דפנה שלום

  • מבטה של זו הפונה אלינו

    ״כהנוב תפסה את הלבנט כמרחב גאופוליטי מרובה ממדים, רבדים, פרספקטיבות, זהויות, גוונים, תרבויות, דתות ולאומים, ואת ״הלבנטיניות״ כאתגר פרקטי, אינטלקטואלי ונפשי של היכולת להתקיים בסינכרוניות רוחבית בתוך פסיפס אנושי, במרחב הביניים של רצף ההבדלים בזמן ובמרחב, באופן טבעי ושגרתי״. ליאת סידס כותבת על התערוכה ״ז'קלין כהנוב: הלבנט כמשל"

  • ללא בושה (או: חשו מה?)

    "תובל אינו עוסק בחשומה ומגיע ממנה לזהות, אם בכלל, אלא הוא מחפש מלכתחילה את הזהות המזרחית מתחת לפנס החשומה, או יותר נכון תחת צל צלה החיוור ביותר של החשומה, בתרגומה לשאלת הבושה של מזרחים אל מול אשכנזים". אלברט סויסה על התערוכה הקבוצתית "חשומה" בבית האמנים, תל-אביב

  • יוצר טבעי, פועל טבעי

    "כפי שהמכתבים נערמו בוודאי על שולחנותיהם של ראשי היישוב, כך נערמים גם הקנבסים, נשענים על הקיר. בניגוד לנמענים המקוריים של המכתבים, שלא קראו אותם ולא ענו להם, גריידי מתייחס לכל מלה ומלה ביראה ובכבוד. הוא רוקם אותן על הקנבס". דפנה שלום צפתה בתערוכה "פועל טבעי" של ליאור גריידי בגלריה הקיבוץ, תל-אביב

  • על הפוליטיקה של הטעם המיינסטרימי

    אם האמנים המשתתפים בתערוכה "עד שתצא מקולי" נחשבים לשוליים, מי לעזאזל נשאר לשמור על ההגמוניה?

  • אסתטיקה צבאית כקריאה לאי אלימות

    הדמויות הצמריות בעבודת הוידיאו של דפנה שלום "ימים נוראים" נעות במעין טקס המשלב בין אמנות לחימה לריקוד מקודש.

  • ארץ שוברת גבריה

    "אבא, כמו שאני רואה אותך אתה לא יכול להסתדר במדינה שאין בה ערבים". פוליטיקה חבויה במכתבי אהבה ואתרי בניה בסרטה של איריס רובין 'אסמר'.

המלצות מרחבי הרשת