טקסט קטלוגי

  • קוברים

    "מרקוס ואקיג'י חושפים בדרכם-הם את הסדרים בקודש הקודשים הכנסייתי – הסקרמנטים. הם מְהַפּכים חוץ ופנים, מחליפים בין האינטימי והציבורי ומייצרים ריטואל הפונה אל החוץ, אל רחשי הרחוב". דרורית גור אריה מתוך קטלוג התערוכה "גניזה – TBQ" של שחר מרקוס ונזקת אקיג'י בגלריה שכטר

  • דברים זזים

    ״בדרך העבודה שלה, כנעני מתחקה אחר התזוזה הזו, שהיא הניגוד הגמור להגבהה או להקפאה המשמרת בפורמלין של נוסטלגיה וסטטוס את מה שחסום למבט. היא מתחקה אחריה ואף מניעה אותה בדרכה הנונשלנטית, נטולת הסנטימנט. המסד לשיתוף פעולה הוא תמיד סרבני בעיקרון״. גליה בר אור על תערוכתה של עפרי כנעני

  • קדחת חפירות

    "במהלך שישה עשורים של יצירה אילת קשוב למגמות המושגיות והוויזואליות המתפתחות באמנות הישראלית והבינלאומית. הוא מגיב בדרכו המקורית, שומר על עצמאות ומרחק מסוים מהמרכז", מתוך טקסט קטלוג התערוכה "קדחת חפירות", אברהם אילת

  • בגוף יודעים

    "התהלוכה של הימן וכרמי אינה נושאת סימני מקום או זמן ברורים, ואפשר להבינה כתהלוכה מיתית או על-זמנית – מצעד צליינות גרוטסקי, חוצה-מרחבים וחוצה-זמנים, אולי בעבר הרחוק ואולי בחזון עיוועים עתידני", דרורית גור אריה על "שביל ישראל – התהלוכה", מתוך טקסט קטלוג התערוכה

  • סיפור של פרידה

    "סרט משפחה של טל שוחט מרצד במחוזות הפנטסטי, מבקש פענוח אך נותר חתום. שוחט מטילה את דמויותיה אל מרחב של טבע נטוש, עתיר שברים ובקיעים, שמערפל את תחושת הזמן". דרורית גור-אריה מתוך קטלוג התערוכה "ימים אחרים" של טל שוחט במוזיאון פתח-תקווה

  • יחסי הדפס ופסיכואנליזה בעבודתה של לואיז בורז'ואה

    "כנגד כוחות הפירוק והכליה שמפעיל הטבע על גוף האדם ועל נפשו, גייסה בורז'ואה היגיון נגדי, החורג מן הפסיכואנליזה ושייך לאותו טבע עצמו, והציעה את דרך המלך – רגנרציה, חזרה נצחית יצירתית דרך האמנות". על "ימים ורודים / ימים כחולים", תערוכתה של לואיז בורז'ואה בגלריה גורדון, תל-אביב

  • הברוטליזם הפואטי של הניאו-ברטליזם

    "זוהי תערוכה ניהיליסטית במובנים רבים, אך עם זאת מלאת הומור ופואטית. היא נוגעת בקלישאות ובו בזמן מגחיכה אותן ומפרקת אותן. היא פוליטית וא-פוליטית, קונקרטית ומופשטת, עוסקת בסוגיות גלובליות ונוגעת בנימיה העדינים ביותר של המציאות החברתית והפוליטית בארץ". האוצרת יעל אילת ון-אסן על תערוכתו של איתן ברטל בבית הנסן

  • עבודת הצֶלֶם

    "גם כשצייר האמן את עצמו לא צייר את עצמו תחילה אלא כזר, כעומד-ממול, העומד כנגד, כ'מתנגד' אולי, שמראה-פניו הוא חי וגלוי, והבטחה ועתיד בוודאי מסתמנים בו, אך דיוקנו גם סתור ומתקדר ודומם, ויש בו כבר את שיעורה של מסכת-המוות". גלילי שחר על תערוכתו של שי עבאדי, "חסרי מנוח", בנווה-שכטר