ראיונות

  • "מה אתה אומר על האגרול?"

    "החומוס שלי עשוי מפוליאוריתן. הקצף הזה רעיל, אי-אפשר לאכול אותו. הוספתי יהלומים וטבעות, שימשכו ויהיו מעניינים. במציאות אנשים אוכלים דברים לא פחות רעילים בהנאה גדולה. בעיקר אנשים שאין להם אוכל". ארוחה ושיחה עם שחר טוכנר בעקבות תערוכתו "איש טבח שמו" בגלריה כורש, ירושלים

  • "רציתי שהצופה ירגיש מה זה להיות בעמדת כוח שמשלהבת קהל"

    "אין ספק שהבורקסים בחלל המליאה של העירייה בירושלים מחווירים אל מול ההדר שבשואו האמריקאי. העבודה כולה היא סוג של תרגום מינימליסטי לאסתטיקה של המופע הפוליטי האמריקאי, מהטלפרומפטרים הנשיאותיים ועד השטיח". רות פתיר משוחחת עם טלי קרן על תערוכתה "החותם הגדול"

  • "אני לא ניצבת מול הקנבס הלבן, אלא בתוך חלל לבן"

    "אני נערכת לחיפוש אחר אופן יצירה חדש שישלב בין הציור במציאות המדומה לבין מקום פיזי. עוד לא היה דבר כזה בשום מקום בעולם, ככל הידוע לי". יהונתן ה. משעל משוחח עם אורה ראובן בעקבות תערוכתה "גו גו גולם" בגלריה הקיבוץ, תל-אביב

  • "אני אף פעם לא עובד בשביל תערוכה"

    "יום אחד, אחרי שחזרתי לחיפה משהייה ממושכת בברלין, ראיתי מכבש לתחריט בשוק הפשפשים וקניתי אותו. נכנסנו מיד לרומן מסעיר. במשך השנתיים האחרונות נולדו ממנו כ-150 עבודות". יהונתן ה. משעל משוחח עם סטס קורולוב בעקבות תערוכתו "קלווירה", שננעלת השבוע

  • "עובדת, שורדת ומנסה לעשות קסמים"

    "'הפלט האטומי של שימורי הזכרונות', כך אני קוראת לעצמי. העבר הקומוניסטי שהיה נוף ילדותי המוקדמת מאפשר לי להדהד לכאן את התרבות הרוסית, שאת משקעיה המדומיינים אני עדיין סוחבת איתי". שיחה עם אניה קרופיאקוב על "כמעט כמו השטן", תערוכתה בסדנאות האמנים, תל-אביב

  • בצהרי היום

    "ככל שאני מבלה יותר עם העבודות, מתברר לי הדבר שאני בודקת – המרחק שלי מדברים. המצלמה חושפת את מיקום הגוף של הצלם ביחס למצולם, ונדמה שבמידה מסוימת היא גם מבטלת את המרחק. אבל למעשה היא משנה אותו, ולא בהכרח מקרבת". אורית בולגרו משוחחת עם הדס סט על תערוכתה "נימה וחצי מהצל" בגלריה רו-ארט, תל-אביב

  • תיאטרון בלי תיאטרון

    "התערוכה נוצרה בהשראת 'הבמה המשותפת' בקיבוץ עין-חרוד, שקרסה במוצ"ש אחד ב-1944, חצי שעה לפני מופע של כנס המקהלות הארצי. לא נגעו בהריסות מאז. הגעתי לשם במקרה, זה היה מרתק ומלחיץ באותה נשימה". שיחה עם טל גולני לרגל תערוכת היחיד שלה גלריה p8 בתל-אביב

  • "העבודה יותר חשובה מן החיפוש"

    "אני מערבי, והראייה שלי, כמו הכלים שלי, שונים מאלה של אמני המזרח הרחוק. משום כך נסעתי לסין עם 25 ק"ג של נייר מערבי. לא רציתי להשתמש בנייר שלהם. אינני עושה רישומים בדרך שלהם". איריס לקונט משוחחת עם רפי קיזר, אמן ישראלי בפריז

  • "הלכלוך שמעורב בציור שמן גרם לי להיכנס לאי-שקט"

    "אמנות זה סטרספול. את רוב הזמן נלחמת עם עצמך בסטודיו, מפעילה ביקורת עצמית בלתי פוסקת, ובסוף, אם יש לך מזל, את מוציאה את זה החוצה, ואז העבודה עוד נתונה לפרשנות ולביקורת של אחרים. מצד שני, כשכל הזמן מוציאים החוצה, אז הרעלים לא נאגרים בפנים. וזה גם מתגמל". יהונתן משעל משוחח עם רונה פרלמן

  • שנת הקולקטיבים

    "אמנות הרחוב ברובה הפכה להיות פורמט תצוגה נוסף למגוון הפורמטים הקיימים בארגז הכלים של אמנים עכשוויים, וכבר מזמן איבדה את המאפיינים החתרניים שליוו אותה בתחילת דרכה". שיחה עם גידי גלעם לרגל התערוכה של קולקטיב פריטימס בבית-העיר, תל-אביב

  • "אני תמיד עובד כאילו אני מבצע ראיון עם האובייקט"

    "פעם, בשיחה במוזיאון היהודי בניו-יורק, שאלו אותי באיזה אמן אני מוצא השראה, ועניתי אברהם, כי הוא בעצם היה האמן המופשט הראשון – הוא הרס את פסלי האלילים כי הוא התנגד לסגידה לאובייקטים קונקרטיים ושאף לאידיאל, לרעיון מופשט של אמונה". קרן גולדברג משוחחת עם טומי הרטונג על תערוכתו "לילית" בגלריה ברוורמן, תל-אביב

  • "אני מאמין בקשר שבין פילוסופיה לשירה. תמיד אהבתי את האמת ואת המלה"

    השנים בפריז עם איטאלו קאלווינו, הסמינרים של היידגר ורומא של שנות ה-60. שיחה עם ג'ורג'ו אגמבן, הפילוסוף שהרחיב את ההגות שבין האסתטיקה לביו-פוליטיקה

  • ״השמש תמיד שוקעת במערב״

    ״כאשר אתה נמצא במקום האחד, היעדרותך מהמקום השני רועמת. אולי הפתרון שמצאתי להתנהלותם של חיי הוא להפוך את השניוּת לנושא, את היחס בין ברוקלין לתל אביב לנושא של עבודה, של תערוכה, של ספר, שהצליל שלהם ברור וביקורתי״. הדס קידר משוחחת עם ארנון בן דוד על תערוכתו ״PRT״ בגלריה של המדרשה

  • "הבמאית לא ממושמעת וגם אברי המין לא ממושמעים"

    "לפעמים אני תוהה אם רק אני חושבת על מה באמת קורה לאברי המין כשהמתעמל הרומני מפשק את רגליו על מתקן הטבעות או כשהמתעמלת הסינית עושה שפגט על הקורה. מה, רק אותי זה מעסיק? אני סוטה או משהו?". מירב הימן משוחחת עם ערגה יערי-ויצמן על עבודת הווידיאו שלה "Observation"

  • פיצ'ר שחלמתי על פראג

    לרגל הסבב השני של "הילדים רוצים קומוניזם" במובי – מוזיאוני בת-ים, ליקטה האוצרת תרזה סטייסקלובה מקבץ סרטים נשכחים שנוצרו בימי השיא של העיר, רגע לפני הפלישה הסובייטית, ושוחחה עם אחד הבמאים דאז, פיאסירי גונהראטנה, יליד סרי-לנקה

  • לצייר תפוז או לצייר אדם: שיחה על הדיוקן

    "דיוקן עצמי בעיניים עצומות", ציורו של ארם גרשוני מ-2009, מופיע על כריכת הספר "הם דיברו בלשונם" מאת נעמה צאל, שיצא באחרונה. בעקבות הספר נפגשו השניים לשיחה על הדיוקן בספרות ובציור. נקודת המוצא לשיחה היתה ציור דיוקנה של צאל על-ידי גרשוני

  • "ממעוף הציפור הים הוא אחד"

    "שאלתך מעלה לפתע את האפשרות שהצופה יקריא את המספרים בקול רם. אולי היה מעניין שכל סדרה בתערוכה תוקרא בקול, כך שתיווצר מקהלת מספרים בלובי. הקול יוצא מהיכל הפה, ואפשר לראות בהיכל הפה אדריכלות. הפה כטרקלין מוצא חן בעיני". דורון פון-בידר משוחח עם ז'וזף דדון בעקבות תערוכתו "בשבח הסדרה"

  • "אלה החיים. הסוכרייה, השתן, העישון, ההזמנה לטעום"

    "אלה אותם נושאים שמעניינים אותי תמיד. מה ששונה הפעם זו צורת ההגשה, שנותנת מבט חומרי מודגש יותר. החומריות יוצאת. כהה הופך לבהיר, גלוי לחבוי, מוצנע למוחצן, עכור לזורח". ערגה יערי-ויצמן משוחחת עם עדי שמעוני לרגל תערוכה בגלריה P8

  • להוציא את הפסל מהפסל

    ״המאבק הבלתי אפשרי הוא מה שמעניין אותי, והתחושה שיש פסל שאני צריכה להחזיק אותו – סיוט הלילה של פסלים שנופלים באמצע התערוכה – היא העניין״. אביטל כנעני משוחחת עם יונתן אמיר לרגל תערוכתה ״אחר הרוח״ במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד

  • "ארתור, שהוא אולי שלך"

    "שם התערוכה הוא ציטוט מקורי מ'הטירה'. הוא מדבר על שמות, על איך אתה מכנה מישהו. אם הייתי משנה את זה כמו שרציתי, זה היה משפט שמדבר על בעלות, על שליטה". שיחה עם שחר יהלום ורון וינטר לרגל תערוכת היחיד הזוגית שלהם "ארתור, שהוא שמו של אחד מכם" בגלריה חנינא בתל-אביב