חופש הביטוי

  • יוצאים (לרגע) מהבועה

    ראשי האקדמיות לאמנות התכנסו אמש לדיון חירום ב"נושאי צנזורה, חופש אקדמי וחופש אמנותי". גם התקשורת היתה שם. הרוחות סערו, המצלמות תיקתקו, אולם השאלות הנוקבות נותרו ללא תשובה. קרן גולדברג היתה שם

  • אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר

    "אז כן, הדימוי של ים עמרני סקסיסטי. וכן, באמנות דווקא יש גבולות. ובכל זאת ההחלטה לצנזר את הציור המדובר היא החלטה שגויה ונמהרת". דברים שנאמרו בכנס בעקבות שערוריית צנזור עבודתו של תלמיד שנקר שבחר לצייר את השרה איילת שקד בעירום.

  • תביעת ריבונות אמנותית

    עד עתה שתק הממסד האמנותי ולא התגייס לעזרת נטלי כהן-וקסברג ועו"ד ברק כהן, אך עליו להבין כי ההתנגשות בין ריבונות האמנות לריבונות המדינה אינה רק עניין של המשגה תיאורטית. במקרה של צמד הנאשמים, חירותם של יוצרים לביטוי אמנותי במסגרת יצירתם יושבת אף היא על ספסל הנאשמים.

  • מי כאן העדר?

    למרות ההזדהות עם הסלידה ממדיניות הממשלה ומשרת התרבות, קשה להימנע מהתחושה שמעולם לא התנגדו רבים כל-כך, בקולניות גסה כל-כך, להשתקת תרבות-נגד-לא-קיימת כל-כך.

  • כשהשמנת מנסה לשמור על החתול

    לו היתה מקבלת משרד "חברתי" כפי שביקשה, היתה מירי רגב נקברת במשך שנה בסוגיות סקסיות כמו חולים ששוכבים במסדרונות, שביתה בלשכות התעסוקה או תת-סעיפי רגולציה ברשות המקרקעין. במקום כאב הראש הזה היא קיבלה קמפיין חינמי בקדנציה שלמה – בשיתוף פעולה מלא של מתנגדיה.

  • קלע לו בול בפוני

    באוגוסט האחרון הוצב במוזיאון ינקו-דאדא דיוקן של שר האוצר יאיר לפיד. הצופים הוזמנו, באמצעות מוט דמוי רוגטקה, להשליך נעל לעבר התמונה. המיצג עורר מחלוקת גדולה. מה יש לחוק לומר על מקרים דומים? טור משפטי, פרק 5

  • משלוש יוצא אחד

    "בישראל זה נראה נורמלי לגמרי שמורה עושה מילואים בשטחים ומעיר בלילות ילדים ישנים שמאז משתינים במיטה בכל לילה, אבל לראות את המורה בפעילות מינית שלא הרגה אף אדם כבר פוגע בנפשו הרכה של הילד".

  • אמאל'ה, מין!

    "אי אפשר לצמצם את טווח השיפוט שלנו מההקשר הרחב של הדברים (חירות, אמנות, אחרות וכו'), לפריזמה הצרה דרכה הילדים הלא מנוסים עשויים לחוות אותם". תגובה נוספת לפרשת גל ווליניץ.

  • משבר אמון

    בשעה שחלק מהמתלהמים האשימו את בית הספר בהומופוביה, מי שלקה בעיוורון גמור לאחר – לתלמידים – היה גל עצמו, שהתעלם מהעובדה שלא מדובר במבוגרים שוחרי אמנות אלא בילדים בני 12, חלקם מבתים שומרי מסורת, שהגיעו לבית ספר חדש, שנמצאים מראש בעמדת מגננה ושכן – אמנות כמו שלו יכולה להיחוות על ידיהם כאיום.

  • בחינת בגרות

    "זה דבר אחד לעשות אמנות פרובוקטיבית שמרחיבה גבולות של תפיסות מיניות ושל תצוגה, ודבר אחר להיות איש חינוך שלא צופה מראש תגובה של בהלה מצד ילדים בני 12 שלא מכירים את הקונטקסט ובטח לא יודעים בכלל מה זה קונטקסט". תגובה לפרשת פיטורי גל ווליניץ.