שי-לי עוזיאל

  • הקלות הבלתי נסבלת של הרכבת הקלה

    "ניתן להגדיר את האסתטיקה של עוזיאל כ'דלות החומר גרסת המאה ה-21', אך עוזיאל אינו משתמש בחומרים דלים מתוך רצון עז לביקורת חברתית, אלא מוצא בהם פתח למשחק על הווי היומיום". קרן גולדברג על "רכבת תחתית", תערוכתו של שי-לי עוזיאל בבית האמנים בתל-אביב

  • אוצרת תלוית מקום

    "שאלת אותי אם יותר קשה לאצור בפריפריה. יותר קל, אתה חופשי לעשות פרויקטים שאתה חושב שהם נכונים למקום, ויש בהם רק את חדוות היצירה בלי המשקל הזה על הכתפיים". שיחה עם רווית הררי, אוצרת קו 16 והגלריה בקיבוץ יד-מרדכי.

  • התחביר לצרכן

    התערוכה ״טובין״ עוסקת בצריכה ובכלכלת חוב. חפצי האמנות המוצגים בה מתפקדים כבעלי הבית, ואילו היוצרים כדיירים המבקשים להבין כיצד מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף.

  • החיים כתוכנית מימונית

    "במקום לחשוב על האמנות רק בקונטקסט של שחרור מושגי אני מציע לחשוב עליה בקונטקסט כלכלי גלובלי, ופה אתה מגלה שהכל זה נסיונות לענות לאתגר הקומוניסטי". יהושע סימון מוציא ספר מסות ומסכם את שנתו הראשונה במוזיאון בת-ים.

  • רווח נקי

    התערוכה הקבוצתית "אנחת רווחה" שאצרה נטלי לוין במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, עוסקת במחיריו של עולם שהרצאות על ביצועים פיננסיים של יצירות הן אחת מתופעות הלוואי שלו.

המלצות מרחבי הרשת