קול קורא

הכינותי בדיעבד (שם זמני), היא תערוכה לאמנית בתיה עוזיאל, שתשולב עם עבודות של אמנים צעירים המתייחסות אל דמותה. במרכז התערוכה, שתוצג בגלריה גרשטיין בת"א, יוצגו עבודות אסמבלאז'ים של בתיה עוזיאל.

עוזיאל, התפרסמה בשנים 1974–1982 כאשר הגישה את התוכנית "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל" בטלוויזיה הלימודית, שממנה צולמו כ-300 פרקים, כמו כן ערכה סדרה של 12 ספרים בנושא מלאכת יד, שיצאו לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. בשנים בהן הופיעה בטלוויזיה הלימודית, היתה לזו האחרונה בלעדיות מוחלטת על הקהל הצעיר בתחום הטלוויזיה. "לכולם" הייתה טלוויזיה, ולכן "כולם" צפו והכירו את אותן תוכניות, אשר שודרו גם בשידור חוזר. כך, לתוכנית של בתיה עוזיאל הייתה השפעה עצומה בהכרח על תודעתם של הילדים והמתבגרים בשנים האלו. על אלו שנטו ליצירה ומלאכה, היה הרושם שהשאירו השיעורים והדמות אולי אפילו עוד יותר משמעותי ואף עיצב את חוויות היצירה הראשונות, כחוויות מונחות. בתיה עוזיאל הינה גם מחלוצות המחזור, היא המציאה ולימדה טכניקות שונות לשימוש בחומרי גלם קיימים. הסיבה לשימוש במחזור בזמנה, הייתה מחסור בחומרי יצירה זמינים ולוא דוקא כבימינו, מודעות לנזקים הנגרמים לסביבה מפסולת.

כאשר ישנה חווית יצירה בדרך של מילוי הוראות, מעניין לבחון מהי השפעתה על דמיון ויצירתיות חופשית, האם היא "מכבה" או מעוררת השראה, וכיצד משפיעה "הצלחה" או אי-הצלחה על היוצר הצעיר. לאתוס זה שהיה נחלת "כולם" (בחברה הישראלית חילונית) באותן שנים, היה כוח רב. באותה תקופה באמצעות הטלוויזיה הוגשה אחידות ה"מזון התרבותי", מעניין יהיה לראות כיצד נתפסת אחידות זו בפרספקטיבה של זמן.

הגלריה מזמינה אמנים/ות להגיש הצעות לתערוכה המתוכננת, המתייחסות לדמותה של עוזיאל כמעצבת או משקפת פן תרבותי מסוים, גם בעיני האמנים שגדלו בארץ באותן שנים על ברכי "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל", בין אם אלו עיניים נוסטלגיות או מבט ביקורתי.

להצעות: קו"ח מתומצתים ופרטי התקשרות בקובץ וורד, הצעה כתובה וכן דימויים, לכתובת [email protected]  עד לתאריך 01.02.2013. התערוכה אמורה לעלות במחצית השנייה של שנת 2013.

קישור לפרק המלמד השחלת חרוזים, מטאפורה יפה ליצירת תערוכה קבוצתית.