לשם העמקת הפעולה המקצועית במרחב העירוני, החליטו עיריית בת-ים וצוות הביאנלה לאדריכלות לפתוח תכנית דו שנתית להתמחות בתכנון ועיצוב המרחב העירוני.לתכנית, שתחל לפעול בנובמבר השנה, ייבחרו ארבעה אדריכלים, אדריכלי נוף ומעצבים צעירים שיפעלו בסדנה מקצועית.
חברי הסדנה יתנסו ויתמחו בפעולה עירונית חדשנית וייחודית וייהנו מהנחיה מקצועית צמודה של אוצרות הביאנלה וממלגת קיום.
בימים אלו יוזמי התוכנית מאתרים ובוחרים את אנשי הצוות, ומזמינים בוגרי מוסדות מוכרים בתחומי האדריכלות, אדריכלות הנוף והעיצוב התעשייתי, שהם יוזמים, סקרנים, דינמיים ובעלי כשרון ליחסי אנוש, להגיש את מועמדותם.
פרטים מלאים על הסדנה, אופן הגשת המועמדות והכישורים הנדרשים באתר.
פניות אנא העבירו במייל לכתובת: batyam.biennale@gmail.com
השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
מה אני חושב? שבמקומות רציניים קוראים לדברים בשמם – וכאן מדובר על הנסיון של הביאנלה לחסוך על שכר לעובדים. עובדים לא מקבלים מלגה, הם מקבלים משכורת.
במקרה של עיריית בת-ים, והביאנלה בפרט, העובדים לא מקבלים משכורות לפעמים חודשים רבים ולכן אולי עדיף שיקבלו מלגת קיום.
לא מדובר במוסד לימוד. עיריית בת-ים היא לא אקדמיה. היא לא מעניקה תארים. מה ההצדקה להתמחות בבת-ים?
מה יעשו אותם מתמחים, אם לא עבודות עבור העירייה?
מוסר התשלומים בביאנלה הקודמת היה כל כך גרוע, שהן (האוצרות) כנראה הבינו שעדיף להן לא להכנס בכלל ליחסי עובד מעביד שייחיבו אותן למשהו חוקי. בעסקי המלגות, הכל פרוץ. מה שתלמדו בהתמחות הזאת, זה איך לעבוד במוסד מסואב ומכופף חוקים.
מתמחה
| |אכן כך:
“חברי הסדנה יתקבלו לתקופה של שנתיים (עם אפשרות הארכה בשנה נוספת).
במשך תקופה זו תעניק העירייה לחברים מלגת קיום חודשית, תמורתה הם יתחייבו לעבוד באופן מלא.”
אין קביעות-“תקופה של שנתיים” אין זכויות סוציאליות-“מלגת קיום” ואפילו אסור להשלים הכנסה בעבודה נוספת.
רק תשמח שהעיריה “מעניקה” מלגת קיום. תודה מקרב לב.
העם החליט צדק חברתי
| |