קול קורא לסטודנטים/ות להגשת עבודות ווידאו נסיוני ווידאו ארט לפסטיבל מוסררה מיקס 2020
פסטיבל מוסררה מיקס הוא אירוע בינלאומי רב-תחומי, המתקיים בשכונת התפר מוסררה בירושלים זו השנה ה-20 ביוזמתו ובהפקתו של מוסררה, בית הספר לאמנות ולחברה ע”ש נגר. הפסטיבל משמש מוקד להתרחשויות אמנותיות וחברתיות, המגלמות את ההוויה התרבותית והפוליטית של ירושלים בפרט, ושל ישראל בכלל, תוך כדי התכתבות עם רעיון מרכזי אחד.
פסטיבל מוסררה מיקס 20 יתקיים בין התאריכים 2-4 ליוני 2020.
השנה פסטיבל מוסררה מיקס יתכתב עם הנושא “ניאו- שאמאניזם”. בפסטיבל נבחן את הרצון לגעת ב״מעבר״ באמצעות שינוי תודעתי מוכוון, וזאת מנקודת מבט שמאניסטית. השמאן הוא “המהלך בין העולמות” – הוא ניחן ביכולת הנרכשת בחניכה ארוכה לצאת מן המציאות הידועה ולהרחיק באמצעות ״טראנס״ אל מעבר לקיום המוכר. החוויה הקוסמולוגית שמביא אתו השמאן קשורה בסביבה, בחיות, בתקשורת ובהבראה של נפש היחיד ושל החברה כולה
האמונה בפרקטיקות נאו־שמאניות נמצאת עדיין בשולי התרבות המערבית, אך נראה כי הדעות הקדומות נעלמות בהדרגה, בעוד שהמחקר המדעי פונה לבחון אותן ולהוכיח את ערכן. קשה לנסח תאוריה על הלא נודע, אך בעידן הדיגיטלי של רובוטיקה מתקדמת, תרבות וירטואלית ורשתות חברתיות, מושגים כמו הוליזם וסינרגיה הם ברי משמעות עצומה בכל מה שקשור למידע ולשימוש בו
אנו מתכבדים להזמין סטודנטים/יות לאמנות ממוסדות ללימודי אמנות בינלאומיים להגיש עבודת ווידאו עבור תכנית הקרנות סטודנטיאלית העוסקת בתימה המרכזית של הפסטיבל – “ניאו- שאמאניזם“. התוכנית תוצג במהלך פסטיבל מוסררה מיקס.
ועדת שיפוט של מורי ביה”ס מוסררה תיבחר, מתוך התכנית שתוצג, את שני הסרטים המובילים ותזכה את הבמאים בפרסים:
פרס ראשון 500 אירו
פרס שני 200 אירו
הנחיות להגשה
מסמך PDF אחד המרכז את המידע הבא:
- לינקים ל 3 עבודות וידאו לכל היותר, Vimeo או ,YouTubבאורך של עד 7 דקות לעבודה.
- פרטים מלאים: שם האמן, שם העבודה, אורך, שנת הפקה
- סינופסיס- שלושה עד חמישה משפטים אודות העבודה.
- פרטים אישיים: שם מלא, כתובת e- mail, מספר טלפון, שם מוסד לימודים, תאריך סיום לימודים.
- אפשרי- קורות חיים/ ביו/ אתר אמן
את החומרים יש לשלוח בדוא”ל תחת נושא ‘MusraraMix20 Moving Image Application’ לכתובת: danas@musrara.co.il
מועד אחרון להגשה: מרץ 15, 2020



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
