דב אור-נר נפטר בשיבה טובה בגיל 97. אמן רב תחומי ופסל פורץ דרך, ממנסחיה המוקדמים של האמנות הקונספטואלית הישראלית, שהמשיך לייצור לאמנות חדשנית וחתרניות עד יומו האחרון. טלי תמיר סופדת לו כאן.
אור נר נולד בפריז ב-1926 בשם ברנרד ארנר, ובמהלך הכיבוש הנאצי הוא הוסתר במנזר, בעוד הוריו נספו בשואה. ב-1952 עלה לארץ, ומאז 1955 הוא חבר קיבוץ חצור. משנות ה-70 ואילך הוא פעיל בשדה האמנות הקונספטואלית בישראל ונחשב לאחד ממייסדיו. כיוצר הצליח לבסס דרך חשיבה חדשה המחברת בין אמנות, חברה ודמוקרטיה.
אור נר הציג בתערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם וכן במרחבים ציבוריים בקיבוץ וברחבי הארץ. רשימה חלקית של פעולותיו: מוזיאון המוזיאונים ופעולות מִחזור (החל מ-1975, ומאז לאורך השנים במרחבים שונים), מצר-מסר (עם משה גרשוני, מיכה אולמן ואביטל גבע, 1972) פרהויזיה (גלריית הקיבוץ, 1980), ידידי היטלר (גלריה 24, 2006), בד רנרוא וליידי גאגא במזל עורב (גלריית הקיבוץ, 2013), חירייה במוזיאון (מוזיאון תל אביב, 1999–2000), דבאורנרעבודותחדשות (מעמותה, 2023). כמו כן יצר בשיתופי פעולה רבים עם אמנים ואמניות.
השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
