גם זומו, המוזיאון הנייד, מגיע מבחוץ, כאורח או תייר, אבל מבקש להציע מבט אחר על הגבולות העדינים והפרומים בין מארחים לאורחים. אל חלל התערוכה שלנו בעיר המנדטורית, ליד התחנה המרכזית, אנחנו באים כאורחים, אבל מבקשים גם לארח. את החלל הבירוקרטי והמבוכי, לשעבר מבנה המכללה ללימודי עבודה, אבחון הכשרה והשמה של משרד העבודה, אנחנו רוצים להפוך לאורחן זמני, עם אזור קבלה, מרכז התכנסות, וחדרי ״בית מלון״. אותו בית מלון, יהדהד אף הוא את המתח שבין הפנים והחוץ, בין האינטימי והפרטי לציבורי ולקולקטיבי, בין האורח למארח.
העבודה אינה מקרית כאן, כיוון שעבודה היא חיונית לבנייתה של עיר וגם לבנייתו של מוזיאון, או לבנייתה של קהילה זמנית. אחד מהחומרים ששימשו לבנייתה של העיר מראשית המאה ה-20, הוא הזיףזיף- חול ים גס עם רסיסי צדפות וקונכיות שנחצב ושונע לצורך בנייה. השמועות אומרות שסוחרי הגמלים הערבים שהיו מעבירים את הזיףזיף ממקום למקום היו אומרים לגמלים- "זיף, זיף", מילים שמשמעותם ככל הנראה נוע, נוע. לאחר מכן המושג התגלגל והפך לתאר את החומר עצמו. קבוצת עולים מבריה״מ שהגיעה לעכו ב-1924, החלה אף היא לעבוד בתחום וקראה לעצמה קואופרטיב זיףזיף. לאחר מכן הם היו ממקימי ״משמר המפרץ״- קואופרטיב לתחבורה ציבורית שלימים התחבר לאגד. ליד החלל שלנו, בכניסה לתחנה המרכזית, יש תבליט של גרשון קניספל שחנך את חגיגות השקת התחנה. הוא מהווה מחווה לקואופרטיב זיפזיף ומתאר את פועלי העיר, כאשר ברקע חומותיה ובנייניה של עכו.
האופן שבו חומרים, מילים, מושגים ואנשים נעים ממקום למקום, מתערבבים זה בזה, מתאגדים ומתפרקים, באים והולכים, כמו הזיףזיף, כמו קואופרטיבים, כמו עיר נמל, כמו התחנה המרכזית, הוא חומר הגלם הראשוני של התערוכה. הזיףזיף היה משאב טבע מקומי, חופשי ומשותף, שהלך והתכלה ככול שהארץ הלכה ונבנתה. הניגוד שבין חומר אורגני, טבעי, לבין ההשלכות של ניצול היתר שלו, מהדהד גם את האופן בו בנייה ותיירות טעונים כל כך בהקשר המקומי- מצד אחד מסמלים שגשוג, פרנסה וגאווה, ומצד שני מעלה חשש ל״טוריסטיפיקציה״- דחיקת תושבים וותיקים עבור מיזמי תיירות ומחיקת הפוליטי עבור רגעי ״קסם״ אוריינטליסטיים.
האופן שבו תנועה (זיף, זיף) הופכת לחומר (זיףזיף) וחומר נמצא בתנועה, משקפים את הפוטנציאל של הזמני לטשטש את גבולות הקבוע. נבקש לבחון האם נוכל, בתור מוזיאון נודד, לבשל, לייצר ולהזמין צורות שונות של עבודה והתאספות, ללמוד איך להקשיב לעיר ולטבע, לפרק ולהרכיב זמנית את השכבות השונות של העבר וההווה. לבדוק מה זומו, כתייר או עולה לרגל שמגיח לרגע, מביא איתו, ומה הוא משאיר אחריו.
אנחנו מבקשים מכם ומכן להציע לנו עבודות, חדשות או קיימות, שמתכתבות עם הנושאים הבאים:
- עבודות שמשחקות עם רעיון התיירות האלטרנטיבית.
- עבודות שנוגעות בחלל התערוכה כבית מלון זמני – עבודות לחדרים הפרטיים, ללובי, לחדר האוכל, לעמדת הקבלה וכו'.
- עבודות שעוסקות במשאבים משותפים – אנושיים, חומריים או רעיוניים שניתן לחלוק ולחלק.
- אנחנו מבקשים לשים דגש מיוחד על עבודות שמשתפות את התושבים ואת הקהל, שמבליטות ריבוי קולות ונרטיבים שונים, וגם כאלה שייצרו שיתופי פעולה עם תעשיות וצורות אומנות היסטוריות שמשגשגות בעכו עד היום – ניפוח זכוכית, רקעות נחושת או חציבה באבן. עבודות שמשתפות קהילות מעכו או מתייחסות לעיר באופן יחודי יתקבלו בברכה.
- הצעות של קולקטיבים, הצעות המוגשות על ידי מספר אמנים או כאלה שכבר מראש מציעות לשתף פעולה עם אמנים מקומיים או קהילות מקומיות יתקבלו בברכה, אם כי נוכל גם להציע לכם ״שידוך״ לשותפים פוטנציאליים בהמשך.
- הצעות של אמנים ואמניות מעכו יזכו לקדימות.
*****
מה אנחנו מחפשים?
- הצעות לעבודות אמנות עכשוויות, מכל סוגי המדיה, שעוסקות בנושא התערוכה.
- עבודות מוכנות שניתן להשאיל לתקופת התערוכה.
- עבודות של אמנים שכבר הציגו בעבר בחללים מוזיאלים או בגלריות.
מה אנחנו מציעים?
- השתתפות בתערוכה של זומו עכו.
- ליווי אוצרותי, הפקתי ותקשורתי.
- כיסוי הוצאות הובלה, הצבה והקמה.
- תשלום הפקה, השאלה ושכר אמן בהתאם לתעריפון איגוד האמנים הפלסטיים.
מה אתם עושים?
מלאו את הטופס כאן, כולל הצעה מפורטת (לעבודות חדשות) או טקסט קצר על העבודה ( לעבודות קיימות), צילום של העבודה (לעבודות קיימות) או סקיצה (לחדשות), פרטים טכניים (מדיה, גודל, דרישות הצבה), תיק עבודות קודמות (5-10 עבודות) וקורות חיים.
- העבודות ייבחרו על ידי ועדה אוצרותית
- התערוכה תתקיים בין אמצע מאי לראשית יולי 2023.
* ב-20.02, בשעה 19:00, נקיים זום למתעניינים עם אפשרות למענה על שאלות ומידע נוסף אודות התערוכה.
הביתן הישראלי בביאנלה לאמנות בוונציה, שצפויה להיפתח לקהל הרחב ב־20 באפריל, יוותר נעול. הביתן, שבו מוצגות עבודות וידאו של האמנית רות פתיר, יישאר מואר, ועוברים ושבים יוכלו להיחשף לחלק מתכניו מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים שבחזיתו.
הפסל ריצ'רד סרה, מהאמנים המשמעותיים והמשפיעים ביותר בדורו, הידוע ביצירת מבני פלדה מונומנטליים שעיצבו מחדש מרחבים ציבוריים, הלך לעולמו בגיל 85.
הספדים ב
