יונתן לוי

  • אם ההר לא יבוא אלי

    "הפסטיבל כבר לא נראה חשוב יותר (ואולי הוא לא היה חשוב בכלל), אבל אני רוצה להאמין שהוא יכול להיות. אם מקום בסדר גודל של קילומטר מרובע אחד יכול להיות הסיבה לפרוץ מלחמת עולם, הוא חייב להיות מקום שיכול ללמד אותנו גם על חיים עם אחרות ועם עצמנו". מור כהן סוגרת (או פותחת) חשבון עם פסטיבל "מתחת להר".

  • אקס-טריטוריה של שוחרי תרבות

    "המציאות בירושלים כל-כך חזקה, חודרת ואפילו הזויה לפעמים, שהאמנות לא יכולה לה. היא נכנעת למציאות ויוצאת קטנה, חלשה ופתטית, וכל מה שנותר לה הוא להתכנס לתוך עצמה ולשתוק. אם היא מנסה להתחרות במציאות, היא מפסידה והופכת ללא רלבנטית. אבל אפשר אחרת". רונן אידלמן חזר מ"מתחת להר"

  • מתחת לאף

    "בשם חופש הביטוי והפולחן ובשם הסקרנות והצורך ברכישת עוד ועוד ידע, הפסטיבל מעניק גושפנקה לגורמי המעקב והדיכוי, למדיניות ההפרדה של המרחב הציבורי והאתרים הקדושים ולנישול ולחדירה לפרטיות שנעשים בשם 'הסדר הציבורי'". הדס קידר על פסטיבל "מתחת להר".

  • שלושה יצאו מ"מתחת להר"

    שלושה פעילים פוליטיים חזרו מסיור בפסטיבל "מתחת להר". מירון רפופורט התרגש וסגר על הדרך חשבון קטן עם אלתרמן, יעל ברדה היתה מרותקת אבל אמביוולנטית, ועדה בילו תהתה עד כמה הפסטיבל הזה בכלל מוסרי.

  • חלל פדגוגי-ברוטליסטי

    "סוף-סוף קם דור של אמנים ישראלים שאינו 'שורשי', אבל גם אינו חש דחף טוטאלי להתנער ממה שהיה. דור שפיתח דיסטנס שמאפשר התקרבות מחודשת, אינטימית, לאותו חלום שנהרס והרס כי היה מקולקל מלכתחילה". אבי פיטשון מבקר בבית-הספר לאמנות ציבורית.