סקירת ספרות

  • "זעקת ההיעדר אחר הצהריים"

    שפתו התמציתית והפואטית של תומס וולף בספרו "הנער האבוד", דוחסת מסע בזמן שמי יודע מה אורכו למשפטים קצרצרים הלוכדים את מהלכם המסנוור של זיכרונות ילדות מרצדים.

  • "רעיל אבל צח, כמו שצריך"

    התנערותו של רוברטו בולניו מהאדרה של הספרות אינה אומרת שתרבות אינה יכולה לספק לאדם פתרונות חדשים. אולם כמו להכעיס, כשפתרונות כאלו מופיעים הם מתרחשים באקראי, כמו תאונה שנמנעה דווקא בזכות טעות אנוש.

  • ספר החיים השניים

    לא פחות מאשר ביוגרפיה של עיר, ספרו של אורהאן פאמוק "איסטנבול, זכרונות והעיר" הוא ספר על אמנות – מעשה טלאים ספרותי של סופר המתבונן בעירו מבעד לעדשותיהם של זרים.

  • כיבוש היצר

    "מתוך פיתולי העלילה הכורכים יחדיו מצבים אישיים ופוליטיים, שיתופי פעולה מוזרים וצירופי מקרים, מצטיירת קומדיית אבסורד ריאליסטית והזוייה גם יחד, שבמרכזה עומד אנרכיזם שלטוני המחוקק חוקים על מנת שלא ליישמם". על "הגבעה" של אסף גברון.

  • ניצחון או מוות

    האם היו אלה צייתנות ללא עוררין, פחד, עיוורון מוחלט, משאלת מוות או שמא אכזריות לשמה, שהובילו את הגרמנים להמשיך לפעול ולדרדר את ארצם גם כשסופה כבר היה ברור, ותוך שהם ממיטים על עצמם עוד ועוד סבל וקטל? על ספרו של איאן קרשו "הסוף".

  • "הסחת דעת אלוהית"

    "פרנסוס על גלגלים" הוא ספר פמיניסטי משעשע המציג את "תרבות הספרים" – להבדיל מן ה"ספרות" – כעולם של קשרים אנושיים ועושר של רעיונות יצירתיים והזדמנויות.

  • פלישת אוצרי הגופות

    בעולם המתואר ב"עצם", ספרו של אייל דותן, כל שנותר לאמנות הוא להיות גימיק מטופל ומשווק היטב – בדיחה פרטית שהפכה להצעת עבודה מעשית, וזקוקה למערכת מיתוג שתספק לה צידוקים מקצועיים פותחי דלתות.

  • לחרוט בזווית העין

    "באלף לילה ולילה' יש ביטוי חוזר", כותב מרית בן ישראל במבוא לספרה החדש "סיפורים יכולים להציל". "בכל פעם שמישהו עומד לספר משהו מדהים, הוא מצהיר שאילו היה סיפורו "נחרט בחודי מחטים בזוויות העין, הוא היה למשל ולמוסר לכל לקוח מוסר". היכולת הזאת, לחרוט סיפורים בזוויות העין, כלומר ללכוד משמעות בתוך תמונות רבות-עוצמה, משותפת לשירה ולמעשייה". […]

  • לידתו של הדבר המדבר

    את התערוכה במוזיאון הרצליה מלווה תרגום של מסה מרתקת, העוסקת באסתטיקה פורנזית באמצעות מחקר על תהליך ניתוח עצמותיו של המדען הנאצי יוזף מנגלה.

  • הם הורגים אותך בשמך

    "ילד, המשטרה החשאית היא כמו דת. ראית שהצליחו אי-פעם להיפטר מהדת?", שואלת אחת הדמויות בספרו של הסופר האיראני מחמוד דולת-אבאדי "שקיעת הקולונל", העוסק בעריצות בחיי היומיום, לפני מהפכות ואחריהן.

  • אביך במתכוון

    כל הדמויות בספרה של עינת יקיר "ימי חול" חסרות דבר-מה. חלקן איבדו אותו ואחרות מעולם לא מצאו אותו, וגם כשלעיתים הוא מפציע לרגע, הוא עושה זאת בעליבות ובחטף, בהיסוס מוצדק הנובע מן הידיעה שתיכף יגמר.

  • איחור אופנתי

    בין הישן והטוב לחדש והרע – דוד שפרבר סוקר מגמות בחקר האמנות היהודית כפי שהן משתקפות בשני כתבי עת המוקדשים לנושא.

  • ביצות השכחה

    "אבן, נייר" של תומר גרדי הוא ספר מרתק, או אולי נכון יותר לומר מצמית. הוא מושך את הקוראת (מכל מגדר) אל תוכו, אל עומקו, וכשהיא מבינה שהיא עמוק בתוך המערבולת, כבר אין לה סיכוי להיחלץ ממנו עד הסוף שנדמה כל כך חסר תוחלת וסיכוי. הספר מתחיל בנקודה שהיא סוג של איבוד בתולין. לא בכדי עובר […]

  • התקיימות מתמדת הפוגשת את האדם

    החוקר והמסאי ג'ון ברג'ר, שספרו "על ההתבוננות" יצא בתרגום עברי, כותב על אמנים ידועים, אמני שוליים ותופעות תרבות שונות. הוא מתנגד לאִרכובן של יצירות אמנות ומבקש להעניק להן תוקף בכל פעם מחדש

  • כך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות

    כתיבתו של יוזף רות יוצרת שילוב בלתי אפשרי לכאורה בין סרקזם לחמלה. בלשון מושחזת ועם זאת הומניסטית הוא מצליף ללא רחם, לא פעם מתוך אהבה, בכל קבוצה וקבוצה.

  • לפעמים יותר קל ככה, לייחל ממרחק

    בספרו הרביעי "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", נכנס אסף שור לטריטוריה חדשה. לא עוד סיפורים סבוכים המתחוללים בנפשן של דמויות הלכודות בעימות פנימי, מותחות את גבולות הלגיטימציה החברתית וקורסות אל תוך הסדק הנפער כמעט באחת בין האדם לעולם ובין הספרות למציאות, אלא רומן משפחתי קלאסי עם אבא, אמא, ילד וילדה, חיית מחמד ומעטפת כמעט מושלמת […]

  • הארה בכוס תה

    "כוס התה שלי", ספר ילדים שכתב דרור בורשטיין ואייר מאיר אפלפלד, מכיל עקרונות בודהיסטיים, מציג יחסים לא שגרתיים בין טקסט לדימוי ומבקש מהקוראים סוג של מעורבות.

  • עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר

    הקיום היהודי של גיבורי סיפוריו של ברנרד מלמוד אינו אלא "גבולות גזרה" שתוכנה אינו ברור ותכליתה אינה ידועה. זוהי יהדות של פני השטח – הלכה ללא אגדה וחוקים נטולי אהבה.

  • "כמה נאיבים אנו יכולים להיות כלפי אמונותיהם של אחרים"

    בספרה "טוהר וסכנה" עוסקת האנתרופולוגית הבריטית מרי דגלס בשאלה מדוע מייחסת התרבות לדברים מסוימים חשיבות עד כדי קדושה, בה בשעה שדברים אחרים נחשבים כה מזוהמים עד כדי כך שמוטל עליהם טאבו. דוד שפרבר מסביר איך כל זה קשור לאמנות.

  • רישום רפואי

    על פניו ספרה של אילנה ברנשטיין "בקשתה האחרונה" הוא ספר פשוט וישיר מאד, אך יש לו גם "נוסעת סמויה".