כשנשאלתי היום בבוקר בבית הקפה הקבוע מה אני מתכוונת לכתוב בטור השבוע, עניתי בטון בוטח שאני הולכת לכתוב על מילים כצעדים בעולם ואז לפתע, הופיעה בת דמותי נוספת שנעמדה לצד השולחן. רגע התשובה היה רגע של פיצול. זרועותיה שלובות כמחזיקות אמת בכוח, כגננת שנותנת הזדמנות שניה לילדה להודות בטעות. לפני שהספקתי לפרט היא שאלה: “מאיפה הפריווילגיה הזאת? לדבר על משהו בלשון עתיד יחיד? מה מבטיח לך שהעולם ישאר עד אז, או שאת תחיי? מה מבטיח לך שהחיים עצמם יתקיימו עד הרגע שבו תתיישבי ליד המחשב ותקלידי?” בחיוך רפה אמרתי שכתיבת מילים על דף נראית לי כמו לצעוד בתוך ערפל. לגמתי מהקפה ושתקתי. ניסיתי לראות אם בת שיחי הבחינה בסופה שכרגע תקפה.
שיח גלריה עם אניסה אשקר
בתערוכה “מרחבים חדשים II”
בבית מני בתל אביב מוצגת התערוכה “מרחבים חדשים II” שאצרה ד”ר סמדר שפי משש תערוכות יחיד של האמנים: אלה אמיתי סדובסקי, אניסה אשקר, איתן בן-משה,יאיר ברק, שירה גפשטיין-מושקוביץ ומאשה זוסמן.
אניסה אשקר נותנת לכל דבר שהיא עושה משמעות אצילית. כאמנית רב תחומית שעוסקת גם בפרפורמנס וקליגרפיה, היא מטעינה את הפעולות שלה בכוונה מדוייקת. הגוף פועל, מצייר וזוכר. בסדרה שמובאת פה – שלושה ציורים קטנים בגודלם, כל ציור נושא שם של חומר הרדמה אחר. אלו עבודות קטנות טכניקה מעורבת, צבע זכוכית, זפת וספריי.

אניסה אשקר, Amnesia. צילום: הינדה וייס

אניסה אשקר, Analgestic. צילום: הינדה וייס

אניסה אשקר, Anesthesia. צילום: הינדה וייס
דממה סוטרת נמצאת ברווח שבין פעולת הציור ושמות העבודות. בסופו של דבר, לפי אניסה, הדבר החשוב הוא פעולת האמנות עצמה, העובדה שאדם בוחר לפעול היא מיוחדת ומסתבר שזה הדבר הגדול באמת.
מומלץ להקשיב, שיח גלריה
יום שישי, 22.3.13
11:00, בית מני
רחוב יהודה הלוי 36, תל – אביב
***
know hope – Things That Stand Between / Things Left Standing Behind
תערוכה בשני חלקים. הערב יפתח חלקה השני של התערוכה. know hope מספר סיפור שנפרש על פני רחובות עיר וגלריות לבנות. דמותו והאטריבוטים שלה משוטטים ברחבי העיר ונכנסים לגלריה. דמות שברירית מושכת חוט דק אדום ומחברת בין עולמות. גדרות וחומות יוצרות חיץ. דגלים תמיד יכריזו על עצמם כמקום יחודי בנוף.
העבודות המופיעים פה הוצגו בחלק הראשון של התערוכה. אחריהן צילום שצילמתי.
גלריה גורדון 2
היום, חמישי 19:30
נתן החכם 4, תל- אביב

Know Hope, The Promises, They Hover Like Vultures, 2013

Know Hope, Coexistence, 2011

Know Hope, Like a Father That Split, 2013

***
אלברט והנקודות: חדרי קריאה
תערוכה קבוצתית בגלריה אלפרד
אוצרת: גלי טימן
הפתיחה: 21 במרץ 2013, שעה 20:00
נעילה: 12.4.2013
התערוכה אלברט והנקודות: חדרי קריאה מציגה אמנים בריטים וישראלים המגיבים למושג “חדרי קריאה” מתוך ניסיון להבין את המרחב התרבותי של חלל זה ואף לחתור תחתיו.
האמנים המשתתפים: לואיס אטקינסון, דן בירנבוים, עדי בצלאל, קארן הארווי, כרמלה וייס, גלי טימן, דביר כהן-קידר, ליאן מודן, אלמה מכנס-קז, שרון פזנר, סטיב פרפקט, יעל רביד ואליסיה שחף.

יעל רביד, Childhood Evidence

כרמלה וייס, תנ”ך מצויר
***
שיח גלריה עם זוהר גוטסמן, סינדרום קררה

זוהר גוטסמן, חומר לעוס. צילום: תום בוקשטיין
פתיחת התערוכה של זוהר גוטסמן נתנה את התשובה לשאלה למה ללכת לפתיחות תערוכה. זוהר הציב פרוטומות פרמזן צעיר ולצידם סכין לחיתוך גבינה, כך שיכולנו לגרר את אפם ולהשחיט את פניהם או לרחם עליהן ולקחת רק חתיכה קטנה מהשיער והיה גם יין לא זול, יין איטלקי טעים. בעודינו נוגסים ושותים זוהר דיבר איתנו על האמנות שלו שכולה התלהבות יופי ותשוקה. הפסלים שלו יפים. האובססיה של קררה מול מתיחות גידים של מסטיק בזוקה, חורי אקדח בטורסו וצילום רומנטי עם אחת מפסליו. בקטע היוטיוב, action sculpting של העבודה יריחו 9 מ”מ עץ שרוף וירוי 201
גלריה רוזנפלד
יום שישי 22.3.13
12:00 .שביל המפעל 1
בניין 6, קריית המלאכה, תל – אביב
***
BAAD STAGE
ואם העולם יחרב עד מחר והמקלדת תהיה הדבר היחיד שישאר, אלך לראות את ההופעות של אורי הולבן, אמיר מנשהוף ועוז מלול.
שלושה אנשים יוצרים, כותבים, שרים, מנגנים וצועדים בתוך הערפל הסמיך, נותנים לסופות להרוס את הכל ובונים מההריסות משהו חדש.

הערב, חמישי, 21:30
סלמה 60, תל -אביב
https://soundcloud.com/ozmalul | http://cargocollective.com/oreeholban
רוצים/ות להודיע על אירועי אמנות? כתבו ל: anat.cheapwine@gmail.com


בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 

