בתיהם של ציבי גבע, לאה אביר ובלו סימיון פיינרו ניזוקו עקב פגיעות ישירות ברחבי הארץ.
בפוסט פייסבוק שיתף פיינרו במה שהתרחש: “פרצה שריפה, החשמל נותק, כל החלונות והתריסים התנפצו והדלתות עפו ממקומן. במזל גדול לא נפגענו. בלילה פוניתי למלון. התחושה – קשה”. עבודה של פיינרו שנמצאת באוסף מוזיאון ישראל, “צריך להתחיל תמיד מחדש“, מוזכרת גם היא בפוסט שלאחר פגיעת הטיל: “היא מזכירה לי שיש כוח בלב השבר. שיש המשך. שיש בחירה”.
ביתו של ציבי גבע זה 35 שנה נפגע ונהרס כליל. “היו ימים מטורפים, דם יזע ודמעות”, אמר גבע. למרות ההרס, עבודות של גבע ושל אמנים אחרים שהיו בבית, נפגעו באופן קל בלבד.
גם לאה אביר איבדה את ביתה במלחמה, והיא מספרת על ההירתמות המרגשת של שדה האמנות. אביר קיבלה פניות רבות מקולגות, כאלה שהכירה וגם כאלה שלא, שניסו לסייע במציאת מקום שהייה זמני ובחיפוש אחר פתרון קבוע.

באדיבות לאה אביר



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.