להאזנה באפליקציות
הם מוזיקאים שיוצרים גם אמנות חזותית וקולנוע, ילידי נתיבות שמתגוררים בירושלים ומופיעים על במות במרקש, קרקוב ומרסיי. המוזיקה שלהם שואבת השראה ממקורות מגוונים אך הם נזהרים מנוסטלגיה, ומחברים בין שירת נשים מכפרי מרוקו, מוזיקה אנדלוסית וצלילים אלקטרוניים ועיבודים עכשוויים. קוראים להם נטע אלקיים ועמית חי כהן. הם זוג בעבודה ובחיים והם מתארחים ב״לשם שמיים – פודקאסט התרבות של בית הנסן ומגזין ערב רב״.
שירים בפודקאסט:
- יא אומי – שירה נטע אלקיים; פסנתר עמית חי כהן
ביצוע מקורי לין מונטי; מילים: ולחן יוסף חג׳ג׳ - מוחאל ננסה – שירה נטע אלקיים; קלידים ומחשב עמית חי כהן; חצוצרה טל אברהם; קונטרה בס גל מאסטרו
מילים ולחן סלימן אל מגריבי (שלמה בן חמו); עיבוד מוזיקלי עמית חי כהן
- יא אומי – שירה נטע אלקיים; פסנתר עמית חי כהן
- החתונה (עיירה בדרום) – מתוך ״מאמי״, סרטה של קרן ידעיה המבוסס על אופרת הרוק ״מאמי״ מאת הלל מיטלפונקט. לחנים: יוסי מר-חיים אהוד בנאי לחנים נוספים: דודו טסה עיבוד והפקה מוזיקלית: דודו טסה וניר מימון ביצוע: דודו טסה ונטע אלקיים דודו טסה: גיטרות, בס, קלידים ותכנותים, בנג׳ו, קולות ניר מימון: פסנתר, קלידים ותכנותים, קולות ניצן קאנטי: כינור ויולה דניאל הופמן: כינור מאיו שבירו: צ׳לו ברק קרם: תופים איתמר דוארי: כלי הקשה הראל שחל: קלרינט תורכי מרואן מירעיב: עוד אריאל קסיס: קולות מיקס: שי סיון מאסטרינג: ארן לביא
- הדרך – שירה נטע אלקיים, פסנתר עמית חי כהן, יחד עם התזמורת האנדלוסית הישראלית
- מילים: מואיז בן הראש, עיבוד מילים למרוקאית: נטע אלקיים לחן: ועיבוד מוזיקלי- עמית חי כהן
- אה ללא יא ימא – שירה נטע אלקיים, קלידים ומחשב- עמית חי כהן, חצוצרה- טל אברהם, קונטרה בס- גל מאסטרו, מבוסס על הקלטות של נשים ממחנה ארנאס, עיבוד מוזיקלי עמית חי כהן
- חנא ג׳ינא (אנו באנו) – שירה נטע אלקיים, קלידים ומחשב עמית חי כהן, חצוצרה – טל אברהם, קונטרה בס- גל מאסטרו
מילים: נטע אלקיים לחן: עמית חי כהן
עיבוד מוזיקלי – עמית חי כהן
***

נטע אלקיים
דיוקן עצמי כבבא סאלי, 2006
טכניקה מעורבת על עץ 45×25 cm


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.