מירי רגב

  • ברבריות שלטונית, צנזורה ואמנות רדיקלית

    "צנזורה של 'ארכיון צנזורה' היא מהלך אבסורדי, שהוליד התנהלות בעייתית. הבחירה של מארגני התערוכה להיעזר בייעוץ משפטי מובנת. ואולם, כל תערוכה שמבקשת לעסוק בצנזורה ברצינות לעולם לא תוכל להתקיים בחסותו של ייעוץ משפטי זהיר". על השתלשלות פרשת "ארכיון הצנזורה" בתערוכה "ברבריות"

  • תקנות סל"ע: גאולה לפריפריה או הזדמנות לשחיתות?

    תקנות סל"ע מאפשרות להעביר תקציבי תרבות לרשויות מקומיות ומרוחקות, הן למימון פרויקטים עירוניים והן ליוזמות פרטיות. אלא שרוב האמנים לא שמעו על התקנות, שמותנות ממילא בקשר הדוק בין האמן לרשות. הביורוקרטיה דרקונית, וגם הרגולציה לא משהו. אז מי מרוויח מהיוזמה היפה של מירי רגב?

  • מלכוד התבחינים

    חרף הצהרותיה השערורייתיות של שרת התרבות מירי רגב, מאז 1992 לא השתנו מהותית התקנות המסודרות לתמיכה במוסדות המבקשים כסף מהמדינה בתחום התרבות על שלל גווניו. ללא פרסום השינויים עצמם, הפועל היוצא היחיד כרגע הוא שמוסדות שקיבלו תמיכה לאורך השנים אינם יכולים לסמוך על כך שהמצב יימשך. כתבה שנייה בסדרה

  • מי כאן העדר?

    למרות ההזדהות עם הסלידה ממדיניות הממשלה ומשרת התרבות, קשה להימנע מהתחושה שמעולם לא התנגדו רבים כל-כך, בקולניות גסה כל-כך, להשתקת תרבות-נגד-לא-קיימת כל-כך.

  • התרבות הישראלית שאינה תרבותית

    "כי בינתיים, כך נראית התרבות הישראלית באשר היא; היא לא תרבותית בעליל. מנסים לדבר גבוהה-גבוהה, מתנשאים כמה שאפשר וחושבים את עצמנו טובים יותר מרגב, ושוב חוזרים להיות זחוחים ומרוצים מעצמנו". דגן ואלד היה בכנס המחאה של האמנים במחסן 2 וחזר.

  • כשהשמנת מנסה לשמור על החתול

    לו היתה מקבלת משרד "חברתי" כפי שביקשה, היתה מירי רגב נקברת במשך שנה בסוגיות סקסיות כמו חולים ששוכבים במסדרונות, שביתה בלשכות התעסוקה או תת-סעיפי רגולציה ברשות המקרקעין. במקום כאב הראש הזה היא קיבלה קמפיין חינמי בקדנציה שלמה – בשיתוף פעולה מלא של מתנגדיה.

  • המשימה האמיתית של מירי רגב

    במקום לבזבז את זמנה על פגישות התחבבות עם אנשים שהתבטאו נגדה או לעסוק בצנזורה של תכנים, על שרת התרבות החדשה לפעול להעלאת תקציב התרבות כך שיתקרב למקובל במדינות ה-OECD, ולקדם חלוקת משאבים צודקת יותר.

המלצות מרחבי הרשת