רב ערב 26.9.17

ערב סיפורי מוסללה | נירית לבב-פקר, "מהבטן" | "מישהו לרוץ איתו", קריאה ביצירת דויד גרוסמן | רובין רוד, "תחת השמש" | משה אלון, "531"

ערב סיפורי מוסללה

המרפסת, מרכז כלל, רח' יפו 97, ירושלים

שלישי, 3.10.17, בשעה 20:30

קבוצת מוסללה החלה את פעילותה ב-2009 בשכונת מוסררה מתוך אמונה שקו התפר הירושלמי הוא גם נקודת המפגש בין זהויות, לאומים והשקפות עולם. חמש שנים של עשייה אינטנסיבית וסוערת, לעתים מעוררת מחלוקות – וסכסוך עם ועד השכונה שהפך למשבר – הביאו אותנו ב-2014 להחלטה קשה וכואבת: לעזוב את מוסררה ולהעביר את מרכז הפעילות שלנו לבניין כלל ולמרכז העיר.
הספר העתיד לצאת, "מוסללה – חמש השנים הראשונות", מבקש לבחון את העשייה שהתקיימה לאורך השנים הללו ולנסות גם לענות על השאלות הרבות שעולות, ובראשן השאלה מה הביא אותנו לקבל החלטה כואבת כמו לעזוב את מוסררה.
זה סיפור מרתק שמתרחש על רקע הגבול בין מזרח ומערב, לאורך קו התפר, נשזר אל תוך ההיסטוריה המורכבת של שכונת מוסררה. וזה בעיקר ספר על אמנות ציבורית שמאפשר מבט אחר על ירושלים, מזווית שאינה מוצגת לרוב.
כדי שנוכל לספר את הסיפור המלא ולעטוף אותו בכריכה, להוסיף תצלומים ומאמרים – אנחנו משיקים קמפיין מימון המונים ומזמינים אתכם להיות חלק ממנו. בערב נשיק את הקמפיין ונעלה זכרונות מחמש השנים הראשונות של מוסללה. יצטרפו אלינו חברים, שותפים לדרך מהיום ומאז. הציבור הרחב מוזמן להצטרף אל המסע.
הספר ייצא בהוצאת "ערב רב" ובעריכת יונתן אמיר ורונן אידלמן.
עיצוב: אביגיל רוביני.

ערב סיפורי מוסללה



נירית לבבפקר, "מהבטן"

מחסן 2, נמל יפו

אוצרת: גלית סמל
פתיחה: חמישי, 28.9.17, בשעה 20:00
נעילה: 18.10.17

"מהבטן", תערוכת היחיד של האמנית נירית לבבפקר, מציגה פסלי נשים בהריון ומציעה מבט לאמהוּת מורכבת במאה ה-21. לבבפקר יוצרת פסלים שמתכתבים עם זהותה האישית הייחודית. ההיריון בפסליה אינו מייצג תפיסה רומנטית של נשיות, פסיביות או חוסר אונים, אלא תפיסה נשית חזקה, שבה הנשים מודעות, נוכחות, עצמאיות ומביעות עמדה.

מחסן 2, נמל יפו (מימין לקונטיינר), טל' 03-68322255. ראשון עד חמישי, 10:30–13:00, 17:30–21:00; שישי, שבת וערב חג, 10:30–13:30; חול המועד סוכות, 10:30–21:00.

הכניסה חופשית.

נירית לבב-פקר, "מתולתלת", חלקי אופנועים (תלתלים), 2017. צילום: רן ארדה



"מישהו לרוץ איתו", קריאה ביצירת דויד גרוסמן

בהנחיית בלהה בן-אליהו, מרצה לספרות במכון כרם, מכללת דוד ילין

אולם רבקה קראון, תיאטרון ירושלים
5 מפגשים, ימי רביעי, בשעות 18:00–19:30

יצירותיו של הסופר דויד גרוסמן מסעירות ומרתקות את ציבור הקוראים בארץ ובעולם זה שנים רבות. במהלך הסדרה נקרא ברומנים, בסיפורים, בנובלות וביצירותיו למבוגרים ולצעירים. ננוע בין אבידות ומציאות, קיפאון ותנועה, מרחק וקרבה. הסדרה תיחתם במפגש מיוחד ובו שיחה בין הסופר לבלהה בן-אליהו.
לפרטים נוספים

דויד גרוסמן. צילום: קובי קלמנוביץ



רובין רוד, "תחת השמש"

מוזיאון תל-אביב

אוצרת: גלית לנדאו-אפשטיין
פתיחה ומפגש עם האמן (באנגלית): חמישי, 28.9.17, בשעה 19:00
נעילה: 2.3.18

תערוכה מוזיאלית ראשונה בישראל של רובין רוד (נולד ב-1976, בקייפטאון, חי ויוצר בברלין). יצירתו של רוד נעה בין רישום, ציור, צילום, פיסול, וידיאו ומיצג, והוא משתמש במגוון חומרים – גיר, פחם וסבון, וכן בגוף האנושי, שלו ושל אחרים. רוד גדל ביוהנסבורג, ותפיסתו האמנותית התעצבה שם בתקופת הפוסט-אפרטהייד. ציורי רחוב מקומיים וציורי קיר שציירו הוא וחבריו על קירות בית-הספר משמשים עבורו עד היום מקורות השראה, כמו מעין טקסי חניכה שבהם אילצו התלמידים הבוגרים את הצעירים להתייחס לציורי הקיר כאילו היו ממשיים, למשל להעמיד פנים שהם רוכבים על אופניים מצוירים. המופרכות של מעשי הילדות האלה, שאינה נטולת מימד של התעללות, הוטמעה בעבודתו של רוד והתגלגלה לשילוב מרתק בין רישום לבין פעולה גופנית. רוד מנצל את המרחב הציבורי ומשתמש בו כמצע לעיסוק בנושאים העומדים על סדר היום העולמי, ובמיוחד זה של דרום-אפריקה. עבודותיו צומחות מתוך תרבות נעורים אורבנית; הן נוגעות בשאלות של תרבות, זהות והיסטוריה ומתאפיינות בקצב של היפ-הופ ובעוצמה של ציורי גרפיטי.
עבודותיו של רוד נמצאות באוספים של מוזיאונים רבים, ביניהם טייט מודרן בלונדון, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, מוזיאון גוגנהיים בניו-יורק, מרכז ז'ורז' פומפידו בפריז ועוד. הוא מרבה להציג בתערוכות קבוצתיות בינלאומיות והשתתף בין השאר בביאנלה בוונציה (2005), בביאנלה בסידני (2010 ) ובפרפורמה בניו-יורק (2015).
התערוכה תתקיים באגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב, גלריה 3, הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר.

רובין הוד, "תחת השמש"



משה אלון, "531", תצלומים

בית האמנים, תל-אביב

מלווה ואוצרת: רונית שני
פתיחה: חמישי, 28.9.17, בשעה 19:00

אחרי כ-40 שנה בתחום ההייטק, החליט משה אלון לחזור לאהבת הילדות שלו, צילום. הוא למד ארבע שנים במדרשה לאמנות בית ברל. בשלוש השנים הבאות יצא מדי שבוע לצילומים, עם חבר, אל כביש 531, שהיה אז בתהליכי בנייה. בגלל התנגדות תושבי האזור, שחששו מרעשי תחבורה ציבורית כבדה, תוכנן מראש כביש שקוע ותָחום בין קירות/חומות אקוסטיים. חומות אלה היו שדה הציד של אלון. בכל פעם מצא בהם "נוף" אחר. בתוך קירות הבטון היו גם חומרי יום-יום פשוטים: קלקר, ניילון, שמיכות, חומרים פלסטיים, ניירות. הכביש היה נתון לתהליך השתנות יומיומי, בלתי פוסק. כל מה שאתה רואה ומצלם מתכסה ונעלם במהירות. זה נראה כמו עולם ומלואו: בעלי חיים, נופים, מצבי רוח, דמויות אדם. אולי אלה אגדות? ציור של הירונימוס בוש, טבע דומם, דמויות רמברנדטיות, אבסטרקט אקספרסיוניסטי, "הצעקה" של מונק. אמנות מתכלה? דלות החומר? תצלומים עם איכות אינטימית, קרובים, אישיים, אנושיים. חיקוי של פיקאסו או דובופה? הכול תוצר עבודה אנונימי של פועלים, מכונות, מכשירי בנייה וחומרים. עמל יום שיימחק למחרת. כאילו צולמה ונשמרה סדרת תמונות-עדויות מתוך הלא-מודע של כביש מאוד ראשי.
בית האמנים, רח' אלחריזי 9, תל-אביב.

משה אלון, בית האמנים, תל-אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.