כ־170 עבודות של 69 צלמות וצלמים יוצגו בתערוכת “עדות מקומית 2024” במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, עד לתאריך 15.2.2025.
הזוכה בתמונת השנה ע”ש רועי עידן:
פרס ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, חן ג’ שימל.

מתנדב זק”א אוסף כתמי דם ורקמה אנושית בבית שבו נרצח קשיש ב־7 באוקטובר. קיבוץ בארי, 5 בנובמבר 2023, צילום: חן שימל
הזוכה בסדרת השנה:
זיו קורן, פולאריס אימג’ס, ידיעות אחרונות

אריאל, אליי ויעל גולן נכוו קשה מבלון גז, שהשליכו אנשי חמאס לתוך ביתם במתקפת ה־7 באוקטובר. ההורים הגנו בגופם על יעל התינוקת ונמלטו דרך חלון הממ“ד. כל השלושה נזקקו לשיקום ארוך. קיבוץ כפר עזה, צילום: זיו קורן
הזוכה בעבודת הוידאו של השנה:
פרס יצירה, “שומרים” – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, שלי שלו.

שלי שלו, גם אם היה לך זנב, סטילס מתוך וידאו, 2024
הזוכה בפרס הדמוקרטיה:
פרס הדמוקרטיה, “שומרים” – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, אמיר כהן, רויטרס

אביבה סיגל חוזרת בעסקת חטופים אחרי 50 יום בשבי החמאס. אופקים, 26 בנובמבר 2023, צילום: אמיר כהן
הזוכה במקום הראשון בפרס צילום חדשות:
מוטי מילרוד, הארץ

משאית עם עצורים פלסטינים מכוסי עיניים וכפותים. התמונה צולמה בעת ליווי כוחות צנחנים ברצועת עזה. שכונת שג’אעייה, עזה, 8 בדצמבר 2023, צילום: מוטי מילרוד
הזוכים בפרס צילום דת ואמונה:
יהושע יוסף ,עבור ישראל היום

הפגנת אנשי ימין, בהובלת ח”כ אלמוג כהן ממפלגת עוצמה יהודית, במחאה על התנגדות להצבת עמדת הנחת תפילין סמוך לשער בית הספר. הגימנסיה העברית הרצליה, תל אביב, 10 בינואר 2024, צילום: יהשוע יוסף
סדרות: אוליבייה פיטוסי, הארץ

הפגנות בני החברה החרדית נגד הגיוס לצה״ל. לשכת הגיוס, רחוב יפו וכיכר השבת, ירושלים, ספטמבר 2023 – אוגוסט 2024, צילום: אוליבייה פיטוסי
הזוכים בפרס חברה וקהילה:
אלון גלבוע

חיפוש שרידי אדם בין הריסות הבית של פסי. קיבוץ בארי, 12 בנובמבר 2023, צילום: אלון גלבוע
סדרות: אוהד צויגנברג, AP

מתנגדי המשטר באריתריאה בעימות אלים עם תומכי המשטר. תל אביב, 2 בספטמבר 2023, צילום: אוהד צויגנברג
הזוכה בפרס צילום טבע וסביבה (תמונה בודדת וסדרה):
מיכאל גלעדי

עדר סוסים בורח משרפה שפרצה בעקבות ירי רקטות מלבנון. קצרין, רמת הגולן, 13 ביוני 2024, צילום: מיכאל גלעדי
סדרות: מיכאל גלעדי, פלאש 90

חיילי צה”ל, לוחמי אש ופקחי רשות הטבע והגנים נלחמים בשרפות שנגרמו עקב ירי מלבנון. רמת הגולן, אפריל – אוגוסט 2024, צילום: מיכאל גלעדי
הזוכים בפרס צילום ספורט:
רועי כפיר

משחק הסופר־קלאסיקו של הכדורסל הישראלי: מכבי תל אביב נגד הפועל ירושלים. היכל פיס ארנה, ירושלים, 16 בפברואר 2024, צילום: רועי כפיר
סדרות: גלעד קוולרצ’יק

אליפות ישראל 2024 בכדור מים לבוגרים: אסא ת”א נגד הפועל פלרם זבולון. קיבוץ אפיקים, 29 במאי 2024, צילום: גלעד קוולרצ’יק
הזוכים בפרס צילום אורבניזם ותרבות:
דן בר דוב

דניאל וייס שר את השיר מוכרחים להמשיך לנגן על חורבות ביתם ההרוס של הוריו, יהודית ושמוליק וייס, שנרצחו ב־7 באוקטובר. קיבוץ בארי, 1 בינואר 2024, צילום: דן בר דוב
סדרות: שירלי פוקס

אמני רוק לפני העלייה לבמה: קורין אלאל, אפריל 2016 – אוגוסט 2024, צילום: שירלי פוקס
הזוכה בפרס חשיפה ארוכה:
אילת צורי

מחסומים בכניסות ליישובים. רחבי הארץ, נובמבר 2023 – יולי 2024, צילום: אילת צורי
חבר השופטים: עודד בלילטי, שגית זלוף נמיר, אילן יצחייק, מנחם כהנא, גיא רז, אלדד רפאלי, ועמי שטייניץ.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
