לא רק יין זול: דור ההמשך

ה-27.1.2011 – המלצות השבוע של דורית פוקץ'
__
…קלטתם במקרה את הכותרת הזו שפורסמה שלשום בynet? "המרצה דרש נוכחות חובה, ופגע במילואימניקים", נכתב באותיות גדולות, ובאותיות קצת יותר קטנות: "סטודנטים שביקשו להירשם לקורס בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון גילו כי המרצה, הדיקאן לשעבר, דורש נוכחות חובה ולא מוותר למילואימניקים. אחד הסטודנטים: 'מרגישים פראיירים…

קלטתם במקרה את הכותרת הזו שפורסמה שלשום בynet? "המרצה דרש נוכחות חובה, ופגע במילואימניקים", נכתב באותיות גדולות, ובאותיות קצת יותר קטנות: "סטודנטים שביקשו להירשם לקורס בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון גילו כי המרצה, הדיקאן לשעבר, דורש נוכחות חובה ולא מוותר למילואימניקים. אחד הסטודנטים: 'מרגישים פראיירים, אולי הפיתרון הוא להשתמט'. הטכניון: 'המשרתים לא ייפגעו'".

מקומם, נכון?

בואו נמשיך הלאה.

כמה שעות מאוחר יותר, זה פורסם בעמוד של ynet בפייסבוק. לטובת מי שלא הקליק: "מרצה בטכניון דורש נוכחות חובה בשיעורים, גם ממילואימניקים. נראה לכם לגיטימי? הסבירו. אם לא, הקליקו לייק".

קצת יותר מקומם, לא?

עזבו אתכם לשנייה מהכותרת הראשית, נכונה או לא – נניח שזה פחות רלוונטי. אבל דיון בפייסבוק?? על זה אני חייבת להתעכב לרגע. עוד לא החלטתי אם זה עוד שלב בדרך צהובה וצפוייה מראש של החדשות, או בעצם צעד לקראת שלב אבולוציוני חדש של דו שיח בין טוקבקיסטים. אז כן, נכון, זה הרי חלק מהקטע של פייסבוק (ואפילו חלק די מרכזי שלו). אבל, אני בהחלט חושבת שיש לזה פוטנציאל להתפתח בעתיד, כדי למשוך לכיוונים חדשים ומעניינים את צרכני החדשות. ז"א, דמיינו שיש לכם פלטפורמה אינסופית דרכה תוכלו להתנצח בצורה מנומקת, ולא רק בסטטוסים קצרצרים. לא עושה לכם חשק?

ובכל זאת מילה על הכותרת: סטודנטים/מילואימניקים של אותו המרצה/דיקן מספרים שזה די תלוש. אולי זאת הסיבה לכך שהידיעה קיבלה סה"כ 54 לייקים (נכון לכתיבת שורות אלו). וחוצמזה, מי לא אוהב מילואימניקים?

אלון גרגו

היום, יום חמישי, ה-27.1:

תערוכה חדשה ביפו 23,  בשם I see Darkness, או בעברית, חשיכה. בתערוכה חמש עבודות יחיד של בת-שבע רוס, דאג פישבון, נועה גור, ססקיה אולדה-וולברס ושי אזולאי, והיא כולה מוצגת בחושך. החושך משמש ככלי לשינוי תפיסת חלל התצוגה, ובהתאם שינוי תפיסת המציאות. העבודות עצמן עוסקות במעבר אל הצד האחר, האפל, הלא רציונלי או הלא מושגי של החוויה החושית. ביום שלישי יתקיים שיח גלריה עם נועה גור ובת-שבע רוס.

פתיחת התערוכה RODINA מולדת – לא ממש רוסי לא ממש ישראלי? בגלריה פירמידה בחיפה. בתערוכה משתתפים 27 אמנים, בוגרי אקדמיות ובתי ספר לאמנות בישראל, שמוצאם מחבר העמים, עלו לישראל וכיום מתגוררים בה, ביניהם: מקס אפשטיין, יעל בלבן, מעיין זארי, אנה לוקשבסקי , רופינה מורביובה לין, איליה מדבדב, אלכסנדר מנדלביץ', טל סירי, אינה פולונסקי, אנה פולנסקי, יוליה פריידן, אנה ים רוז, ועוד. התערוכה בשיתוף פירמידה ועמותת מורשתנו – צ'רטר לדמוקרטיה ושוויון זכויות. פייסבוק.

אסף עברון מתחת לשמש בדיוק, תערוכת צילום בויצו חיפה. העבודות יוצאות מההקשר המציאותי, ובכך מדגישות את האמת. אוצרת: חנה שביב.

פתיחה התערוכה old fashioned בגלריה חנינא. מציגים: תמרה מסל, חגית אונמני רובינשטיין, יואב אפרתי. מפיק: הלל אנסקי.

Sketchbook היא תערוכת מכירה שתתקיים במהלך הסופ"ש בקונטיינר ביפו. התערוכה מנסה לתפוס רעיון לפני שהוא הופך לצורה, ומציעה הצצה מסעירה וחד-פעמית אל תוך ראשיהם של אמנים ויוצרים מרתקים. בין האמנים המציגים: אורי הולבן, אמיר נוה, דורון לנגברג, דרור קרטא, יואב הירש, מיטל כץ מינרבו, מיכל יניב , מישל פלטניק, נדב ליפשיץ, ניבי אלרואי, ערן שקין, ציבי גבע, רפאל סלם, שושנה צ'חנובסקי. אוצרות: מרב זקס, עומר שני בן שחר ויעל רכטר. זוהי תערוכה ראשונה של מיזם האמנות The Vgabundas.

מוזיאון העיצוב בחולון יציג את POST FOSSIL: חושפים את מאובני העתיד, שאוצרת לי אדלקורט. במסגרת התערוכה תיבחן מחדש מערכת הערכים שנבנתה במהלך המאה הקודמת. התערוכה מבקשת לבדוק את השינויים שחלו בעולם העיצוב בעקבות המשבר הכלכלי העולמי. בתערוכה יוצגו כ-120 עבודות של למעלה מ-60 מעצבים עכשוויים, מהארץ והעולם, שימחישו איך מושפע עיצוב העתיד דווקא מאסתטיקה פרה-היסטורית, מחומרים אורגניים ותהליכים פואטיים שמקורם בעבר. אדלקורט: "עולם האופנה עתיד לחפור עמוק באדמה בחיפוש אחר השראה ותכנים, תוך ניסיון להחזיר לה את יופיה וכוחה האבודים ולהעריך מחדש את המתנה המדהימה שנקראת כדור הארץ … אנחנו ננסה לחיות יחד בצורה הרמונית יותר, לתת ולקחת, לדאוג זה לזה. כתוצאה מכך, נוכל לחוות מערכות יחסים אינטימיות ואינטואיטיביות יותר, שיתבססו על רגשות פרימיטיביים ועל טקסים עתיקים ועולמות ארכאיים, תוך יצירתה מחדש של תרבות בעלת מאפיינים אנימיסטיים".

קריקטורות מהגטו: תערוכה חדשה עם סיפור מיוחד בבית לוחמי הגטאות ביום השואה הבינ"ל. בתערוכה יוצגו קריקטורות של הצייר אריך ליכטבלאו-לסקלי, (2004-1911) המציגות תמונות מחיי האסירים בגטו טרזין, מנקודת מבטו האישית של האמן שהיה בעצמו אסיר שם. ליכטלבלאו-לסקלי שירטט את ציוריו בגטו בין השנים 1942-1945. מחשש הנאצים קרע את הציורים לפיסות נייר והטמינם בתאו ובסיומה של המלחמה שב לגטו, אסף את פיסות הנייר שנותרו והעלה אותם עימו לארץ ישראל. בארץ הדביק את פיסות הנייר ושיחזר את הקריקטורות. בנוסף, תפתח התערוכה "הכי קרוב לאמת", בערב מיוחד שיעסוק בהומור באמנות בתקופת השואה. בערב ישתתפו מנכ"ל בית לוחמי הגטאות רמי הוכמן, הקריקטוריסט מישל קישקה, העיתונאית והסופרת רות בונדי, לצד בתו של לקסלי, מירה אורן, אשר תספר על יצירותיו המיוחדות של אביה.

תערוכת "גלעד" בבית התמר בנחלת בנימין, התערוכה תוצג בשיתוף אמני המדרחוב ובהשתתפות משפחת שליט. מטרת התערוכה להעלות את המודעות מחדש לאחר יותר מארבע שנים בהם גלעד שליט נמצא בשבי החמאס ולעורר דוח שיח ציבורי. בתערוכה כ-100 עבודות אמנות בטכניקות שונות, שעוסקות בנושא החטיפה והשבי של גלעד שליט. בין המציגים: סימה וסרמן, רוברטו קולירי, אמנון ליפקין, אילי קאופמן, שרון בן דב, ועוד.

Freeze Frame היא תערוכה חדשה של אלון גרגו במתחם התחנה. ההכנסות קודש לכפר הנוער ימין אורד שרובו נשרף בשריפה בכרמל.  גרגו מציג את יצירותיו החדשות אשר צולמו במהלך שהותו בהולנד. הצבע הלבן, הנקי והזך של החורף האירופאי, אשר בולט בצילומי התערוכה, עומד בניגוד גמור אל מול האש השורפת וההורסת אשר קיפדה חיי אדם וכילתה את בתי הכפר ומקומות נוספים בכרמל היפה. אוצרת: הילה תדמור. גרגו החליט להקדיש את התערוכה לכפר הנוער "ימין אורד" וכל ההכנסות מהתערוכה יהוו תרומה לשיקום הכפר.

אירוע הנעילה של סקווטינג ב Apart.Art. התערוכה מציגה עבודה בהתהוות של הכוריאוגרף והאמן השוודי פונטוס פטרסון, באוצרותה של רותם ריטוב. התערוכה היא עבודה בהתהוות, המציגה את היומן התיעודי המלווה את בניית הכוראוגרפיה החדשה. העבודה התחילה בפתיחה, נבנתה במהלכה ונחתמת כעת באירוע נעילה המציג את תוצאותיה. לאחר שבועיים של סקווטינג, הופעות פרטיות באוהל וציור על קירות, מוצגים הממצאים.

שיח גלריה בתערוכה הציירת והחסיד של רות קסטנבאום בן-דב, בגלריית קריית האמנים החדשה בטבעון. בסדרת העבודות מוצג מפגש וויזואלי דמיוני עם שני יוצרים שנרצחו בזמן השואה אך יצירותיהם שרדו, חבויות. בשיח גלריה האמנית תשתף את המשתתפים במקורות ההשראה לסדרה ובשאלות שהיא מעלה על מחויבות קיצונית ליצירה ולאמונה, על הסתרה וחשיפה כחלק מהתהליך האמנותי, ועוד.

מיטל כץ מינרבו

יום שישי, ה-28.1:

ביומיים הקרובים יתקיים כנס בינלאומי העוסק בארכיוני צילום במאה ה-21, במרכז ז'ה דה פום בתמיכת  מכון שפילמן לצילום. נושא ארכיוני הצילום זוכה לפריחה בשנים האחרונות מאפשר התבוננות חדשה על תחום הצילום והמחקר ומשמש ככלי לערעור על היבטים, נורמות והשקפות שמרניות. חוקרים, אוצרים ומנהלי מוזיאונים מרחבי העולם  הוזמנו להציף את הנושא ולדון בסוגיות השונות.

שיח גלריה עם טל אשד, בתערוכתה "איזון" בגלריה רוזנפלד. האיזון מתייחס לשלל הניגודים המתקיימים בין מרכיבים שונים בחלל ולחתירה התמידית להביאם לכדי אחדות: חושך-אור, חומר-רוח, נשגב-בזוי, חיים-מוות, טבעי-מלאכותי, אולם החתירה להרמוניה והשאיפה לאוטופיה מעצימה את הקיטוב.  אוצרת: שרי גולן סריג.

שיח גלריה עם האוצר שגיא רפאל, לקראת ירידת התערוכה דואט גותי, צרחה, אור וחושך, חלב ודם בגלריה p8.

שיח גלריה בתערוכותיהן של מיכל גבע – שמיטה, ואביטל כנעני – בעלי התוספות, המוצגות בגלריה 39.

יום שבת, ה-29.1:

תערוכות חדשות לכבוד החורף במוזיאון חיפה:  "הקהילה הבאה", "שירה וציבור" ו"שומרי הסף". התערוכות מצביעות שלושתן על יחידים המוגדרים דרך קבוצה. הציבור שאליו מפנים האמנים את מבטם, עשוי להיות לאומי וחגיגי או מוּמצא ומוּפרך. הקהילות אף הן נמצאות על הטווח שבין המוּכר לבין האזוטרי, חלקן מוּכרות בייחוד לעצמן. הטקסים כולם, בין אם פומביים ובין אם פרטיים, הופכים מעצם הופעתם בתוך יצירות אמנות לאבסורדיים והזויים. במקביל מוצגת במוזיאון תערוכה נוספת: מבט אישי – מבחר עבודות מאוסף דוד י. עזריאלי. אוצרת: אירית מילר.

שיח גלריה בתערוכה בננה ספליט של ורה קורמן בגלריה שי אריה. העבודה, המציגה את האמנית מכוסה בשוקולד כשלשון פרה מלקקת אותה, מתקשרת עם ציורים מהמאה ה- 17, בה מוצגת דמות אישה עם טבע דומם. העבודה מוצגת במקביל בפרויקט של האמנית פיפילוטי ריסט 'Let Your Hair Down' במוזיאון לאמנות עכשווית בהולנד.

שיח גלריה עם האמנים המשתתפים בתערוכה הקבוצתית מקום שאול, בצדיק – גלריה לאמנות האפשר. התערוכה מציגה עבודות הקשורות למקום בתחפושת. במפגש תופיע הרקדנית מרגלית פרי בשני קטעי מחול קצרים המתייחסים לנושא התערוכה.

מעבר לדירה חדשה או עיצוב מחודש הם תמיד סיבה למסיבה, והשבוע תתקיים מסיבת השקה לאתר החדש (והמהמם!) של ערב-רב.  המסיבה תתקיים בשיתוף עם סטודיו נעים הפלורנטיני והמקסים. במהלך הערב יתקיימו הופעות מחול, וידאו וסאונד. פייסבוק.

יום ראשון, ה-30.1:

אמנות הניצחון – פגישה בלתי שגרתית עם יעל ברתנא וסלבומיר שירקובסקי, בהנחיית מיכל היימן. המפגש יתקיים בקפה תולעת ספרים במאז"ה, בשפה האנגלית. כזכור,  יעל ברתנא תציג בביאנלה הקרובה בוונציה. במהלך הפגישה תועלה השאלה: את מי תייצג יעל ברתנא בביאנלה בוונציה, את פולין, את ישראל, או את הקשר הבלתי אפשרי ביניהן? וגם, מי צריך ומי יכול, והאם בכלל צריך, לחזור לפולין?

עוד כמה קטנות מהשבוע:

מי לא אוהב סיפורי סינדרלה? נטע הלפרין על סיפור ההצלחה של הצלמת ג'ניפר אבסירה.

יעל גוטרייך אורון על אמנים ישראלים שהצליחו מעבר לים.

דניאל זילברברג עם רותי אגסי.

סמדר שפי על התערוכה של יעקב מישורי בברוורמן.

מגזין האמנות A5 יוצא בקול קורא להגשת הצעות להשתתפות בגיליון מספר 11 שנושאו "בית" על כל הקשריו ומשמעויותיו (טריטוריה, מולדת, חלל, חדר, מרחב אישי, נוף, חפצים, משפחה וכד'). עבודות בצבע יש לשלוח עד סוף פברואר לכתובת הבאה: [email protected] בצרוף פרטי העבודה ופרטי התקשרות. פייסבוק.

תחרות עיצוב סימניות בפייסבוק, במסגרת חגיגות עשור לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס. התחרות נושאת פרסים. שלושת המקומות הראשונים בתחרות ייבחרו על ידי וועדת שיפוט מקצועית ויזכו בפרסים כגון: Ipad, ספר אלקטרוני ושוברי קנייה. הסימנייה שתגיע למקום הראשון תודפס במאות אלפי עותקים ותופץ ברשת החנויות של סטימצקי בחנויות הספרים. ושופטיה הם: דוד טרטקובר, אבי גנור ופדי מרגי. 

שיהיה סופ"ש נפלא לכולם 🙂

אסף עברון

57 תגובות על לא רק יין זול: דור ההמשך

    איזה פחד, טור ימני בערב רב

    היום בערב תפתח בגלרית המדרשה בדיזינגוף 34 תערוכת היחיד של איל פריד "בת גלים". נשמח לראותכם!

    במשך שנה וחצי יוצא איל פריד לצלם בחוף בת גלים בחיפה. החוף מתחיל בחומת בסיס ההדרכה של חיל הים ומסתיים במבנה נטוש אשר שימש את הבריטים בימי המנדט כקזינו.

    הסדרה צולמה במצלמה תת מימית משנות ה70. במצלמה זו אי אפשר לעשות פוקוס, אפשר רק לבצע הערכה של האזור הממוקד. המצלמה מאפשרת לפריד לצלם מתוך המים. גם אם זה לא צילום תת מימי הים יכול להיות לנקודת מבט. את הצילומים הוא מצלם מהמותן בדרך כלל בלי שהמצולמים יבחינו בו.

    נראה שבחוף מטשטשת הזהות המקומית והמתרחצים, רובם בעלי רקע זר, יכולים להיזכר דרכו במולדת רחוקה. החוף הופך למקום של פנטזיה – למקום ממשי.

    http://www.beitberl.ac.il/academic/art/news/news_events/Pages/eyal_farid.aspx

    אסור לתת לגיטימציה והקלות לכיבוש !!
    הליברמניזציה מחלחלת גם לכאן ? מה יהיה בטור הבא ??

    ניראה לי שהולך להיות מעניין בטוקבקים בטור הזה 🙂
    לענייננו ,
    המקרה נופח יתר על המידה ע"י ynet, פרופ' צידוני הוא דמות מיוחדת באקדמיה בישראל ופעל בעבר לא מעט לטובת הקלות למילואימניקים.
    מה שקרה זה שהוא שלח מייל לסטודנטים שכנראה לא הובן כראוי ומכאן ועד
    ל Ynet הדרך היתה קצרה ביותר.
    ynet לא טרחו לדבר עם הגורמים הרלוונטיים ויצרו אייטם תקשורתי צהוב ומכפיש .
    קראו קצת על צידוני כאן : http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=7&itemNo=687353
    וראו שהוא לא בן אדם שנוטה להתעלל במילואימנקים.

    לעומת זאת , רפש אקדמי תוכלו למצוא כאן:
    http://www.isracampus.org.il/

    תסבירי לי איך פספסת את הפתיחה בגלרית המדרשה?
    על כל הפתיחות הכי לא חשובות את כותבת, גלריה המדרשה צריכה להיות במקום הראשון.

    אתמול בחומוס שמעתי 2 מילואימניקים מדברים: "יש שמועות שהתעסוקה הבאה שלנו תהיה בגבול ישראל סודן".

    ולענייננו. מי לא אוהב מילואימניקים?
    אני חושב שרבים מקוראי ערב רב לא אוהבים. במיוחד כשהם מפציצים ללא הבחנה בעזה, יורים כדורי גומי וגז מדמיע בהפגנות לגיטימיות, עוצרים ילדים באמצע הלילה, עושים צחוק מהצדק במערכת המשפט הצבאי, מחזיקים מאות אלפי אסירים פוליטיים בבתי הכלא ללא משפט, והרשימה עוד ארוכה. הכיבוש והדיכוי לא היו קורים ללא מילואימניקים. מילואים זה לא גבעת חלפון. מילואים זה שירות בצבא שמבצע פשעים בצורה קבועה.
    אני לא שונא מילואימנקים, אני מתנגד ונאבק במי שגורם להם/לנו להיות פושעים. אבל בהחלט לא אהבתי את עצמי כשהייתי מילואימניק. התביישתי במדים שלבשתי וכשחזרתי הביתה התביישתי שהשכנים יראו אותי לפני שהחלפתי לבגדים רגילים. אז התחלתי לסרב – לסרב למלא פקודות שהאמנתי שיביאו עלינו אסון ושפוגעות בעתיד של כולנו בארץ הזאת.

    את דורית פוקץ' לא מקומם שאנשי המילואים מבצעים פשעי מלחמה במרחק 20 דקות מהמרפסת התל אביבית שלה. היא כן מתקוממת שהם לא זכאים לזכויות יתר בגללם !!
    אולי זו טעות באתר ??

    רונן אם כולם היו כמוך לא היינו פה.

    כמה שאתה מתנשא, אלוהים.

    שכחת כמובן אונס, ביזה ועינויים, צבא ג'ינג'ס חאן.

    הכיבוש והדיכוי לא היו קורים ללא מילואימניקים, אבל גם הבית הנחמד שלך לא היה קיים ללא המילואימניקים.

    אבל מה זה משנה, שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילך.

    להגיד שכל המילואימניקים הם כובשים ליברמניים מנייאקים זה קל מדי. לפי איך שאני רואה את זה, מרבית משרתי המילואים כיום הם פשוט אזרחי המדינה שפועלים עפ"י החוק, ואני די בטוחה שרובם לא מתעכבים לחשוב על זה ולכן גם לא מרגישים כאחראיים ישירים לשום כיבוש או דיכוי, כפי שנטען כאן.
    לכן, רונן, אני ממש מעריכה את מה שכתבת כאן על התחושה שלך ועל הפעולה שנקטת כדי לשנות את המצב. אני לא מעריכה את זה כי אני מסכימה עם מה שכתבת, אלא כי אני חושבת שחשוב שכל אחד יקח אחריות על הפעולות שהוא נוקט בחייו. אתה בחרת לשנות את המצב עבור עצמך, אבל מה עם אותו מילואימניק, שסה"כ מנסה לחיות את חייו במציאות הלא פשוטה שנכפתה עליו?

    עצוב באמת לראות שאנשים כמו רונן אידלמן מאמינים בכל נפשם במה שהם אומרים מבלי לדעת שלשבריר שנייה ללא צבא המילואים הוא לא יוכלו יותר לירוק לבאר ממנה הם שותים.
    לחיות במדינה הזו ללא לשרת זו פרזיטיות לשמה

    חס וחלילה זה לא אני. אני שחר אחר, ואני אעדיף להיות פלסטיני שב"ח באמצע חיפוש ע"י מילואימניקינו הטהורים שרק מנסים לחיות במדינה הזאת לפי החוק – ולא להיחשב מחזיק בדעותיו של שחר הנ"ל.
    אז לידיעת המעונינים – יש עוד שחר. השחר הזה, אני, קורא לכם לא ללכת לצבא, לא לסדיר ולא למילואים, ולהורים מביניכם – לחנך את ילדכם לסרב ללכת לצבא. אין לי כוח ורצון להתווכח עכשיו עם הנימוקים המטומטמים של אלה שהולכים לצבא בגלל שכך עושים כולם ואם כולם יתנהגו כך אז לא תהיה לנו מדינה, רק אזכיר את תשובתו של יוסריאן ל"טענה" הזאת: אם כולם יעשו ככה, אני אהיה פראייר אם גם אני לא אעשה כך, לא?
    אוקיי, רק רציתי שתדעו, במיוחד רונן, שמכיר אותי.

    חס וחלילה שיחשבו שהשחרים מלמעלה זה אני. זה לא אני! אני שחר אחר!

    אבל דורית, את כותבת דבר והיפוכו. מצד אחד את מעריכה את רונן על הצעד שנקט לשינוי המצב, ומצד שני מצדדת באלו שאינם נוקטים בשום צעד בין אם הם מסכימים עם המדיניות ובין אם לא.

    המשפט "רובם לא מתעכבים לחשוב על זה" מייצג את אחת הבעיות הגדולות בסיטואציה, גם בגלל הסכנה הגדולה הנשקפת מאנשים ש"לא מתעכבים לחשוב" אך מקבלים נשק, וגם מפני שאנשים לא מעוניינים או לא מאמינים ביכולתם לשנות את מציאות חייהם. כל עוד סרבנות (מוחלטת או סלקטיבית) נותרת פעולה שולית אין לה הרבה משמעות, אך מה היה קורה לו חמישים אלף חיילים היו מודיעים שהם לא מתכוונים לשרת בשטחים הכבושים? היו מכניסים את כולם לכלא? היו שולחים אותם באזיקים כדי לאבטח התנחלויות? סירוב כזה היה מטלטל את המערכת הפוליטית, ולאורך זמן אולי גם מייצר שינוי כלשהו. המציאות הזו אולי נכפתה עלינו, כפי שכתבת, אולם לא נכפה עלינו כל הכרח להשלים עימה ולתרום להתמשכותה.

    באשר לחוקיות הסירוב – בשטחים שמעבר לקו הירוק מדינת ישראל מפירה את החוק מדי יום, כאשר מצד אחד היא מתייחסת לשטח הכבוש כאל חלק מן הטריטוריה הלגיטימית והמוכרת שלה (בניגוד לחוק הבינלאומי), ומצד שני אינה מעניקה לתושבים המתגוררים שם את התנאים והזכויות שהם זכאים להם (בניגוד לחוק ולאמנות שישראל עצמה חתמה עליהן). איני מוצא כל בעיה בסירוב לשתף פעולה עם הפרות החוק הללו.

    ובתשובה לתגובות הראשונות – משעשע (ועצוב) לגלות בכל פעם מחדש שהתשוקה לסתימת פיות אינה נחלתם הבלעדית של בריוני "אם תרצו" ו"ישראל ביתנו". "הליברמניזציה מחלחלת גם לכאן?" למה, כי דורית כתבה את דעתה ואף אחד לא צינזר את זה?

    ואנגלמן, אי אפשר לכתוב על הכל, ובדיוק בגלל זה אפשר להוסיף מידע בתגובות (כפי שאנשי המדרשה עשו).

    ברור שאי אפשר, אבל באמת, שתבדוק את המקורות שלה.

    כל תערוכה נידחת מופיעה, ותערוכה מרכזית בתל אביב לא?

    היא לא במיילינג ליסט הנכון.

    אני גם לא רוצה לשלם מיסים,
    וגם לא רוצה לקום בבוקר להסיע את הילדים לגן,
    וגם אשתי מעצבנת אותי לפעמים והייתי שמח לעזוב הכל ולברוח להם לאוסטרליה לכמה חודשים.

    אפשר לפתח דיון שלם על מהות הכיבוש בלה בלה

    אבל השאלה היא, האם אתה מאמין שאפשר לשורד כאן בתקופה הנוכחית, נכון להיום, ללא כוחות הבטחון?

    אם התשובה היא לא, אז אתה יכול להסביר לי למה אני אמור לעשות את החלק שלך גם אם זה לא נוח לי ולא מוצא חן בעיני?

    אתה חלק מהמדינה הזו או לא?

    אני מציע לכל מי שחושב שהמילואימניקים שומרים לי על הבית לבקר בבית המשפט הצבאי במחנה עופר ולראות איך מייצרים את המחבלים הבאים ומחסלים כל תקווה לבטחון ושלום. לראות את התובע הצבאי (עו"ד במילואים) והשופט הצבאי (מילואימניק) – לא בדיוק חיילים מסכנים שלא יודעים מה הם עושים – חותמים על צווי הערכת מעצר ומקבלים את כל בקשות התביעה, למרות שברור להם ולכל בר דעת שהנתבעים לא אשמים, שכבר ריצו את עונשם או כמו במאות מקרים – אפילו לא עברו משפט והצגת ראיות כי זה מדובר במעצר מינהלי.
    דוגמה אחת מתוך רבים: המשך מעצרו של עבדאללה אבו-רחמה, רכז הוועדה העממית נגד הגדר בבילעין. למרות שאבו-רחמה סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בשל חלקו בארגון ההפגנות נגד הגדר הוא לא שוחרר ועדיין בכלא. וצריך לזכור שהוא ישב שנה במעצר על אירגון הפגנות, פעולה שבמדינה דמוקרטית לא אמור להיות פשע.

    פעולות רבות של המילואימניקים – גם בבתי המשפט ובמשרדים השונים, לא רק שלא מגנות עלי, אלא מסכנות את עתידי ועתיד כל התושבים באזור.

    לא כל המילואימניקים בשטחים
    לא כולם מושחתים
    ולא כולם תובעים צבאיים.

    הגדר בבלעין מקבלת המון המון סובלנות, בהתחשב במה שקורה שם, היה יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע.
    תציץ לרגע מה קורה עכשיו במצרים כשיוצאים להפגנות, ודמיין לעצמך מה היה קורה אם המצב היה הפוך והיית יוצא להפגנה.

    יש חלקים בצבא שניתנים לשיפור ובדיקה, אבל אני שואל שאלה מאד פשוטה, אתה חושב שצריך כאן צבא, נכון להרגע?

    כן או לא, תשובה פשוטה.

    "הגדר בבלעין מקבלת המון המון סובלנות"

    נכון מאד, רק שהתבלבלת בין סובלנות לסבלנות. בג"צ קבע כבר בשנת 2007 שתוואי הגדר אינו חוקי והורה למדינה לפרק אותה, ומאז למשרד הביטחון יש המון המון סבלנות שמאפשרת לו להפר את הוראת בג"צ בלי בושה במשך ארבע שנים, ועוד לשלוח חיילים ושוטרים להילחם בתושבי הכפר בהמון המון סובלנות, שבזכותה עבדאללה אבו-רחמה מוחזק בסבלנות במעצר מנהלי בזמן שקרוב משפחתו בסאם אבו-רחמה קבור באדמה לאחר שנפגע מרימון גז שנורה בסובלנות הישר אל תוך ליבו.

    תשמע, חבל מאד, אבל מה לעשות כשעושים מלחמה יש נפגעים.
    ראיתי את הסרטון שמתעד את זה, והזהירו אותם עשרות פעמים לא להתקרב.
    כשיש חייל חמוש מולך, לא מתקרבים, במיוחד שהחיילים בעצמם נראים הסטריים ולחוצים. ילדים בגיל 20 שניצבים לבדם מול עשרות אנשים שמתקרבים לגדר. אף אחד לא ירה בו בדם קר, ואם ראית את הסרטון (וברור שראית) רואים שזו תאונה.

    מצער באמת, אבל בהתחשב במה שקורה שם, לא ברור איך זה הנפגע היחיד הרציני עד עכשיו.

    אתה עדיין לא עונה, לא אתה ולא רונן.

    אם אתה חושב שצריך צבא, והתשובה היא כן, אתה צריך לתרום חלקך.
    אם אתה חושב שלא, אין לי מה להמשיך.

    אתה מתייחס כאילו הצבא זה רק בלעין ומחסום ארז.

    מה אשמים כל האחרים שנמצאים בכל הארץ, שעוזבים משפחות כדי לשרת בצבא, שרון לפחות מתבייש בהם ושונא אותם?

    דעות קיצוניות שמאליות הן גרועות בעיני בדיוק כמו דעות ימניות קיצוניות.
    טוב, אולי קצת פחות, השמאל הרדיקלי פחות אלים.

    ודורית, אולי עדיף שתצמדי לאמנות, או לפחות תכתבי את הדעות האלו במאמר נפרד, כי זה קצת לא לעניין שבמקום לדווח על אמנות את גולשת למקומות אחרים, מה קשורים בכלל לבלוג שלך?
    רצית רייטינג? קיבלת.

    הכיבוש עוד יאכל גם לכם את הראש מבטיח.

    "שרון" – התכוונתי "שרונן"

    ועוד משהו

    כולנו רוצים שהדברים יהיו אחרת, אבל זה לא החיילים אשמים.
    לקום ולהגיד אני לא מוכן לתרום יותר, לא נראה לי משרת את המטרה בשום דרך.
    אולי אם היו יותר חיילים מצפוניים באזורים האלו, היה עדיף, לא חושב?
    מה עדיף חייל אלים וקיצוני במחסום, או חייל שאכפת לו?

    טור חם היום. לצערנו דווקא בישראל היכן ש"לכאורה" מתקיים דיכוי כדברי הכותב הנכבד עדיין יכולים אנשים להביע דעתם בלי לחשוש. יתכן שלפחות על החופש הזה שווה להגן. לעומת זאת במדינות "נאורות" כמו מצרים, ירדן ואירן ששם כמובן אין "דיכוי" הרי חופש הביטוי כמו שמתבטא במדור זה אינו קיים.

    דורית, בלי שום קשר למילוימניקים, של מי האקוורל, שחור לבן, עם הדימוי של הסוס או החמור מתחת לשולחן?

    דוריטס, נהייה מעניין בתגובות היום..חיבוק .

    מילואימניק יקר, נו, אם אין לך בעיה ששר הביטחון והרמטכ"ל מצפצפים על הוראת בג"צ (מה שבכל מקום נורמלי היה הופך אותם לעבריינים היושבים בכלא), לא מפריע לך שהמדינה שלך מבצעת – בשמך ובאמצעות המיסים שאתה משלם – פעילות לא חוקית, ולא אכפת לך שאפילו את הזכות הבסיסית של נפגעי הפעילות להפגין נגדה צה"ל מנסה לחסל, אז אפשר לדון בשאלה אם החייל התכוון או לא התכוון לפגוע במפגין, ואם הוא היה צריך לסגת כי "החיילים אמרו לו לא להתקרב" למה שהיה הבית שלו.

    לשאלתך האם אני חושב שצריך צבא – אני חושב שמדינה צריכה צבא על מנת להגן על עצמה ולהרתיע תוקפים פוטנציאליים. בפועל, הפעילות העיקרית של צה"ל מופנית במשך עשרות שנים פחות להגנה והרתעה ויותר לתחזוקת הכיבוש והנצחתו – פעילות שלתפיסתי לא רק שאינה מגינה על ישראל, היא מסכנת אותה. כשאתה כותב שעלי לתרום את חלקי, אתה מתעלם מהעובדה שאולי החלק שאני יכול לתרום הוא התנגדות אישית וציבורית להרפתקנות הביטחונית ההרסנית של המדינה.

    כיצד מתיישבת סרבנות עם תפיסת עולם דמוקרטית שמאמינה בחוק? זה לא פשוט, אולם יש לכך כמה פתרונות חלקיים. את הראשון הזכרתי כשכתבתי בתגובה קודמת שהסירוב הנוכחי מתייחס לפעילות בלתי חוקית, כך שמדובר בהפרת פקודה להפר את החוק. תשובה נוספת נעוצה באחד העקרונות המרכזיים של אי-ציות אזרחי, האומר שהסרבן כופר בחוק הספציפי אך מקבל את קיומה של מערכת חוקים, ולכן כשהוא מפר חוק ספציפי הוא מוכן לשלם מחיר ולהיענש על עצם הפגיעה במסגרת החוקתית. אם זה מעניין אותך (וזה ראוי לעניין אותך), יש לא מעט חומרים בנושא. התחל ב"אי-ציות אזרחי" של הנרי דיוויד ת'ורו. בספר מבחין ת'ורו בין דמוקרטיה פרוצדוראלית לדמוקרטיה כאורח חיים. הראשונה היא עניין פורמאלי הנוגע לנהלי שלטון, בעוד השנייה עוסקת במשמעות החיים במשטר כזה.

    בקשר להערתך האחרונה לדורית (שלא תכניס עניינים כאלה לכתיבה על אמנות) – אחד העקרונות שלנו בערב-רב הוא ביטול ההפרדה בין האמנות לחיים, הפרדה שהופכת את האמנות למשהו שנע בין תחפושת למלבין פשעים. אין לנו בעיה לנהל פה בתגובות דיונים פוליטיים ואמנותיים גם יחד (למרות שהייתי שמח לו היו קצת פחות קלישאתיים ומטומטמים – "לצערנו דווקא בישראל היכן ש"לכאורה" מתקיים דיכוי כדברי הכותב הנכבד עדיין יכולים אנשים להביע דעתם בלי לחשוש". פפפפף).
    יחד עם זאת, אני מזכיר שההתכתבות העניפה בתגובות לטור של דורית נולדה בגלל ארבע מילים שנכתבו כהערת שוליים בסוף פסקה שעסקה בצורות חדשות של דיון ברשת, וענייני המילואים שימשו אותה רק כדוגמא.

    הלבתי לבקר בפתיחה בחנינא, אבל התערוכה כבר עוד מעט נסגרת ונתקלתי בישיבה של חברי חנינא החביבים שהופתעו מאוד מהפרסום

    קודם כל אני אישית מאד מוקיר תודה לדורית על הטור הזה, אבל לא מת על הפתיח האישי הקבוע, לא אהבתי גם את של הדס בזמנו.
    זה לא בלוג אישי, זה טור דיווח על אמנות.
    אבל תודה על המאמץ דורית, אני משתמש קבוע בטור הזה.

    לעניין המילואים, אני מאד מעריך את התגובות שלך, הן בהחלט מנומקות. אני לא חושב שיש כאן שחור ולבן, ואני לא חושב שכל הצבא שלנו נועד למקרים שאתה מתאר. מה הקשר בין מילואימניק שמתחזק קו בלבנון למקרים האלו? אולי נשחרר את כולם, לא צריך אותם שם?

    ותודה על ההפניה, אני בהחלט מתכוון לקרוא.

    נכון, חלק מהצבא עושה דברים שאנחנו יכולים לא להסכים איתם, חלקם לא מוצדקים וחלקם מזיקים. אבל בל נשכח שצבא הוא גוף מבצע ולא גוף שלוקח החלטות. גם רמטכ"ל עושה מה שהדרג המדיני אומר לו.

    במצבנו הנוכחי, צריך צבא במדינת ישראל.
    לדעתי, מי שלא עושה צבא, פשוט זורק את העול על אחרים.

    אז אני לא מכריח אף אחד, כל אחד שמוכן לשלם את המחיר של סרבנות, לבריאות. בעיני הוא לא מקבל כבוד והערכה על הסרבנות שלו, אלא להיפך.
    אבל, דעתי האישית זניחה.

    אני לא חושב שתצליח לשכנע אותי שאנחנו לא צריכים צבא במצבנו, ואם אני תורם את חלקי, נראה לי קצת לא פייר שמישהו אחר לא יתרום את חלקו.

    אז רונן הנכבד, ואני אומר את זה עם הערכה על פועלך ועל כתיבתך, שאתה רואה מילואמניק ברחוב, תעריך אותו אפילו יותר, כי הוא זה שהולך ועושה את העבודה השחורה במקומך.

    אתה רוצה להאשים מישהו?
    תאשים את שר הבטחון שלך ואת ראש הממשלה, וכולי תקוה לא תבציע ליברמן בבחירות הקרובות 🙂

    הטור הוא מה שהוא, גם כשהדס כתבה, גם כשדורית כותבת.
    שתיהן כותבות בהתנדבות וכל מי שיש לו בעיה שיציע את עצמו ואת הזמן שלו.
    דורית גם אני הרגשתי היום שהסדר של הפתיחות צריך היררכיה, אבל גם מאוד נהניתי ותודה.
    תעשו אהבה במילואים לא מילואים באהבה. 

    אני עם מעין!
    ומבקשת להוסיף: מילואימניקים ופרופסרים כפופים לאותם החוקים, לא נשמע לי שזכותו של פרופסור לבחור, אולי של מילואימניק.. אבל כאן אני גולשת לפילוסופיה.

    שבת של שלום!

    אני חושב שנמאס לי לשמוע דעות ימניות. יש פה הרבה מאלו.
    ולא רואה סיבה לראות אותם במדור האמנות ובטח לא בשם 'חופש הביטוי'
    מה הטעם בלהשמיע דעות נגד סרבנות הרי ברור שדעתו של כל ה'עם' היא נגד.
    להזכיר את המצעד משבוע שעבר.
    ןלחובביהמילואים הצעה: שבוע שמירות באחד ממחנות העצירים בישראל.
    ישנה את כל התפיסה לגבי הנושא

    במילים אחרות: ערב רב זה לא ידיעות אחרונות

    משה , לא ראיתי פה ולו דעה ימנית אחת.

    להזכירך, לא כל שמאלן הוא סרבן.

    אני מבין שהתפיסה שלכם על הצבא היא שהוא מורכב משמירה על עצורים, מחסום ארז והגדר בבלעין.

    הזוי משהו.

    לשחר
    משום מה לא הצלחתי להעביר את התגובה במקומה הנכון, למעלה, צמוד למה שכתבת. מקווה שהפעם זה יעבור. ולגוף ההודעה:
    אתה בטח חושב שאתה מצחיק, אבל אני הייתי המום מהאפשרות שמישהו ייחס לי את הדעות שלך (כי אני דווקא חושב שאתה אותו שחר שהזדעזע מרונן שיורק לבאר הדלוחה ממנה אתה שותה). אני אחסוך ממך דוגמאות היסטוריות או דעות אחרות שאני מזדעזע מהן, קח רק דוגמה טריה מהיום, שיהיה לך על מה לחשוב בשבת
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1212180.html
    ואם אתה בכל זאת שחר אחר, אז סליחה

    כבר התבלבלתי מרוב שחרים , ולא בדיוק ברור מה ניסית להגיד פה

    אני אסביר, אם אתה מתעניין. שמי שחר כרמל, בדר"כ אני חותם "שחר" בטוקבקים פה. וזה לא שאני מגיב מרכזי, אבל מדי פעם.

    קראתי היום את התגובה דלהלן, שנכתבה בידי מישהו בשם שחר גם הוא: "עצוב באמת לראות שאנשים כמו רונן אידלמן מאמינים בכל נפשם במה שהם אומרים מבלי לדעת שלשבריר שנייה ללא צבא המילואים הוא לא יוכלו יותר לירוק לבאר ממנה הם שותים.
    לחיות במדינה הזו ללא לשרת זו פרזיטיות לשמה"
    נחרדתי פן מישהו יחשוב שאני כתבתי אותה, כמה אנשים (מעט) מכירים אותי פה, אז הבעתי את הסתייגותי, בדיוק מתחת לדבריו. כתבתי שאני שחר אחר וחתמתי בשם שחר. קיבלתי על זה תשובה כדלקמן (שזה כמו כדלהלן)
    "חס וחלילה שיחשבו שהשחרים מלמעלה זה אני. זה לא אני! אני שחר אחר!" מן התחכמות כזו. כיוון שהייתי כבר מעוצבן ניסיתי לענות, מתחתיה, ולא הצלחתי להשחיל אותה לשם, אז כתבתי את התגובה כאן למטה, שלוש תגובות מעל זו, וחתמתי בשמי המלא. מקווה שזה ברור.

    מה הטעם וההגיון בכך שעורכי האתר כותבים טוקבקים כנגד טור המתפרסם בו?
    האם נגף הפלורליזם פשט גם לכאן??
    כל עוד ערב רב מתיימר לייצג ולתת במה לקהילת האמנות בישראל, אין ואסור שיהיה כאן מקום לדעות לדעות חשוכות כפי שהובעו בטור של דורית.
    מי שכותב טור קבוע (כל טור שהוא) אמור לזכות בהילת אמינות מסויימת בכדי לקבל תשומת לב ראויה מקוראיו.
    ולמרות ה"חסד" הגדול שנעשה בכך שטור זה מתפרסם ללא תשלום – דורית איבדה את ההילה הזאת.
    אולי זה הזמן להסיק מסקנות אישיות…
    להזכירכם – חלק (אם לא כל) אותם מילואימניקים "חביבים" הם פושעי מלחמה בינלאומיים על פי אמנות האג וז'נבה.

    א. אני חושב שאת מגזימ/ה בהתקפה אישית על דורית. אנחנו עדיין חיים במדינה פלורליסטית בה כל אחד זכאי להשמיע את דעתו. וזה בהחלט לא נכון עובדתית לקרא לכל חיילי צהל פושעי מלחמה לפי אמנות ז'נבה והאג.

    ייתכן שאתה צודק, וזה לא נכון עובדתית. אני לא בקי מספיק כדי לקבוע. מה שבטוח הוא שפעולות רבות של צה"ל, למשל בעופרת יצוקה, מוגדרות כפשע מלחמה. לא מדובר במעשי יחידים, אלא בפעולה מערכתית של צה"ל. (למשל – הפצצת מסדר של שוטרים, או הפצצות מכוונות של מוסדות כמו בתי חולים). כלומר, צה"ל פועל כצה"ל, ולא, למשל, בריגדיר בומברג מורה לפיקודו לירות על או ליד שבוי כפות, וניתן להתנער ממנו ולומר שפעל על דעת עצמו ובניגוד לפקודות ולאמנות בינ"ל. במצב כזה גם אפסנאי בקריה מסייע לפשעי מלחמה. אולי האפסנאי הזה לא ייעצר ברדתו מהמטוס בלונדון, אבל הוא כן אשם מוסרית. אני לא רואה שום דרך לצאת מזה אלא לסרב לשרת בצה"ל.
    לגבי דורית, אני בטוח שהיא צעירה ונחמדה. אני גם בטוח שהיא מגדירה עצמה שמאל. זכותה כמובן להשמיע את דעתה, גם פה, אבל הזובור שעשו עליה ממש במקום, והוא משמח אותי מאוד. אני מאוד מקווה שיגרום לה לחשוב פעמים על דעותיה.

    שחר כרמל – הכי קל זה להשתמט ולהתנער ולתת ביקורת בשלט רחוק.
    אני די בטוח שלא יצא לך בצבא לעצור אמבולנס במחסום בדרך לארץ עם אישה כורעת ללדת כשבספסל מתחתיה מסתתרת חגורת נפץ.
    אני גם די בטוח שלא לחמת בעופרת יצוקה , כשצוותי מרגמות של החמאס יורים עליך מגג בית ספר בזמן שתלמידים מסתובבים להם בין הרגליים.
    אף חייל בצה"ל לא מקבל הוראה לפגוע בחפים מפשע סתם, וברור שיש חריגים פה ושם שצריכים להיענש אבל אין שום פקודה מטכלי"ת לירות בבית חולים. אם החמאס מנצל עובדה זו והופך את הבית חולים למחסן תחשמושת זה כבר סיפור אחר. כי הטיל גראד הבא תתפלא , יוכל לחדור את הבועה התל אביבית שאתה חי בה.
    מי שמעמיד את האוכלוסיה הפלסיטינית במצב בלתי אפשרי זה החמאס ואירגוני הטרור שחיים בתוכם ולא חיילי צה"ל שכל מטרתם היא שתוכל לישון בלילה.

    ובכן, שחר-לא-כרמל, עם כל הכבוד, אין לי כבר כוח להתווכח עם הנימוקים החבוטים שאתה מביא, שהם לא אינטלגנטים בלשון המעטה ומתעלמים מכל מה שלא נוח לך. אולי אם תקרא קצת דעות אחרות משלך תוכל לפחות להביא נימוקים – לדעתך שלך, לא לדעתי – שמחזיקים יותר מהקלישאות שכתבת פה.
    אתה משול למי שמתבונן בגרניקה של פיקסו דרך מסגרת של עשרים על שלושים סנטימטר שהניח על הציור הגדול הזה, ואז מכריז שזה ציור של רפת, כי במקרה מסגרת את השור

    השתינו עליו וקיבל שמונה חודשים.
    דו"ח ממשפטו של ילד. http://www.mahsanmilim.com/ChildsTrial.htm

    זה כל כך מזעזע שאין מה לומר חוץ מהמילה שאני לא אכתוב פה.
    אבל אני אפנה למילואימניק, לשחר-לא-כרמל, לדורית. איך היתה הפתיחה אתמול? ומה דעתכם על אומנות במרחב האורבני? הייתם כבר בתערוכה "איזון" – בין חושך-אור, חומר-רוח, נשגב-בזוי, חיים-מוות, טבעי-מלאכותי? ובתערוכה "קריקטורות מן הגטו" כבר ביקרתם?
    זו המדינה שלכם (וגם שלי), זוהי מערכת המשפט הישראלית, אלה החברים שלכם – המילואימניקים השופטים, והבנים של החברים שלכם שמשתינים על הלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים
    תענו לי

    שחר כאמל

    אני בטוח שכל מילואימניק שמתגייס דבר ראשון מחפש ילד להשתין עליו.

    ודרך אגב, אל תאמין לכל מה שאתה קורא, מה זה הבלוג הזה בכלל

    המילואימניק הוא השופט. המשתינים הם הילדים שלו. אם אתה חושב שאיה קניוק משקרת, אינך יודע על מה אתה מדבר, ובמקרה כזה עדיף לשתוק.

    אני לא מכיר אותה, והאתר ההוא ממש נראה לי אובייקטיבי…

    מאיפוא הסיפור הזה, ועל מה הוא מסתמך?
    איפוא יש סימוכין אחד ממקום אחר?

    וחוץ מזה אז?
    אז יש מקרים כאלו, אז?

    יש גם ערבים שרוצחים יהודים, אז כולם רוצחים?

    ההכללות המטופשות האלו.

    כמו שאגיד שכל מי שקוראים לו שחר הוא אדיוט.

    אני אענה לך עוד פעם אחת. מדובר בבית המשפט הצבאי הישראלי. מבין? צריך לאיית לך? בית משפט, מאושיות הממסד. מדובר, אם טרחת לקרוא, במאות ילדים מדי חודש. מדובר בשיטה. ולגבי המשתינים – זו הופכת להיות הנורמה. השתן, הכאפות, ההתעללות. כל חייל שני בסדיר מחזיק אצלו בפלאפון סרטונים על התעללות באיזה עציר.

    טרחתי לקרוא, אשמח לקבל עוד סימוכין ,אבל כנראה שאין לך.
    תחליט – בית משפט, חייל בסדיר, אושיות ממסד או מליאומניקים?

    אתה מבולבל קצת ידידי.

    אוף.
    איה קניוק נמצאת בבתי הדין הצבאיים האלה כבר כמה שנים, ומדווחת משם באופן קבוע. כיון שמדובר בבית משפט, הכל רשום והכל מתועד. אני בטוח שהיא לא ממציאה דבר. אם אתה טוען כך עליך להביא סימוכין לדבריך, אחרת הטענה שלך לא רצינית. ממילא נראה לי שאתה שולף טענות מהשרוול, לא ממש מנסה לרדת לחקר האמת, אלא מסתפק בשלילה גורפת שאין דבר מאחוריה זולת הרצון שלך שזה לא יהיה נכון. אבל זה נכון.
    כנ"ל לגבי החלק השני של התגובה שלך: בבתי המשפט האלה יושבים מילואימניקים כשופטים. בית משפט הוא מאושיות הממסד שנקרא מדינת ישראל. חילים בסדיר עושים מעשים מהסוג המתואר בפוסט של איה קניוק מדי יום. ברור שהרוב לא מגיע לידיעת הציבור. אני אישית דיברתי עם חילים בסדיר שהראו לי סרטון התעלללות כזה בנייד שלהם (לא הם המתעללים, אלא הורידו את הסרטון הזה מחברים שלהם). הם גם סיפרו לי שהם מכירים כל מני סרטונים כאלה, ושהרבה חילים מחזיקים אותם בנייד שלהם. נכון שזה לא סקר מדעי, אבל נראה לי שהדברים די ברורים. מתוך כמות הפרסומים בתקשורת על התעללויות מהתעללויות שונות, ברור שמה שאנחנו שומעים עליו הוא רק קצה הקרחון.
    אז מה היה לנו: בית משפט, מילואימניקים, אושיות וחיילים בסדיר. נראה לי שאתה מבובל, או משים עצמו מבולבל.

    שחר כרמל,אתה מתנשא , לא כל מה שלא עולה בקנה אחד עם דעתך הוא לא אינטלגנטי או כל כינוי גנאי אחר שבחרת להשתמש בו. איני מזוהה עם ימין או שמאל אך להיות בן אדם אני יודע , וזה אומר להתייחס בכבוד גם לצד השני ולא לענות בביטול וזילזול.

    נ.ב
    מקרים כמו חגורת נפץ באמבלונס אינם סיסמאות כמו שאתה רוצה להאמין אלא דברים שראיתי כמקור ראשון בעייני שלי במהלך שירות הסדיר שלי.

    אזרח, חשבתי לפתוח בזה שאני לא מתנשא ותשאל אנשים שמכירים אותי, אבל אני חוזר בי. אני כן מתנשא, עליך (אזרח לא שמאל ולא ימין אבל בנאדם) ועל אנשים כמו מילואימניק וכמו שחר-לא-כרמל. אני בהחלט מתנשא עליכם, מזלזל, שונא. (ואני מלא הערכה ליונתן אמיר שיש לו כוח וסבלנות לענות לכם ולטענותיכם).

    לי אין סבלנות יותר. תגובה כמו של 'מילואימניק' – "אני בטוח שכל מילואימניק שמתגייס דבר ראשון מחפש ילד להשתין עליו, ודרך אגב, אל תאמין לכל מה שאתה קורא, מה זה הבלוג הזה בכלל" אינה תגובה של מישהו ש"דעותיו אינן עולו בקנה אחד עם דעתי". זוהי תגובה מזלזלת ומתנשאת, עלי ובעיקר על כותבת הפוסט, אישה שעושה לילות כימים במקומות הללו שאנחנו לא אוהבים לחשוב עליהם ולדמיין מה קורה בהם באמת. הן גם היא בן אדם. על פניו ברור שמילואימניק לא טרח לקרוא את הפוסט כולו. הוא גם כתב למה: "מה זה הבלוג הזה בכלל".

    לא זכור לי שכתבתי שלא גילו חגורות נפץ מתחת לאישה הרה באמבולנס, אבל אם גילו ואם לא אינו משנה דבר. אתה רוצה לעשות דה לגיטימציה ללוחמי החמאס, תעשה. את זה עושה התקשורת פה מאות פעמים בחודש ואנשים כמוך מדקלמים את זה. זה גם לא אומר שאני מסכים לפגיעה באזרחים. אני לא מסכים, תתפלא, גם כשזה מגיע מהחמאס. אבל צה"ל לא טוב מהחמאס, הוא הרבה יותר גרוע, ובעיקר, צה"ל הוא שלי ופועל בשמי. אז שניהם פסולים בעיני, צה"ל והחמאס. מרוצה? מעניין שהסיפור הזה על חגורת נפץ מתחת לאישה הרה מתמחזר כל כך הרבה פעמים. זה כל מה שיש לכם? וכולם ראו את זה בעינים שלהם. וואלה.

    אם אתה רוצה לקרוא סיכום על פשעי ישראל בעופרת יצוקה אני ממליץ לך על הפוסט הזה, של עידן לנדו
    http://idanlandau.com/2009/12/25/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%AA-%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95/
    יש כאן שלל לינקים והוכחות. האיש עשה על זה דוקטורט ולא קיבל על זה כסף, או תואר. אני מסופק אם תטרח, אתה הרי לא ימין ולא שמאל, רק בנאדם, וזה בלוג "שמאלי" "סהרורי" ובכלל, צה"ל טוען אחרת, וכל שאר האירגונים שחקרו את המבצע ופרסמו את מסקנותיהם (בניגוד לצה"ל שאולי "חקר" את עצמו (זהירות – אוקסימורון) אך לא פרסם) הם כמובן ארגונים אנטישמיים ושונאי ישראל. אז כל העולם חושב שישראל בצעה פשעי מלחמה בעופרת יצוקה (זה כמובן לא התחיל שם). כתבי אישום נגד מפקדים בכירים בצה"ל הוגשו וימשיכו להיות מוגשים. אני מניח שאתה חושב שכל העולם גם הוא מזלזל ומתנשא, ומה עם האינדיאנים והעבדים האפריקנים והאבוריג'ינים, ובוסניה וקרואטיה ושאר פשעי מלחמה. נו, אז אנחנו בחברה טובה, מה אתם רוצים?
    אוקיי. אני נאמתי.

    שחר כרמל אתה הזוי לגמרי.

    מה אתה מחפש בנרות מקרים שקורים או לא קורים, וכן, מה זה הבלוג הזה שאני לא מכיר, למה אני צריך מיד להאמין לכל מה שכתוב?
    שאלה לגיטימית.

    עכשיו פספסת את הדיון, השאלה לא אם קרו אי אלו מקרים, או אפילו אם הם קורים יותר ממה שחושבים.

    הנקודה היא ש95% מהמילואימניקים בכלל לא שם ולא מעורבים בזה. לצבא יש כמה גזרות וכמה תפקידים ולא כולם יושבים בעזה, כן?

    אם היית עושה מילואים אולי היית יודע, אבל אתה לא, שמישהו אחר יעשה במקומך… אתה פשוט פרזיט. יודע מה זה פרזיט?
    הנה
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A4%D7%99%D7%9C

    ומה רצית שיעשו בעופרת יצוקה?
    שיכנסו יפה לכל בית ויבקשו לא לירות קסאמים?
    יש מחיר לירי קסאמים על יישובים, אה, אבל אני מניח שזה לא נחשב, זו "התנגדות לגיטימית" שבטח אתה מעודד בשמחה.

    שלום מילואימניק
    חזרת מעבודה או ממילואים?

    ברור שרק אחוזים מעטים משרתים בשטחים ובמחסומים.
    הנה, אני למשל עשיתי בעוונותי 19 שנים מילואים (אני באמת מתבייש בזה ומצטער על זה). אףפעם לא התקרבתי לשטחים ולמחסומים. אבל גם במקום המבודד ששירתתי בו, המילואים שלי היו סיוע למדיניות הכיבוש שהתכתבנו פה בקשר אליה. זה הפך אותי לשותף, מה שאני מבקש היום למנוע עד כמה שאפשר, ועדיין,כאזרח ישראלי, אני שותף. אם יהיו הרבה כמוני, יבינו השליטים שהעם מסרב לשמש לפניהם בצבא, על כל מה שמשתמע מכך. בלחש אומר לך שלדעתי זוהי חובה מוסרית שלי, המינימום שאפשר.
    לגבי כלכלת השוק שהנהיג צה"ל באישורך ובהסכמתך, אני חושב שהגזמתפ קצת, אתה והוא, אולי בגלל שיש לכם מונופול בעזה, זאת אומרת, 800 אזרחים עזתים הרוגים, מתוכם שלוש מאות ילדים – זה קצת יקר מדי, אתה לא חושב? באמת נזכרתי שאתה וצה"ל טענתם שזה לא מדוייק, ואמרתם שהענקתם להם הנחה, ובסופו של דבר הם שילמו רק מאתיים ילדים וחמש מאות אזרחים, אבל אז באו אמנסטי אינטרנשיונל בפוזה של זאפ השוואת מחירים ואמרו שהאמת היא באמצע אבל הרבה יותר קרובה להערכה הראשונה. אני בכוונה לא אומר לך מי העריך את ההערכה הראשונה.

    כפי שבוודאי שמת לב, לקחתי היום את הכדורים שלי. זה קצת מוריד את החשק, אם אתה מבין למה אני מתכון, כי אני מתכוון ליותר ממובן אחד. ניפרד עכשיו, איפוא. אתה (לצערי) תמשיך בינתים לעשות מילואים ואני לא.

    מילואימניק,
    1: אתה לא חייב להאמין לכל דבר כתוב (למעשה, עדיף שלא תאמין לכל דבר), אבל במקומך לא הייתי מזלזל בבלוגים בכלל ובבלוג הזה בפרט. בניגוד לרבים מהכתבים הצבאיים בארץ, שבשעת מלחמה פשוט מדקלמים את הודעות דובר צה"ל (לו אתה כן מאמין?), לנדו באמת עשה מחקר וכל החומר שהוא מביא בבלוג שלו מבוסס על מקורות מוצלבים, חשופים ומוכרים. תיכנס לקישורים שהוא מביא ותקרא בעצמך. אתה יכול להתווכח עם העמדות שלו, אבל כדי לטעון שהוא ממציא תצטרך תירוץ קצת יותר מבוסס מ"לא מכיר אותו ותעזוב אותי באמאשך". בכלל, יש דפוס קבוע בתגובות שלך – כל מקור מידע שמישהו מביא נפסל על הסף מבלי שטרחת אפילו לבחון אותו, בעוד אתה לא טורח להביא אפילו בדל ראייה או עדות שונות שיכולות להפריך או לסתור את המידע שהוצג.

    2: ה"נתונים" שאתה מספק לעומת זאת (95 אחוז מהמילואימניקים בכלל לא שם), גורמים לי לתהות האם אתה בעצמך עושה מילואים. צה"ל אכן פועל בגזרות רבות ויש בו כמה תפקידים, אך ככל הידוע לי מילואימניקים אינם אלו שמופקדים על הגנה מפני הפצצה האירנית המובטחת, וגם לא אלו שיושבים במטוסים שאמורים לסקל את אפשרות יצורה (בהנחה שכל העניין באמת נכון). הם גם לא מתאמנים מהבוקר עד הלילה בהגנה לקראת היום שבו הסורים יעלו על הגדרות והטורקים יציבו תותח לייזר על הירח.
    מה הם כן עושים (זאת אומרת, חוץ משניים וחצי קציני מחקר במילואים שמכינים תרחישים ליום בו הטורקים יציבו תותח לייזר על הירח כי תראה מה הם עשו לארמנים)? מה עשרות אלפי חפ"שים בגדודים עושים? שמירה, אבטחה, מנהלות ובקיצור – תחזוקה של הכיבוש. פעם קו בגזרת בית-אל, פעם בצפון השומרון, פעם במחנה עופר, פעם בדרום הר-חברון, מתחזקים את הכיבוש ומאפשרים לישראלים לקיים אורך חיים של אדונים המבוסס על עושק ודיכוי, וכל זה בגלל שהם "לא פרזיטים".
    כתבת שאין מה "לחפש בנרות מקרים שקורים או לא קורים", אולם צריך להיות עיוור לגמרי, מרצון או מכורח, כדי להתעלם גם מהעוול העצום שגורם הכיבוש היומיומי, הבנאלי והשוטף הזה, וגם מחלקם של המילואימניקים בכינונו ובאפשרות לקיימו. מילואימניקים עומדים במחסומים, אוכפים צווים צבאיים, מאבטחים ישובים לא חוקיים, סותמים בארות מים של פלסטינים, מאבטחים קידוח בארות מים של יהודים, כולאים עצורים, ובתפקידים מסויימים גם שופטים אותם. מי צריך עדות של ילד שחיילים השתינו עליו עם כל זה? נכון, מילואימניקים גם שומרים על הגבול עם לבנון ומצילים ילדים מהריסות בניינים שקרסו ברעידות אדמה, אך לא בגלל זה התכנסנו פה וככל הידוע לי איש מהמגיבים לא קרא לחיילי פיקוד העורף לסרב להשתתף בתרגיל הכנה למתקפת אב"כ (או לייזר טורקי, מה שיבוא קודם).

    3: "יש מחיר לירי קסאמים על ישובים". אני מבין שגם את הצפרדע הזו אתה מתכוון לבלוע בלי למצמץ כי "מה זה הבלוגים האלה שאתם שולחים אותי לקרוא". ובכן, אם לממשלת ישראל באמת היה אכפת מתושבי הדרום והירי עליהם, היא הייתה יוצאת למבצע שנים קודם לכן ולא נותנת לאזרחיה לחיות במשך שמונה שנים תחת הפצצות, או, לחילופין, יוצאת למבצע מסוג שלא יאפשר לחמאס לרענן את ארסנל הטילים שלו בתוך כמה ימים כאילו לא היה מבצע, או, לחילופין, מפסיקה את המצור האזרחי (להבדיל מצבאי), ונענית להצעת החמאס להמשיך את הפסקת האש – הצעה שהוגשה (אם תקרא ב"בלוג הזה" תוכל לראות בעצמך), ונדחתה על הסף כי הרי "יש מחיר לירי קסאמים על ישובים". אז אתה צודק, יש מחיר לירי, ואת המחיר הזה ממשיכים תושבי הדרום לשלם גם היום, שנתיים אחרי המבצע המוצלח שכמה מפירותיו צויינו כבר ע"י שחר כרמל.

    יונתן, מילא שחר, אני לא באמת מתייחס אליו, הוא די הזוי.

    אבל סלח לי, אתה חי בסרט.

    מבלי הכיבוש שאתה כל כך מתנגד לו, לא היית שורד כאן דקה. אפילו לא חצי דקה. כ 5-10% מהצבא נמצא בשטחים. כל שאר הצבא פרוש על כל מדינתינו הפצפונת. מילואים עושים בכל הארץ. שאל את אבא שלך,הוא בטח עשה, ואני מניח שהוא היה מתבייש לקרוא את מה שאתה כותב.

    אני לא אמרתי שהבלוג הזה לא אמין, התכוונתי לאתר של איה, שאפשר לראות מהתמונות שלה שהיא ממש אובייקטיבית, כן?
    ועם זאת יכול להיות שהיא צודקת, זה ממש לא מעניין אותי. לא על זה דיברנו.

    שנאת המילואימניקים שלכם, פשוט מבישה.
    לא המילואמניקים אלא אתם צריכים להתבייש.
    בראש ובראשונה מר רונן הנכבד, שלא מתבייש להגיב בטוקבק למישהי שכותבת אצלו באתר ולתקוף את הדעות שלה שנכתבו די בתמימות.

    האמת, גם אני חשבתי "מי לא אוהב מילואמניקים?"

    השנאה הזו כל כך עצובה. אני בטוח שלטרור אתה מגלה יותר הבנה.
    אתה יודע מה, גם אני יכול להבין את הסקסיות של הטרור, ההתנגדות, רצון לשחרור וכו וכו, זה כל כך COOL, הרבה יותר הומאני, לא?

    זה בדיוק כמו כל אלו ששונאים ערבים, רק כי הם ערבים.
    אתם שלושתכם לא יותר טובים. בגלל מספר מקרים שקרו, כל המילואימניקים רוצחים, אנסים ומשתינים על ילדים.

    אתה היית מילואמניק, השתנת פעם על ילד?

    מה שמצחיק, שהדעות שלנו לא כל כך שונות.
    אני גם חושב שיש לנו בעיה, אני גם חושב שצריך פתרון, ואני גם חושב שצריך שלום, ושנעשה הרבה עוול לעם הפלסטיני.

    אבל אני גם מחובר לקרקע, כרגע, בנקודת הזמן הזו – צריך פה צבא.
    גם מילואים. 70% מהטייסות של חיל האויר מורכבות ממילואים.
    לא כל אנשי המילואים רוצחים פושעי מלחמה, בדיוק לא כמו שכל הערבים טרוריסטים.

    מילואימניק – תעשה לי ילד מילאומניק קטן 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.