ראיונות

  • "אני תמיד עובד כאילו אני מבצע ראיון עם האובייקט"

    "פעם, בשיחה במוזיאון היהודי בניו-יורק, שאלו אותי באיזה אמן אני מוצא השראה, ועניתי אברהם, כי הוא בעצם היה האמן המופשט הראשון – הוא הרס את פסלי האלילים כי הוא התנגד לסגידה לאובייקטים קונקרטיים ושאף לאידיאל, לרעיון מופשט של אמונה". קרן גולדברג משוחחת עם טומי הרטונג על תערוכתו "לילית" בגלריה ברוורמן, תל-אביב

  • "אני מאמין בקשר שבין פילוסופיה לשירה. תמיד אהבתי את האמת ואת המלה"

    השנים בפריז עם איטאלו קאלווינו, הסמינרים של היידגר ורומא של שנות ה-60. שיחה עם ג'ורג'ו אגמבן, הפילוסוף שהרחיב את ההגות שבין האסתטיקה לביו-פוליטיקה

  • ״השמש תמיד שוקעת במערב״

    ״כאשר אתה נמצא במקום האחד, היעדרותך מהמקום השני רועמת. אולי הפתרון שמצאתי להתנהלותם של חיי הוא להפוך את השניוּת לנושא, את היחס בין ברוקלין לתל אביב לנושא של עבודה, של תערוכה, של ספר, שהצליל שלהם ברור וביקורתי״. הדס קידר משוחחת עם ארנון בן דוד על תערוכתו ״PRT״ בגלריה של המדרשה

  • "הבמאית לא ממושמעת וגם אברי המין לא ממושמעים"

    "לפעמים אני תוהה אם רק אני חושבת על מה באמת קורה לאברי המין כשהמתעמל הרומני מפשק את רגליו על מתקן הטבעות או כשהמתעמלת הסינית עושה שפגט על הקורה. מה, רק אותי זה מעסיק? אני סוטה או משהו?". מירב הימן משוחחת עם ערגה יערי-ויצמן על עבודת הווידיאו שלה "Observation"

  • פיצ'ר שחלמתי על פראג

    לרגל הסבב השני של "הילדים רוצים קומוניזם" במובי – מוזיאוני בת-ים, ליקטה האוצרת תרזה סטייסקלובה מקבץ סרטים נשכחים שנוצרו בימי השיא של העיר, רגע לפני הפלישה הסובייטית, ושוחחה עם אחד הבמאים דאז, פיאסירי גונהראטנה, יליד סרי-לנקה

  • לצייר תפוז או לצייר אדם: שיחה על הדיוקן

    "דיוקן עצמי בעיניים עצומות", ציורו של ארם גרשוני מ-2009, מופיע על כריכת הספר "הם דיברו בלשונם" מאת נעמה צאל, שיצא באחרונה. בעקבות הספר נפגשו השניים לשיחה על הדיוקן בספרות ובציור. נקודת המוצא לשיחה היתה ציור דיוקנה של צאל על-ידי גרשוני

  • "ממעוף הציפור הים הוא אחד"

    "שאלתך מעלה לפתע את האפשרות שהצופה יקריא את המספרים בקול רם. אולי היה מעניין שכל סדרה בתערוכה תוקרא בקול, כך שתיווצר מקהלת מספרים בלובי. הקול יוצא מהיכל הפה, ואפשר לראות בהיכל הפה אדריכלות. הפה כטרקלין מוצא חן בעיני". דורון פון-בידר משוחח עם ז'וזף דדון בעקבות תערוכתו "בשבח הסדרה"

  • "אלה החיים. הסוכרייה, השתן, העישון, ההזמנה לטעום"

    "אלה אותם נושאים שמעניינים אותי תמיד. מה ששונה הפעם זו צורת ההגשה, שנותנת מבט חומרי מודגש יותר. החומריות יוצאת. כהה הופך לבהיר, גלוי לחבוי, מוצנע למוחצן, עכור לזורח". ערגה יערי-ויצמן משוחחת עם עדי שמעוני לרגל תערוכה בגלריה P8

  • להוציא את הפסל מהפסל

    ״המאבק הבלתי אפשרי הוא מה שמעניין אותי, והתחושה שיש פסל שאני צריכה להחזיק אותו – סיוט הלילה של פסלים שנופלים באמצע התערוכה – היא העניין״. אביטל כנעני משוחחת עם יונתן אמיר לרגל תערוכתה ״אחר הרוח״ במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד

  • "ארתור, שהוא אולי שלך"

    "שם התערוכה הוא ציטוט מקורי מ'הטירה'. הוא מדבר על שמות, על איך אתה מכנה מישהו. אם הייתי משנה את זה כמו שרציתי, זה היה משפט שמדבר על בעלות, על שליטה". שיחה עם שחר יהלום ורון וינטר לרגל תערוכת היחיד הזוגית שלהם "ארתור, שהוא שמו של אחד מכם" בגלריה חנינא בתל-אביב

  • צייר המרתפים הבלגי

    "אני ממש לא מנסה לספר סיפור. אני פשוט מנסה ליצור דימוי שיגרום לנו להרהר בדברים מסוימים. קשה מאוד להגדיר מה זה ההרהור הזה אבל הוא גם נוגע לדברים שאנחנו לא בהכרח מודעים להם". הצייר הבלגי מיכאל בורמנס בשיחה עם אריאל קריל

  • "המדבר בלע את היומרות האמנותיות שלי"

    "באתי לעשות אמנות, לא הצלחתי, ומתוך הכישלון למדתי משהו על אמנות, אבל בחוויה שלי הקלפים נטרפו". שיחה עם האמנית תכלת רם, שהגיעה מת״א לערד במסגרת תוכנית שהות, ועם האוצרת ילידת ערד הדס קידר

  • "מעניין אותי לעשות דברים שאני לא יודעת"

    היא אמנית, אוצרת, פעילה חברתית ומשוטטת עירונית, גרה בכפר ערבי, מסתובבת בירדן, מקימה עמותה לבריאות הנפש ומלמדת אמניות חרדיות צילום. יהונתן ה. משעל שוחח עם איריס פשדצקי

  • "יש כאן נורמליזציה מטורפת"

    "הייתי מציעה לאוצרים לעבוד לאט, בסבלנות, להיות שקופים וברורים עם האמן למן ההתחלה לגבי הפרטים הכי קטנים – מי יושב במועצת המנהלים, מאיפה הכסף מגיע וכו', ויחד לנסות למצוא דרכים חתרניות לגשר על הסתירות שהמצב הזה מעלה". קרן גולדברג בשיחה קצת מיסטית על זמן, מוסדות, אדמות ואמונה עם האוצרת יסמיל ריימונד.

  • האחרת האולטימטיבית

    "התחלתי להסתכל סביבי והבנתי שהמפלצות נמצאות במרחב הביתי והקרוב אלי: שולחנות נפתחים כמו תאומים סיאמים מחוברים מהבטן, כורסאות כפולות, מנורות המשתלבות עם חיות, כולם נראו בדיוק כמו הצילומים של אותם אנשים כפולים ומעוותים". שיחה עם מיטל כץ-מינרבו על תערוכתה החדשה, "הצמח הרגיש", בבית האמנים בירושלים.

  • "אני מנסה לא להתפתות להיות הציירת שאני לא אמורה להיות"

    "יש שלב של הציור שפשוט לא ברור לאן הוא הולך. הצבעים עוד לא מסתדרים, הקומפוזיציה לא מסתדרת, הוא לא נראה כמו ציור. זה כמו מאבק כוחות. ואז פתאום יהיה ניצוץ, פתאום זה יזכיר משהו שיאפשר לי לתת לציור שם". ראיון ושיטוט בתל-אביב עם יערה אורן, שתערוכת יחיד שלה מוצגת בירושלים.

  • נשארים בשכונה

    "מרכז אמנות שיושב בג'סי כהן וכל מה שהוא עושה זה תערוכות עבור קהל צרכני האמנות הוא כלי לג'נטריפיקציה. אי-אפשר להתפעל מהמעבר לג'סי כהן בלי להבין שאם אנחנו רוצים שהנוכחות שלנו כאן לא תהיה זרז לג'נטריפיקציה, המרכז חייב להשתנות". שיחת עומק עם אנשי המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון

  • "זה האוויר של המקום, הוא חי מקטסטרופות"

    "אני מגיעה עם המון דברים והם נשלפים לאט-לאט. יש צילומם תלויים, יש שאריות של הסתגרויות קודמות ויש משפטים. צילומים על הקיר, אובייקטים קטנים. זה מה שרואים. שערות שגזרתי בלונדון שעדיין איתי, נשיקות שלי על הקיר, כל משפט שעלה לי ורשמתי. כמה מהאנשים מצפים לדם, ומתאכזבים כשאין". שיחה עם נעה צדקה בעקבות תערוכתה בגלריה בארי.

  • ציור רנטגן

    ״יש פה שאלה של קטגוריות או רזולוציות: כמה אפשר לראות, לחוות, לדמיין. כל חלון שתפתח בסלמה, יתגלה דרכו החלון של שדה פיח. זה מעניין אותי. אני רוצה לייצר יחסים כאלה בין הציורים״. טליה ישראלי בשיחה עם הלל רומן על עבודתה.

  • "זה פשוט עניין אנושי"

    "יוזמה אזרחית שברירית", כך מכנה הכוריאוגרף הבלגי אלאן פלאטל את החרם התרבותי על ישראל. "אני תומך בחרם, אבל אני לא חבר התנועה. אני רוצה לשמור על החופש להחליט מהי עמדתי בכל מקרה לגופו. אני רוצה לקחת בחשבון את הרגשות של המעורבים בעניין משני הצדדים, אחרת אני עלול להשתמש בכוח באופן שעלול להתפרש כאלים"