המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב תקיים במהלך סמסטר ב׳ קורס מיוחד על אמנות ופעולה במרחב הציבורי בשיתוף המכון לנוכחות ציבורית במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. מטרת הקורס, המתקיים בתמיכת ות״ת, היא ליצור מרחב משותף למחשבה ולימוד לחוקרים/ות בתחילת דרכם/ן, אמנים/ות ופעילים/ות חברתיים/ות. אנו מזמינים אמנים/ות ופעילים/ות להגיש את מועמדותם/ן להשתתפות בקורס. משתתפים/ות שאינם/ן סטודנטים/ות יזכו במלגה צנועה תמורת השתתפותם/ן.
הקורס מבקש להציע כלים משותפים למחשבה על הממדים האסתטיים והחזותיים של הפעולה הפוליטית במרחב הפומבי ועל הממדים הפוליטיים והאזרחיים של הפעולה האמנותית. לצד דיון בשורה של מושגי יסוד הנוגעים לשני השדות הללו – מושגים כמו ביקורת, ארכיון, עדות, תנועה, המון, וכמובן, מושג הציבור עצמו – נבקש להתבונן מקרוב בצורות נפוצות של מחאה, אתגור, תיעוד וזיכרון ובתהיות ובסימני השאלה שהן מעלות. משתתפי הקורס יתבקשו לפתח, במסגרת צוותי עבודה משותפים, עבודות חקר ו/או הצעות לפרויקטים הנוגעים לזיקות שבין אסתטיקה, אמנות ופוליטיקה במרחבים ציבוריים בנגב ובדרום.
מפגשי הקורס יתקיימו באוניברסיטת בן גוריון אחת לשבוע, בימי שלישי בין השעות 16:15 ל-17:45. הם יחלו ב- 6.3.2018 וימשכו עד סוף חודש יוני 2018. הקורס יכלול, בין השאר, הרצאות אורח, שני סיורים ופגישת סיכום שתתקיים במהלך הקיץ. המשתתפים/ות מתחייבים/ות לקחת חלק פעיל בכל פעילויות הקורס ולהגיש בסופו עבודת חקר משותפת הכוללת הצעה לפרויקט עתידי תוך שיתוף הפרקטיקות של כל אחד/ת מהשותפים/ות בקבוצה.
לצורך הגשת מועמדות, אנא שלחו מכתב קצר המפרט את עניינכם/ן בנושא, קורות חיים ותיק עבודות (אמנים; גודל מקסימלי 8MB). התאריך האחרון להגשת מועמדות הוא ה-21.1.2018.
לשאלות והגשת מועמדות, אנא פנו למארגני הקורס: מיכל גבעוני (mgivoni@post.bgu.ac.il) ואודי אדלמן (udi@digitalartlab.org.il).
מספר המקומות בקורס מוגבל.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
