“חניון לילה” / איילת עמרני נבון
מקום לאמנות בקרית המלאכה
שביל המרץ 6, קריית המלאכה, תל אביב
פתיחה: חמישי, 28.9.23 בשעה 20:00
שיח גלריה ונעילת התערוכה: שבת, 28.10.23 בשעה 11:00
אוצרת: גילי סיטון
בתערוכת היחידה שלה, ״חניון לילה״, עוסקת איילת עמרני נבון בתחושה הדיספורית שמלווה נדודים, ארעיות וחיפוש, דרך סיפורה הביוגרפי. באמצעות בחינת היחסים בין פרקטיקות פסיכואנליטיות ופעולות אמנותיות – ציור, מיצב ומיצג – היא מציעה את חלל התערוכה כמרחב למפגש, שיחה, תשובה וריפוי. נוכחותה הפיזית של האמנית במפגשים פרפורמטיביים, ולחילופין היעדרה מן התערוכה, תאפשר התנסות מחקרית ותיצור מצע ומסע שיכולים להוביל ל״הצלחה״ אך גם ל״כישלון״ הדדי.
שעות פתיחה: שני–חמישי בשעות 11:00–18:00, שישי ושבת בשעות 10:00–14:00

איילת עמרני נבון
קורסי הקוביה והמסלול הבינתחומי לאמנויות פתוחים להרשמה
בואו ללמוד מאמנים מובילים בתחומם קורסי ציור, פיסול, רישום, קרמיקה, אבניים ועוד.
פרטים מלאים באתר הקוביה: http://hacubia.co.il
להרשמה, הכוונה וייעוץ ניתן ליצור קשר עם המשרד בטלפון: 02-5456222
בימים ראשון–חמישי בשעות 09:00–17:00

“כתר” / השקת ספר אמן חדש לאיציק בדש
מלון אסמבלאז’ אלנבי 48, תל אביב
חמישי, 28.9.23 בשעה 19:00
עורכת: חביבה פדיה
הכניסה חופשית
יצירתו של האמן איציק בדש “כתרים”, הוצגה בגלריה על הצוק בנתניה באפריל–מאי 2021. עשרות כתרים עשויים אלומיניום, פח וברזל הוצבו בחלל הגלריה, כתרים שכולם פרי עבודת ידו של האמן.
יצחק “איציק” בדש הוא אמן אוטודידקט, בן לשושלת מקוננות מלוב. יצירותיו של בדש, שהוצגו בישראל ומחוצה לה, עוסקות במומנטים המיתו־היסטוריים שמהם נבנית אישיותו: משפחה, מזרחיות, המורשת המוזיקלית של יהודי ארצות האסלאם, ושואת יהדות לוב.
בימים אלה משיק בדש ספר אמן חדש, “כתר”, שרואה אור בעקבות מיצב הכתרים.
חודי המסמרים הדוקרים של כתרי היופי והסבל מלווים בספר אמן זה במסה ביוגרפית, שכתב יגאל נזרי בעקבות שיחות עם בדש. לצדה שירים וקטעי פרוזה שבחר בדש מכתבי המשוררת חביבה פדיה, שלתחושתו חולמת את הווייתו המיוסרת, וכמה מהם נכתבו במיוחד לאבני הדרך של חייו, במרכזם הפואמה על שיכון סלע בנתניה.
“כתר המלכות”, כותבת פדיה, עורכת הספר, “מכתיר את המרחב הפנימי האישי והקולקטיבי מהדהד גם לשכינה הגולה, זו המתוארת כמי שלא מצאה מנוח לכף רגלה וגם לנפשו של כל אדם, המבודדת בכלוב פנימי”.
עיצוב והפקה: “הליגה” (קוב׳ לוי, טבע שולט)
הספר רואה אור בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות
ניתן לרכוש את הספר בחנות במגזין III יפו ספרים

“כתר”, ספר אמן חדש של איציק בדש. צילום: דניאל חנוך
קול קורא: מכירת ההתרמה השנתית של זומו
לקראת סוף השנה האזרחית נקיים את מכירת ההתרמה השנתית של זומו, שכבר הפכה למסורת. המכירה מאפשרת לנו להמשיך את המסע של זומו ולהציג אמנות ישראלית מעולה בכל חלקי הארץ. כמדי שנה, המכירה תתקיים באתר ייעודי. 50% מרווחי המכירה יעברו לאמנים, והיתרה תאפשר לזומו להמשיך את המסע.
דווקא עכשיו, כשהחברה הישראלית מפולגת והעקרונות הליברליים והפולרליסטיים נמצאים תחת מתקפה חריפה, אנחנו משוכנעים שחינוך לתרבות ואמנות ושיח מכיל ופתוח הכרחי במיוחד. לכן, נשמח אם תציעו עבודה או יותר למכירת ההתרמה השנתית.
אם אתןם בעניין, מלאו את הטופס הזה: https://forms.gle/o6oo8v2jP2NPbooS7
את הטופס יש למלא עד 30.9.23.
בכל שאלה או בקשת עזרה, יש ליצור קשר עם נוגה דוידסון, שתרכז את המכירה השנה nogah.davidson@gmail.com
חשוב להדגיש כי העבודות שיעלו לאתר המכירה ייבחרו על ידי צוות זומו.





הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
