חינוך

  • קְבוּרַת חֲמוֹר: על סגירת מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות של מוזיאון תל-אביב

    ״כל מנהלי המוזיאון בעשור האחרון, וכמובן חברי הדירקטוריון והפונקציונרים הפועלים סביבם, שתמכו לאורך השנים בסדנאות, דיברו גבוהה על חשיבותו הרבה של החינוך לאמנות בעיניהם ועל משקלו הסגולי המהותי, אך הדבר כלל לא מנע מהם להתייחס למרכז כאל סרח עודף ולהביא עליו את מותו״

  • ללמד פרפורמנס

    "ההגדרה של פרפורמנס בישראל היא עדיין בגדר תעלומה. לתלמידים אפשר לומר, אחרי חודש של לימודים: מה שעשינו עד עכשיו הוא פרפורמנס". דניאל יהל, מקים "המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה", מחלק טיפים למורה-פרפורמר המתלבט.

  • ביקורת, אמנות: קו הגמר

    הוראת אמנות צריכה להוביל את החיבור בין יצירה ויצירתיות לבין לימוד וחיפוש לא אל "קו הגמר" אלא להיפך, אל עבר המחשבה על התחלה. קו הגמר אינו מתאים עוד למוסדות המלמדים אמנות, ואפשר שלא התאים מעולם.

  • משלוש יוצא אחד

    "בישראל זה נראה נורמלי לגמרי שמורה עושה מילואים בשטחים ומעיר בלילות ילדים ישנים שמאז משתינים במיטה בכל לילה, אבל לראות את המורה בפעילות מינית שלא הרגה אף אדם כבר פוגע בנפשו הרכה של הילד".

  • אמאל'ה, מין!

    "אי אפשר לצמצם את טווח השיפוט שלנו מההקשר הרחב של הדברים (חירות, אמנות, אחרות וכו'), לפריזמה הצרה דרכה הילדים הלא מנוסים עשויים לחוות אותם". תגובה נוספת לפרשת גל ווליניץ.

  • משבר אמון

    בשעה שחלק מהמתלהמים האשימו את בית הספר בהומופוביה, מי שלקה בעיוורון גמור לאחר – לתלמידים – היה גל עצמו, שהתעלם מהעובדה שלא מדובר במבוגרים שוחרי אמנות אלא בילדים בני 12, חלקם מבתים שומרי מסורת, שהגיעו לבית ספר חדש, שנמצאים מראש בעמדת מגננה ושכן – אמנות כמו שלו יכולה להיחוות על ידיהם כאיום.

  • בחינת בגרות

    "זה דבר אחד לעשות אמנות פרובוקטיבית שמרחיבה גבולות של תפיסות מיניות ושל תצוגה, ודבר אחר להיות איש חינוך שלא צופה מראש תגובה של בהלה מצד ילדים בני 12 שלא מכירים את הקונטקסט ובטח לא יודעים בכלל מה זה קונטקסט". תגובה לפרשת פיטורי גל ווליניץ.

  • המרחב החינוכי-מוזיאלי כמחולל של צרכני אמנות פעילים

    מדוע לא הצליחו האדריכלים לגבש עמדה פוליטית, חברתית וסביבתית גם בתרומתם למרחב החינוכי של המוזיאון, וכיצד מפלטפורמה מצומצמת של תצוגה בלבד, יכול המוסד לצמוח ולהפוך לשותף של ממש במרחב העירוני.

  • לקראת חזרת מדעי הרוח

    גם אם יחזור החינוך לעמוד בראש סדר העדיפויות, יתקיים מאבק מר על אופיו ותכניו. מערכת החינוך הנוכחית הופכת את המקצועות ההומאניים לתחומים שלמידתם תפגע בסיכוייו העתידיים של התלמיד, ודורשת פעולת התנגדות מיידית ומשותפת.

  • שינוי פרדיגמה

    כשהאמנות והחינוך מתפקדים כתכלית כשלעצמה הם הופכים לגולם, מנגנון, "מערכות חינוך" ו"מנגונוני אמנות". יש להתנער מתפיסת האמנות האוטונומית, שכן כפי שההנחה שחינוך הוא עניינה של מערכת החינוך בלבד היא מגוחכת, כך משונה ההנחה שאמנות היא בעיקר עניינה של מערכת האמנות.

המלצות מרחבי הרשת