דבורה מורג

  • מעשה יומיום כמעשה אמנות

    ״למרות המיתאר לכאורה של אדריכלות קלאסית המאפיין את מקדש המעט שיצרה מורג, נדמה שדווקא הפשטות היא הדומיננטית. מעשה היומיום המגולם בשקי היוטה, הוא שהפך למעשה האמנות ולא להיפך״. נאוה סביליה שדה כותבת על תערוכתה של דבורה מורג, ״מעשייה מקומית״, בגלריה בית חנקין

  • כל דבר שהיה שלנו

    ״פעולות האריגה, התפירה, התלייה, כמו הטקסטילים עצמם, לוכדות את הטקסט הלא כתוב והלא נאמר, את הזיכרון, את הגוף האנושי, כְּאֵביו והתרפקויותיו״. אירנה גורדון בקטלוג עבודתה של דבורה מורג.

  • היה לי נער, נערה

    "החייל עושה מעשה ברוטלי של פלישה לחלל לא לו, חלל פרטי, אינטימי, נשי. בתמורה מורג מחזירה אותו למחוזות הלא גבריים של קיומו, מנשה אותו ומנערת אותו (מלשון נער); הוא קורבן הכיבוש, ולא מייצג שלו". ד"ר עופר נורדהיימר-נור מתבונן בתמונה אחת מן התערוכה "הפואמה (הלא) ביתית" של דבורה מורג.

  • אוכלים על המתים, תרתי משמע

    מלי דה-קאלו משוחחת עם דבורה מורג, יוצרת התערוכה "והגדת לבתך" בחלל התצוגה זוכרות.

  • אוצרת תלוית מקום

    "שאלת אותי אם יותר קשה לאצור בפריפריה. יותר קל, אתה חופשי לעשות פרויקטים שאתה חושב שהם נכונים למקום, ויש בהם רק את חדוות היצירה בלי המשקל הזה על הכתפיים". שיחה עם רווית הררי, אוצרת קו 16 והגלריה בקיבוץ יד-מרדכי.

  • שקט שהוא צעקה: על "תולדות השקט" לדבורה מורג

    התערוכה "תולדות השקט" של דבורה מורג, שהוצגה עד זה לא מכבר בבית האמנים בתל אביב (אוצרת: מלי דה-קאלו), היא אחת תערוכות המעודנות, היפות והרגישות שהוצגו בשנים האחרונות, וחבל שהיא עברה "לצדי השיח" ולא זכתה לכל התיחסות ביקורתית או פרשנית. מורג בנתה בחלל העליון של בית האמנים חדר פנימי, מיניאטורה של בית, "בית בתוך בית". על […]