קול קורא לאמנים, פסטיבל יערות מנשה – LIVE צומח דומם
פסטיבל יערות מנשה הוא פסטיבל צעיר לתרבות עצמאית ומחדשת. הפסטיבל, שזו שנתו השנייה, מתרחש בטבע, ויוצר שילוב בין סוגות אמנותיות שונות – מוזיקה, תיאטרון, מחול, אמנות פלסטית, מיצג והמילה הכתובה.
אתר האינטרנט של הפסטיבל הראשון (להמחשה בלבד).
הקבוצה בפייסבוק
פסטיבל יערות מנשה יתקיים בתאריכים 20-21.8.2010 ביער הקיבוצים, מ.א. מגידו
אנחנו מזמינים יוצרים מכל תחומי האמנות הפלסטית והמיצג להגיש הצעה לעשייה אמנותית שתתבצע במהלך שני ימי הפסטיבל ובשטח הפסטיבל.
העשייה יכולה להתבצע בכל חומר ובכל טכניקה (כולל חומרים מהשטח). אנו נשמח (אך לא נחייב) שלפעולה יהיה תוצר ויזואלי מוחשי בשטח (או שארית).
אנו מצפים שהפעולה האמנותית תהיה קשורה לאחד או יותר מהנושאים הבאים ו/או תקיים איתה דיאלוג מעניין:
הסביבה הטבעית ביער (חורשת אורנים)
האזור (יער הקבוצים, רמת מנשה, עמק יזרעאל)
הפסטיבל ותכניו
קהל באי הפסטיבל
על העבודה להיות רגישה לסביבה ולהימנע מפגיעה בטבע
מי שמעוניין לקחת חלק באירוע מוזמן לשלוח הצעה ומספר דימויים של עבודות קודמות וטקסט קצר שמתאר אותם (אם יש) וכל חומר רקע רלוונטי אחר עד לתאריך 25.7.2010
לדוא”ל: voltre@gmail.com (הילה) טלפון 0528550702
תודה, נטע שפירא, יואל וירבה והילה סלעי



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
