בין קטלאן לטראמפ, בואו נדבר על ג'סטין סאן

השבוע פורסם שהמיליארדר הסיני ג'סטין סאן החליט להשקיע מאה מיליון דולרים במטבע הקריפטו "TRUMP$". עובדה זו עשויה להישמע כסותרת את הדימוי הקודם שהתקבע אצלנו בראש בנוגע לרוכש היצירה "הקומיקאי" – הבננה המודבקת לקיר שיצר האמן מאוריציו קטלאן – שמזוהה עם לעג לקפיטליזם חזירי בעולם האמנות ולפשיזם. זה הזכיר לי שבזמנו דבי לוזיה פרסמה פוסט שנועד להסביר "למה באמת שמישהו ישלם 6.2 מיליון דולר על בננה שעלתה 30 סנט", שם הרחיבה על יצירתו של קטלאן. אז בעקבות ההתפתחויות, נדמה לי ששווה להרחיב את המבט, אבל הפעם לדבר רגע דווקא על הקונה, ג'סטין סאן, ובעיקר מה אפשר ללמוד ממנו על דור חדש ובינלאומי שגדל עמוק בתוך העולם הנאו ליברלי והגלובלי.

סאן נולד בשנת 1990 למשפחה מבוססת בפרובינציית צ'ינגהאי שבמערב סין, ובמובנים רבים כבר מבגרותו המוקדמת נחשב לקול של דור המכונה "פוסט־90" — מי שנולדו אחרי תקופת דֶנג שיאופינג, המנהיג שהחליף את מאו וקבע: "להתעשר זה נהדר". בעקבות המדיניות של דנג, החלה סין להשתלב בכלכלה העולמית ולשלב בין שלטון ריכוזי לבין פתיחות מואצת לטכנולוגיה, מותגים מערביים וחינוך בינלאומי. סאן גדל בתקופה שבה האינטרנט עדיין לא היה מצונזר לחלוטין, מה שאפשר לצעירים להיחשף לעולם הרחב ולמודלים גלובליים של הצלחה. בגיל 21, כסטודנט מצטיין באוניברסיטת בייג'ינג, מהמוסדות היוקרתיים במדינה, סאן כבר הופיע על שער Asia Weekly כאינטלקטואל צעיר ודובר רהוט, ובעצם כסמל לדור חדש שמהווה את "החלום הסיני".

אבל המהפך האמיתי בחייו חל שנה אחר כך, בגיל 22. בשנת 2012 סאן לווה מאביו סכום של כמה מיליוני יואן (מאות אלפי דולרים) והשקיע הכל בביטקוין. צריך לזכור שבאותה תקופה המטבע הדיגיטלי עוד נחשב לניסוי שולי, מחירו נע סביב דולר אחד, והתחום כולו נתפס כעולם של מתכנתים רדיקליים וחובבי חידושים. הבחירה להשקיע בשלב כה מוקדם לא העידה רק על תעוזה, אלא סימנה את תחילת המעבר של סאן מהמסלול האקדמי־אינטלקטואלי לעולם של יזמות חוצת גבולות, ספקולטיבית ובעלת פוטנציאל לשינוי סדרים כלכליים.

בתקופה זו סאן, שכבר החל לצבור עושר, הלך ללמוד באוניברסיטת הקיסוס בפנסילבניה לימודי תואר שני במזרח אסיה. אז, ציין, לקח גם כמה קורסים באמנות, ביקר במוזיאונים כמו המומה בניו יורק והטייט בלונדון ואף התחכך לראשונה בסצנת האמנות בשנחאי דרך חברים שהחזיקו במוזיאונים פרטיים.

לאחר לימודיו ב-2017 ויתר סאן על המשך במסלול אקדמי. הוא הצטרף לזמן קצר לחברת Ripple האמריקנית, שמפתחת פתרונות בלוקצ'יין לתשלומים חוצי גבולות, הקים סטארט־אפ בתחום האודיו צ’אט, ובהמשך ייסד את TRON – רשת בלוקצ’יין שנועדה במקור להפצת תוכן, והפכה במהרה לזירה מובילה במסחר בקריפטו. הרשת הזו הפכה אותו לאחד השמות המזוהים עם עליית תעשיית הקריפטו.

לצד השימושים ה״כבדים״, ברוחו של סאן, טרון הפכה גם לבית למטבעות מם – נכסים דיגיטליים בלי ערך כלכלי פנימי, שמקבלים חיים מתוך ויראליות, הומור, קהילתיות ולעיתים גם אידיאולוגיה. עבור סאן זו לא רק תופעה שיווקית – זו תפיסת עולם. כמו באמנות קונספטואלית, הערך טמון לא בחומר, אלא בסיפור שמסביבו.

אבל בעוד סאן הצמיח את האימפריה הדיגיטלית שלו, סין הלכה בכיוון אחר. תחת הנהגת שי ג’ינפינג היא החלה לסגור את הדלתות שדנג פתח: ב־2017 נאסרו הנפקות מטבעות קריפטו בתחומי סין (מלבד היואן הדיגיטלי שהמדינה קידמה), ופרויקטים כמו טרון נהפכו ללא נגישים לאזרחי המדינה. סאן עצמו עזב את המדינה וביסס את עצמו בגלובליות, בין הונג קונג, שווייץ, האמירויות, מלטה וגרנדה – מדינה קריבית זעירה שבה הוא מכהן מאז 2021 כשגריר לארגון הסחר העולמי (קצת כמו רני רהב ואיי מרשל רק עם תפקיד של ממש).

בשנים אלו החל סאן להשקיע באמנות דיגיטלית. הוא הקים קרן מיוחדת בשם "JUST NFT Fund", שנועדה לרכוש יצירות אמנות דיגיטליות יוקרתיות כמו אלו של ביפל ולהפוך אותן ל־NFT; התמודד על ה־NFT ההיסטורי Everydays: the First 5000 Days של Beeple, ואף היה המשתתף שהציע את הערך השני הגבוה ביותר במכרז (כ־60 מיליון דולר); צבר כ־100 מיליון דולר בהשקעות NFT, והחל משנת 2022 החל לרכוש גם אמנות פיזית של אמנים כוורהול, פיקאסו ובסקיאט.

ואז, בשיא, בשלהי נובמבר 2024, סאן רכש את יצירת הקונספט הקומיקאי של מאוריציו קטלאן במכירה של סות'ביס, ובמסיבת עיתונאים בהונג קונג אכל את הבננה הפיזית מול עיתונאים – מהלך שהגדיר כחלק מהעבודה עצמה. ״הערך״, טען, ״מגיע ברובו מהאינטרנט ולא מהפריט עצמו״, ולכן אכילת הפרי יכולה להפוך ״לחלק מההיסטוריה של היצירה״. סאן אף ציין בבירור שראה ביצירה ״גשר בין אמנות, ממים וקהילת הקריפטו״, והצהיר שהוא יקנה 100,000 בננות מאותו מוכר רחוב ממנו קטלאן קנה את הבננה  – ״כחגיגה של החיבור בין היומיומי לאמנות״.

וכאן נכנס לתמונה גם מטבע TRUMP$. בינואר 2025, כשהמטבע של טראמפ תפס פתאום תאוצה, סאן זיהה את הפוטנציאל, ייבא אותו לרשת טרון ורכש בעצמו מטבעות בשווי מאה מיליון דולרים. אגב כדאי להזכיר שהמטבע הוגדר מראש כ״יצירת אמנות דיגיטלית״ – לא כדי לשכנע אוצרים, אלא כדי להימנע מהגדרות רגולטוריות. סאן לא רק קנה את המטבע – הוא מיתג אותו, הפיץ אותו, והופיע לצד טראמפ באירוע קוקטייל למחזיקי המטבע הגדולים.

וברור, אפשר וצריך לראות בזה מהלך ציני. כמו שנכתב בערב רב, ״נראה שהיום כבר לא מספיק לקנות ציורים של אשת המנהיג״ (ביחס לעליזה אולמרט כמובן). ולמעשה, זה בדיוק מה שזה. אבל כך גם רכישת הבננה. סאן לא מתיימר להיות אידיאולוג – הוא יזם שמבין לעומק איך ערך נבנה דרך סמל, מם או פרובוקציה. הוא יודע לייצר נרטיב שיכול להפוך מטבע לבדיחה — ואז לנכס עולמי.

לסיכום, ג'סטין סאן נולד לעולם שבו יזמות היא הכל, והקפיטליזם הוא האלוהים. והוא מצטיין בזה. זה לא באמת משנה אם מדובר בביטקוין, קטלאן או טראמפ. כולם מבחינתו מטבעות. ובכל זאת, הוא שונה מרבים מאנשי העסקים של תקופתנו: הוא מבין, באופן עמוק, את העוצמה התרבותית של ערך סימבולי. לכן הוא מסוגל לנוע בין שווקים, אמנות, פוליטיקה וטכנולוגיה – ולשחק בכל זירה כאילו הייתה ביתו. האם זה הופך אותו לציניקן? כנראה. אופורטוניסט? לחלוטין. אבל כזה שקשה להסיר ממנו את העיניים. עכשיו השאלה היא עד כמה נגיד בעוד שנים שהוא ידע לחזות את העתיד — ובאיזה תחום. בין ההשקעה בטראמפ לאיסוף אמנות, בין הצלחה מוקדמת עם ביטקוין לכישלון יחסי של תחום ה־NFT, סאן ממשיך לנוע בין תחזית חכמה לאופורטוניזם מבריק. אני, בכל מקרה, אמשיך לעקוב.