לא רק יין זול, 5.3.15

העולם נעשה קטן, לאחר מעשה, שוב אביב, אלנבי ומוגרבי, אתה כותב? ביירות, יופי רע לב, האדם החולה של אירופה, לאן לנוס? מציאות כפולת פנים, הנורא הוא

העולם נעשה קטן מיום ליום.
לא ירחק היום והוא יצטמצם
לגודל חלון.
היום שפך על עצמו אוויר של שקי אפר.
מה יעשה מחר?

דיברתי עם יוסל בטלפון. הוא אמר מוישה?
כשאמרתי טוביה. כאבים.
הדמיון מוציא אותי מהמציאות ואני מפחד.
אני לא מסוגל ללכת.

הזקנה לא שִמחה גדולה לגוף
הגם שהוא שוכח מה שנטמע בו שלא בטובתו.
הנפש דווקא מסתדרת איתה לפעמים.
יש בה מרגוע, היא אומרת. לא כך, הוא אומר.
איך? היא שואלת. איני יודע, הוא אומר,
אבל לא כך. אולי, הוא אומר,
מה אולי? היא שואלת. אחרת, הוא אומר,
יש אחרת? היא שואלת.
בעור שיני, הוא אומר.
לאן? היא אומרת.

("קטוע", טוביה ריבנר, מתוך "פרשת הדרכים", הוצאת קשב-לשירה, 2015)

דוד עדיקא, ללא כותרת, יונתן, פריז 2008

דוד עדיקא, ללא כותרת, יונתן, פריז 2008

"לאחר מעשה", דוד עדיקא, הגלריה ע"ש מורל דרפלר
12.3.15–12.4.15
הצלם דוד עדיקא מציג תערוכה קאמרית של פורטרטים שצולמו במקומות שונים בארץ ובעולם בשנים 2008–2014. כמה מהם אנשים הנמצאים איתו ביחסי קרבה, חברים ומכרים, גברים ונשים. אחרים אנשים שפגש בנסיבות אחרות. עדיקא מטפל דרך הפורטרטים במתחים תרבותיים גלויים וסמויים בין מזרח למערב ובין הג'נדרים השונים. צביעת הקירות בתערוכה בצבעי העור השונים הופכת את הקירות למסגרת נוספת בייצוג העבודות ומדגישה את חקר האסתטיקה שלו. אוצרת: חנה שביב.
המרכז האקדמי ויצו חיפה, הגלריה על-שם מורל דרפלר, רח' הגנים 21, חיפה. א'-ה', 08:00–17:00.

דוד עדיקא, ללא כותרת, אסנת, תל-אביב, 2009

דוד עדיקא, ללא כותרת, אסנת, תל-אביב, 2009

שוב אביב
שוב להתעורר
שוב אמוּר
להתעורר
הו, כן
ועבָרי מפיל אותי
בין פרחים, כן
פרחים, ורגלו
על צווארי.

("שוב אביב", טוביה ריבנר, מתוך "פרשת הדרכים", הוצאת קשב-לשירה, 2015)

מתוך התערוכה "אלנבי ומוגרבי – היו זמנים בקולנוע", מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב. צילם: אפרים ארדה

מתוך התערוכה "אלנבי ומוגרבי – היו זמנים בקולנוע", מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב. צילם: אפרים ארדה

"אלנבי ומוגרבי – היו זמנים בקולנוע", מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
פתיחה: 30.3.15. נעילה: 28.6.15
כרזות סרטים בחזיתות בתי הקולנוע בשנים 1931–1959. במרכזה של התערוכה תצלומים של חזיתות בתי-הקולנוע אלנבי ומוגרבי המתעדים את כרזות הסרטים, ציורי התפאורה וכוכבי הקולנוע של אותם ימים. לצד התצלומים מוצגים כרזות, בולים, יומני קולנוע כרמל, ראיונות מצולמים וסרטים מאותה תקופה, לצד פריטים מקוריים דוגמת מקרנת סרטים וכסאות בתי הקולנוע המשלימים את הסיפור של בתי הקולנוע מימים אלה. אוצר: גיא רז.
מוזיאון ארץ-ישראל, ראשון עד רביעי, 10:00–16:00, חמישי, 10:00–20:00, שישי, 10:00–14:00, שבת, 10:00–16:00. עד גיל 18, ללא תשלום, מבוגרים: 24–48 שקל.

מתוך התערוכה "אלנבי ומוגרבי – היו זמנים בקולנוע", מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב. צילם: אפרים ארדה

מתוך התערוכה "אלנבי ומוגרבי – היו זמנים בקולנוע", מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב. צילם: אפרים ארדה

אתה כותב?
לא, אני לא.
אז מי כותב?
מנין לי?
אז מי אם לא אתה?
למה אני?
יש עוד מישהו בחדר?
אינני רואה.
מתי כן?
כן, מתי.
בזמן שעוד היתה שירה באוויר?
אולי.
ומה יש עכשיו?
מוות.
אחרי כל ה
אתה רוצה מה?
שמחה, לגרום שמחה.
הו, כן, שמחה.
שישמחו קצת.
על מה?
על מה שאתה כותב.
אינך שומע?
מה?
את ההתאלמות.
שומעים התאלמות?
מי שמקשיב, שומע.
איזו התאלמות?
של המלים. המלים הדוממות.
מי יכול היה לדעת
כן
מה מלים יכולות לחולל.
כן.
הקיץ הולך וכלה.
ברוך השם.
אתה עוד בלא שלך?
לא.
מאוחר. צריך לומר שלום.
מסתבר.
אבל חושך.
יש ברירה?

("נוסח בקט", טוביה ריבנר, מתוך "פרשת הדרכים", הוצאת קשב-לשירה, 2015)

איתן בוגנים, "ביירות", קולאז', 44X40 ס"מ

איתן בוגנים, "ביירות", קולאז', 44X40 ס"מ

"ביירות", איתן בוגנים, גלריה ג'ולי מ., תל-אביב
פתיחה: 12.3.15, ב-20:00
ארבע סדרות של עבודות: סדרה של קולאז'ים מקופלים המבוססים על תצלומים של המזרח התיכון משלהי המאה ה-19, סדרה של רישומי דיוקנאות של נשים שחורות, מיצב רישומי שמבוסס על אלמנטים אסלאמיים, סדרה של קולאז'ים דיגיטליים המתארים את נופי ביירות המדומיינת, ומודל פיסולי אוטופי של העיר הלבנונית. ביירות הקרובה והרחוקה כל-כך, הבלתי מושגת, הפסטורלית והמצולקת, המדומיינת והממשית – היא שם קוד להווה הפוליטי והאמנותי. נעילה: 25.4.15.
גלריה ג'ולי מ., רח' בצלאל יפה 10, תל-אביב. טל' 03-5607005. שני עד חמישי, 18:00-11:00, שישי-שבת, 14:00-11:00.

איתן בוגנים, "ביירות", קולאז', 44X40 ס"מ

איתן בוגנים, "ביירות", קולאז', 44X40 ס"מ

יופי רע-לב משַׂחק אביב
מחליף שמש בקדרות וקדרות בשמש
כאילו יש עוד סיכוי
ועלוות הפיקוס אחרי החורף הֶחרב
חיוורת מרוב חולשה ושמוטה שרוטה.
אני יושב בכורסה ורושם: זה לא ייאמן
לפעמים מספיקה מלה אחת או שתיים.
אינני קם, אך במעין התגלות אני רואה:
הכורסה ריקה.
השמחה השובבה קורצת להרף-עין
ממחבואה.

("יום אחר פורים תשע"ד", טוביה ריבנר, מתוך "פרשת הדרכים", הוצאת קשב-לשירה, 2015)

דור גז, מתוך התערוכה "האדם החולה של אירופה: האדריכל", המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

דור גז, מתוך התערוכה "האדם החולה של אירופה: האדריכל", המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

"האדם החולה של אירופה: האדריכל", דור גז, המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב
פתיחה: חמישי, 5.3.15, ב-20:00. נעילה: 9.5.15.
"האדם החולה של אירופה" הוא מונח שנטבע בסוף המאה ה-19 כדי לתאר את גסיסתה והתפוררותה של האימפריה העותמאנית. דור גז עושה שימוש במונח זה כדי לבחון את ההיסטוריה הצבאית של כמה מדינות במזרח התיכון דרך סיפורם האישי של אמנים שגויסו לצבא ונטלו חלק במלחמות שונות במהלך המאה ה-20. המלחמות הותירו בם את אותותיהן, והאמנים-חיילים פסקו ליצור. התערוכה מתמקדת בסיפורו של כאמל פ’, סטודנט לאדריכלות, שעם סיום לימודיו גויס לצבא הטורקי ושירת כחייל סדיר בתקופת מלחמת העולם השנייה. עבודת וידיאו דו-ערוצית שתוצג בתערוכה מתמקדת בסדרה של 13 תצלומים ששרדו מסרט צילום של כאמל ב-1938. התצלומים מתעדים את אירועי "יום הניצחון" של הרפובליקה הטורקית באנקרה באוגוסט של אותה שנה ואת הלווייתו של מנהיג הרפובליקה, כאמל אטאטורק, שהתקיימה כמה שבועות לאחר חגיגות הניצחון. במקביל נפרש סיפור חברות אינטימי בין כאמל למוחמד, המתועדים יחדיו בכמה מהתצלומים. התערוכה מציגה גם עבודות המתייחסות לאוסף תצלומים פרטי שכאמל פ' אסף במהלך חייו. ד"ר דור גז הוא ראש המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
המרכז לאמנות עכשווית, רח' צדוק הכהן 2א' (פינת קלישר 5), תל-אביב. שני עד חמישי, 14:00–19:00, שישי ושבת, 10:00–14:00.

דור גז, מתוך התערוכה "האדם החולה של אירופה: האדריכל", המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

דור גז, מתוך התערוכה "האדם החולה של אירופה: האדריכל", המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

לאן לנוס?
מעצמי לעצמי?
איזה מבוך אפל.
דוק ערפל כיסה מֵרְאות הכוכבים
לבל נראה מה שראו.
יללת כלב.
לילה צונן וגופי מזיע.
בואי, שינה, בואי, בואי.

("לא חלום", טוביה ריבנר, מתוך "פרשת הדרכים", הוצאת קשב-לשירה, 2015)

מתוך "מציאות כפולת פנים", שרה מלצר, גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית, תל-אביב

מתוך "מציאות כפולת פנים", שרה מלצר, גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית, תל-אביב

"מציאות כפולת פנים", שרה מלצר, גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית, תל-אביב
1.3.15–26.4.15
האמנית שרה מלצר מציירת על קופסאות קרטון, רושמת ומציירת באקוורל על נייר ויוצרת תבליטים מנייר עיתון קרוע שרוף בתנור, כשבמכלול היצירה חוזר מוטיב הדמות האנושית. הדיוקנאות נוצרו בעקבות מכתב מקרי שמצאה האמנית, שנשלח מפולין בשנת 1940 על-ידי דודה, מנדל ויינפלד, שמבקש עזרה בהצלת משפחתו מהשמדה אך ללא הועיל, המשפחה נכחדה בבלז'ץ. מלצר הוגלתה במלחמת העולם השנייה לסיביר, בהיותה בת 10. לאחר המלחמה הגיעה למחנות העקורים בגרמניה. ב-1948 עלתה לארץ כחיילת, שירתה בצבא בחיל התרבות, ולאחר מכן למדה חינוך ועסקה בהוראה 15 שנה. אוצר: אריה ברקוביץ'.
גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית, רח' שושנה פרסיץ 15, תל-אביב. שיח גלריה עם האמנית יתקיים ב-16.4.15, ב-14:00 בחדר 325. הכניסה חופשית.

"מציאות כפולת פנים", שרה מלצר, גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית, תל-אביב

"מציאות כפולת פנים", שרה מלצר, גלריית מכללת לוינסקי לאמנות עכשווית, תל-אביב

הנורא הוא
שהנורא
לא נורא.

("הנורא הוא", טוביה ריבנר, מתוך "פרשת הדרכים", הוצאת קשב-לשירה, 2015)

 

 

כתבו לנו: [email protected]

 

 

1 תגובות על “לא רק יין זול, 5.3.15”

    המונח המקובל יותר היה "האדם החולה על הבוספורוס"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.