להאזנה באפליקציות
הם נולדו בארגנטינה, למדו תיאטרון וספרות יידית, והפכו לשתיים מהדמויות המשפיעות בעולם האמנות בישראל. הם הקימו בית בירושלים אך נודדים עם סוכות ברחבי העולם, מנהלי מוסד אמנות שרואים את עצמם כיוצרים אנטי-ממסדיים, וחובבי אמנות ושירה אנרכיסטית שבין תפקידיהם ניתן למצוא עמדות מפתח באקדמיה. קוראים להם לאה מאואס ודיאגו רוטמן.
הם קבוצת סלה-מנקה שמציינת בימים אלה 20 שנות פעילות, והם האורחים שלנו בפודקאסט ״לשם שמיים״.
קישורים על תערוכות ויצירות מהפרק:
- Permanent Residency תערוכה עם הערות שוליים ופעולות פרפורמטיביות בשיתוף עדי קפלן ושחר כרמל, קטורה מנור ובריאן אוהד, בית הנסן ומרכז מעמותה לאמנות ומחקר
- סוכת נצח
- ספר: *הערה אמנות עצמאית בירושלים בתחילת המאה ה-21
מתוך הספר: כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו שיחה עם לאה מאואס
- אפי בת-אלין בביקורת על הדיבוק
- נופים נפקדים
- התערוכה הראשונה של המוזיאון של העכשווי
***
יצירות בפרק:
- Soundtrack of the Temple of the Contemporary
ירדן ארז (2012)
פסקול למיצב ולפרפורמנס ״הבשורה על פי דלגדו״ מאת קבוצת סלה-מנקה, המוזיאון של העכשווי, 2012 - מתוך הדיבוק 1937-2017מופע מאת סלה-מנקה, עדי קפלן ושחר כרמל.מנצח: עידו שפיטלניק | תזמורת: תזמורת הרחוב הירושלמית
מופיעים: סלה-מנקה, אשו רוטמן מאואס, עדי קפלן ושחר כרמל. זמרת: אן אליזבת.
- מונולוג הסדרנית (2013)טקסט: דיאגו רוטמן, סדרנית: לאה מאואסמתוך התערוכה הפרפורמטיבית ״לחיות את חייה״ (2013)
הקלטה מתוך ״המכונה לייצור ציפורים״, קבוצת סלה-מנקה, 2014.
- תגובה קונקרטית 2 (2004)
מאת קבוצת סלה-מנקה | מופיעים: סלה-מנקה
הקלטה מתוך ״המכונה לייצור ציפורים״, קבוצת סלה-מנקה, 2014.
***
הפרק הוקלט במרתף ֿהמרכז לאמנות ומחקר מעמותה בבית הנסן.
טכנאי ההקלטה הוא אמיר בולצמן, דניאל מאיר הוא מעצב הסאונד והמפיקה היא קארין שבתאי.
״לשם שמיים״ מופק ביוזמת בית הנסן וחברת רן וולף, ובתמיכת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים ומורשת.

בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 

