאים", בניגוד למשל למוסיקאים או שחקנים. כמעט כל כלי-התקשורת ציינו את התערוכה "טבע האדם" ודנו בהצלחתה המסחררת. צדוק בן-דוד הפך בן-רגע לכוכב ותערוכתו גרמה לאנשים רבים להגיע למוזיאון ולהיחשף לראשונה לאמנות. מדוע אם כן דווקא אמנים, שבן-דוד פילס עבורם את הדרך ופתח את הצוהר להצלחה רחבה גם למענם, לא […]

  1. ידוע שבתחום האמנות הפלסטית בישראל אין "אמנים-סלבריטאים", בניגוד למשל למוסיקאים או שחקנים. כמעט כל כלי-התקשורת ציינו את התערוכה "טבע האדם" ודנו בהצלחתה המסחררת. צדוק בן-דוד הפך בן-רגע לכוכב ותערוכתו גרמה לאנשים רבים להגיע למוזיאון ולהיחשף לראשונה לאמנות. מדוע אם כן דווקא אמנים, שבן-דוד פילס עבורם את הדרך ופתח את הצוהר להצלחה רחבה גם למענם, לא מצאו לנכון להיות שותפים לאווירת הפרגון הכללי?
  2. אם את התערוכה היה יוצר אמן אחר בן-דורו של בן-דוד – כזה שחי ופועל בישראל, בא מהרקע הנכון, למד אצל המורים הנכונים, היה משוייך לגלריה הנכונה והמשיך למסלול הוראה בבית-הספר הנכון – האם גם אז היו טענות שהתערוכה מציגה אמנות בינונית-דקורטיבית-שטחית שמצליחה למשוך קהל רק משום שהיא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר? האם אמנות בלתי-נגישה, טקסטים סתומים וקהל מצומצם היו מעניקים לתערוכה תו-תקן של איכות אמנותית?
  3. נניח שהתערוכה לא הייתה מוצגת בתל-אביב, אלא בעיר מרכזית אחרת בעולם, ותורים ארוכים של אנשים היו משתרכים מחוץ למוזיאון. האם גם אז היו מופתעים כל-כך מהעובדה שהציבור הרחב מעוניין לצרוך אמנות? האם גם אז היו מתעסקים כל-כך במהו סוד קסמה של התערוכה, כאילו הצלחתה נעוצה באיזו נוסחא אמנותית מנצחת שניתן לפצח ולשחזר?
  4. לא-מעט תיאורטיקנים ותיאורטיקניות עסקו ועודם עוסקים במשמעות הצילום והתיעוד ובאופן שבו הדימוי המצולם מעצים ומבנה את קיום החוויה של הפרט. תיאוריות אלו מקבלות משנה תוקף בעידן שבו ניתן לצלם בטלפון הנייד ולשלוח בו-במקום את התמונות או להעלות אותן לפייסבוק ודומיה. האם העובדה הפשוטה שבאופן חריג ניתן היה לצלם במוזיאון, מוסד שרבים תופסים כמקדש בלתי-נגיש, לא תרמה לצבירת הפופולריות של התערוכה?

    צדוק בן דוד - שדה שחור

    צדוק בן דוד - שדה שחור

11 תגובות על ארבע שאלות סוציולוגיות על "טבע האדם", תערוכתו של צדוק בן-דוד במוזיאון ת"א

    כמי שראתה בתערוכה ובעיקר בשדה הגדול, דקורטיביות חביבה ואיננה נמנית עם המובילים בשדה האמנות ורק את עצמה,יצירתה ודעותיה מחשיבה, שאלתי את עצמי את השאלות האלה שהעלית ואני עדיין מחזיקה בדעתי לצערי.

    "אמנים, שבן-דוד פילס עבורם את הדרך ופתח את הצוהר להצלחה רחבה גם למענם, לא מצאו לנכון להיות שותפים לאווירת הפרגון הכללי? "

    אשמח אם תצייני שמות של כאלה.
    למיטב ידיעתי בן דוד לא פילס ולא פתח שום צוהר.

    ולמה אנשים שאמורים להיות אינדיבידואלים אמורים בדיוק "להיות שותפים לאווירת פרגון כללית" ?
    אנחנו בלול תרנגולים ?

    אפילו מערב רב לא ציפיתי לדמוקרטיה שכזו בפרסום טקסטים. זה פשוט קישקוש מה שהיא כותבת.

    צודקת לגמרי, כל הכבוד! הראיון האחרון עם גרבוז בידיעות רק מחזק את מה שהיא כותבת

    התגובות שלך מתלהמות ונובעות מחוסר הבנה. חכמה גדולה להיות גס רוח תחת מעטה של אנונימיות.

    כסוציולוגית (?) שבאה להעלות שאלות "סוציולוגיות" יש בטקסט הזה חוסר אוביקטיביות, מניפולטיביות ורגשנות יתר.
    לא מקצועי.

    והלואי והיו כל כך הרבה סניגורים כמו שיש לתערוכות קראוד -פליזריות שמשכו מאות אלפי מבקרים ושלא זקוקות לשום הגנה, לתערוכות הרבה יותר איכותיות ,עמוקות ומענינות.
    משום מה משטרת המחשבות של "איך זה שלא כולם משתוללים מהתלהבות מהתערוכה של בן דוד" לא באה לידי ביטוי כלפי אותן תערוכות.
    האלימות היא לא מצידי, האלימות היא של הכותבת ושל כמה מגיבים (שהם עצמם לא מזדהים בשמם ) שמנסים לחנך להתנהגות נאותה.מממ.

    בובי היקר,
    יש לנו שתי עובדות:
    1: התערוכה של צדוק בן דוד זכתה להצלחה חסרת תקדים.
    2: קהילת האמנות עיקמה את האף.
    כל מה שהפוסט הזה עושה, ונתפס על ידיך כהתגרות, הוא לנסות לשאול מה אומרות העובדות הללו על קהילת האמנות המקומית.
    מה בדיוק אלים בזה?
    אתה חושב שבן דוד לא זכה לפרגון כי הוא אמן גרוע? בבקשה, זו יכולה להיות תשובה לשאלה מספר אחת. מישהו ב"משטרת המחשבות" מונע ממך לענות גם על יתר השאלות? מישהו מכתיב לך תשובות?

    מקרה דומה קרה עם תערוכתה של מיכל רובנר,אם נשים את צרות העין והקנאה, דוקא במקרה זה יכולתי להבין את עיקום האף,התערוכה הייתה מלאת גימיקים ועטופה בזוהר על ידי קריאה מאיפה הושאלו העבודות בתערוכה.כמה כסף התערוכה עלתה, בתערוכה עצמה לא ראיתי דבר מה מרגש, אלא רק את עוצמת הטכנולוגיה בשיאה.
    האם אנחנו אוהבים לא לאהוב את מי שמגיע מבחוץ? את המצליחים "באמת"? הרי צריך להיות בני אדם ולשים את צרות העין והקנאה מחוץ לתערוכה.
    בעיני התערוכה של בן דוד הייתה מעניינת,שונה ומפתיעה. דווקא ההתקהלות והיחס שהיה סביב התערוכה מחוץ לעולם האמנות, מאוד הפתיע, והלוואי שכל שבוע היו תורים כאלו מחוץ למוזיאון או כל חלל אחר, מעמד האמן ישתנה וייתפס אחרת לגמרי בחברה אם דבר כזה יקרה. זה לא משנה כרגע למה אנשים באו,העיקר שהם באו,האמנות בצרות גם ככה, ואנחנו מדברים לעצמנו ועם עצמנו בעיקר.

    שדה אמנות בארץ חשוב שיבחן את עצמו ויהיה פתוח לנושאים שאינם נמנים על השיח האמנותי המקובל.
    השאלות שהיא מעלה חשובות עוד יותר לאור העובדה שנראה שהן מעוררות מחלוקת.
    למה שקהילת האמנות בארץ לא תבחן את עצמה? למה לא לאפשר התבוננות רחבה יותר על שדה האמנות ולהוסיף הבטים סוציולוגיים כמו אלה שעלו כאן.
    הגיע הזמן שקהילת האמנות בארץ תלמד לבקר את עצמה וטוב ששאלות כמו אלה שעלו בערב רב קיבלו תגובות שחושפות עד כמה שדה האמנות בארץ מנהל דיאלוג רק עם עצמו ובשפה שרק חבריה מבינים.

    הורגים אותי אנשים פה: 300 אלף מבקרים, הצלחה היסטרית ו עוד מציק להם שכמה אנשים מהסצנה עיקמו את האף. אוי אוי אוי. על הגנים התלוים לא כתבו את כמות המלל כמו שכתבו בישראל על תיאטרון הקרטון של בן דוד.
    יהודים, אתם אף פעם לא טוב לכם. נמאסתם.פולניות.

    Extremely important text and brilliant sociological writing. Your point about the photography should be well taken.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *