הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל־אביב 2026 תיפתח במרץ 2026 תחת הכותרת: “יצירה, מעשים וימים” באוצרות: אנריאטה אליעזר ברונר, גלית גאון.
השם שנבחר לביאנלה שאוב משירו האפי של הֵסְיוֹדוֹס מהמאה ה־8 לפנה”ס, “עבודות וימים”, והוא מבקש להתכתב עם המציאות העכשווית בישראל. בניגוד לבן דורו, הוֹמֵרוֹס, שהתמקד במאבקים עקובים מדם בין בני תמותה, גיבורים ואלים, מהרהר הֵסְיוֹדוֹס במצב האנושי ורואה בעמל ובמלאכת כפיים כוח המקיים צדק והרמוניה בעוד ששחיתות ויוהרה (hybris) מובילים לתהום. הוא מטיף לערכים דוגמת הגינות, שכנות טובה ונדיבות, ומבחין בין שני סוגים של עימות: אחד שמוביל להרס, והשני שמטפח מאמץ ורצון להשתפר.
הביאנלה תציג את שדות הקראפט והעיצוב ככוח חיים יוצר ויצירתי, קהילתי וחברתי, ותבחן את תפקיד היצירה בעולם המשתנה. היא תשתרע ברחבי המוזיאון: מרכז רוטשילד, ביתני תצוגות הקבע, גלריית המגדל ובוסתן מוז”א, ותלווה בתוכנית עשירה הכוללת סדנאות, הרצאות, שיחי גלריה, מפגשים עם אמנים, אירועים רב־תחומיים, מופעים, כנס, קטלוג מאמרים, בלוג ומדריך קולי.
הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל־אביב היא המשך טבעי להתמקדות המתמשכת של מוז”א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב, בתרבות החומרית המקומית. הביאנלה מציגה תמונת מצב עדכנית של תחומי האומנויות והעיצוב העכשוויים בישראל – עם דגש על קרמיקה, זכוכית, צורפות, טקסטיל ונייר – ומציגה אותם כשהם משולבים זה בזה.
תאריך אחרון להגשת המועמדות: יום ראשון 15.3.2025.
לפרטים נוספים והגשה לחצו על הקישור.




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
