פרס שנתי מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות, כולל מענק כספי של 5,000 דולר לאמנית ותערוכת יחיד במוזיאון. תערוכתה של שׂימין שטרית תיפתח במוזיאון תל אביב לאמנות בדצמבר 2025.
הפרקטיקה של אן שׂימין שטרית מתבססת על מפגש מעמיק עם דמויות לאורך זמן, וחיפוש אחר אזורים ומצבים הנמצאים בקצה החברה: פיזית, גיאוגרפית ואידיאולוגית. עבור שטרית, שגדלה בסביבה חרדית, עזבה את העולם הזה ולפרק זמן חיה בשוליים הפרועים במאחזים בשטחים, פעולת הצילום מעניקה אפשרות להשיר מבט כלפי מושאיה ולאכלס בו־בזמן מרחבים שהיו בלתי נגישים עבורה כילדה ונערה.

אן שׂימין שטרית, ללא כותרת, 2023, צילום אנלוגי והדפסת הזרקת דיו, 43×32.5ס”מ, באדיבות האמנית
מתוך נימוקי השופטות: אן שׂימין שטרית חוותה מקרוב את יחסי הגומלין של מתחים תרבותיים, דתיים ופוליטיים. עזיבתה את בית משפחתה והחינוך הדתי בגיל ארבע עשרה, הובילה אותה לנתיב של ניווט מתמיד בין עולמות מנוגדים לחלוטין. גישתה האישית של שׂימין שטרית והאינטימיות והרוך של צילומיה מאתגרים אותנו לבחון מחדש את מושגי הקרבה שלנו ואת ההנחות החזותיות שאנו מניחים לגבי זהות, אתניות ודת. באמצעות כך שׂימין שטרית מחפשת תחושת בית וזהות, נוגעת בנושאים אוניברסליים של שייכות, אלימות והמצב האנושי.
חבר השופטות כלל את מירה לפידות, סאלי מרטין כץ (Sally Martin Katz) ואבסה מירוואלי (Abaseh Mirvali).



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.