ביקורת אמנות

  • עבודה לפנתיאון

    "מעבר לעובדה שברגעי האמת האלה האישי אכן נמזג לתוך הציבורי ומאהביה של האמנית משתלטים על הדמות הפוליטית, הם גם חושפים את תהליך העבודה: ה'סשן' הפרטי והכנראה מביך שבו ביקשה מהאקסים להירתם ליצירת עבודתה שלה. יצירת האמנות, כמעשה האהבה, מתגלה כמעשה פרטי בהווייתו, אך ציבורי בהתגלמותו". על "מכתבי אהבה לרות" של רות פתיר

  • שפע של מאהבים

    "כמו הבנות שכותבות תשוקה, האווטאר של משה דיין הובא לעבודה/תערוכה כדי להגשים עבור האמנית משאלת לב. במקרה זה, רצונה להיות מושא למכתבי אהבה. את המכתבים דיין כתב אמנם לרות אחרת, אבל הקולות הבוקעים מגרונו שייכים לגברים אחרים, אלה שאהבו את פתיר במהלך חייה". אלינה יקירביץ' על "מכתבי אהבה לרות", תערוכת היחיד הראשונה של רות פתיר

  • וייטנאם. צילום מלחמה

    אילת זהר סוקרת את ייצוגיה השונים של מלחמת וייטנאם במוזיאון ההיסטורי, במוזיאוני השלטון, במוזיאונים הפרטיים, בתערוכות יחיד עכשוויות, בתערוכות קבוצתיות החוגגות את הדמוקרטיה ובתערוכות שלטוניות ממוקדות מסר ותעמולה

  • הזמן האבוד של מתן אורן

    "חשיבות הפעולה הציורית במקרה הזה היא בדיוק בעובדה שמדובר בלא-אירוע. אורן מצליח למצוא לציור מקום ראוי בעולם של זרימת מידע עצומה וסוחפת ותיעוד בלתי פוסק. הוא מכריח את המציאות להתכופף לקצב אחר". עומר אבן-פז על "Momlove", יצירתו של מתן אורן, המוצגת בימים אלו בתערוכה הקבוצתית "מקרב לב" בגלריה 19, רחובות

  • איש שהוא גדוד של 5,000 שדים

    "בעוד שכץ-מינרבו מתמקדת באובייקט החי-אילם, גברים קקטוסיים חסרי הבעה או קול וקולאז'ים בלתי מתכלים – כהן מעניק את הדהודה העמום של שאגת ההסתערות באמצעות אובייקטים מצולקי מלחמה". גילי סיטון על "שמי לגיון, כי רבים אנחנו", תערוכתם של ניב כהן ומיטל כץ-מינרבו בגלריה אידריס, תל-אביב

  • היה היה פליט

    "בימים אלו כל דיון ביצירה אמנותית עלול להיראות תפל, חלש ומנותק. אך דווקא משום כך תערוכתה של אלהם רוקני, המציעה זווית רעננה והומוריסטית על יחסי האמן-פליט, חשובה במיוחד". קרן גולדברג על תערוכתה של אלהם רוקני, "שבעה עבד אל-כרימים", במרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

  • מת רוברט פינקוס-ויטן, מבקר אמנות, אוצר וחוקר

    פינקוס-ויטן כתב בהרחבה על אמנות שנות ה-60 וה-70 בארה״ב ובאירופה, וטבע את המונח ״פוסט-מינימליזם״. בישראל החל לבקר באמצע שנות ה-70, ובהמשך חיבר מאמרים על אמנות יהודית ועל עבודתם של יהושע נוישטיין, משה קופפרמן, פנחס כהן גן, בני אפרת, בוקי שוורץ ואחרים

  • סודו האפל של הציור האחרון

    "צריך ללכת דרך כל התערוכה המפוארת הזאת כדי להגיע, ממש לפני הסוף, לציור יוצא דופן, 'דיוקנה של ז'אן היבוטרן' מ-1919. אוצרי התערוכה לא תרמו כל הסבר לעבודה הזו, אבל אפשר לחוש את חדוות החיים והעצב של הצעירה בהריון". רם אהרונוב ביקר ברטרוספקטיבה של מודיליאני בטייט-מודרן

  • הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    "הדמויות של לוי מתפשטות, מתנשקות, מפשקות רגליים, אך הן אינן פתייניות. הן מפריעות. הן אוטמות. הן תחבושת על דימום המלים. במובן זה לוי אינה זרה בנוף. הציור הישראלי הוא רצף אחד גדול של אוטמים, חובשים, מטייחים ומסתירים". יונתן הירשפלד על התערוכה הרטרוספקטיבית לפמלה לוי במוזיאון תל-אביב

  • הקלות הבלתי נסבלת של הרכבת הקלה

    "ניתן להגדיר את האסתטיקה של עוזיאל כ'דלות החומר גרסת המאה ה-21', אך עוזיאל אינו משתמש בחומרים דלים מתוך רצון עז לביקורת חברתית, אלא מוצא בהם פתח למשחק על הווי היומיום". קרן גולדברג על "רכבת תחתית", תערוכתו של שי-לי עוזיאל בבית האמנים בתל-אביב

  • מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, "Freigedank" ("החופשי במחשבותיו"), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, "דרכי נראות", המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • אמא-ג'ניישן

    "ניתן לחשוב על החלום שמציגה גפני כחלום פרוידיאני קלאסי, המתפרש כידוע כהמחזה של הגשמת משאלה: שלט עם הכיתוב gination מקבל את חלקו המשלים עם הצטרפותה של מאיה הלבושה בחולצה עם הכיתוב Ima. ה-imagination מיוסד והופך לדבר כשלעצמו". אורי אליס על "עתידים", המיצב של טל גפני במובי, מוזיאוני בת-ים

  • לצאת החוצה, להישאר בבית

    "בכל פעם שמנדלוביץ יוצאת או חוזרת נראה שמבטיה משתנים – הן המבטים לתוך עצמה והן המבטים שהיא מישירה אלינו. כמה מהפעולות חוזרות על עצמן ואחרות משתנות, ובין רגעים של קצוות פרומים ישנם רגעים רבים חזקים ומדויקים". עדי ארגוב על "42 כניסות", פרפורמנס של קרין מנדלוביץ בגלריה של עודד שתיל

  • הירסט על הירסט, אבל באיזו עוצמה!

    "כי מן המים משיתיהו. כך ניתן להכתיר את מפגן העוצמה של חביב הטייקונים, שמימן בעצמו את הפרויקט בעלות של 65 מיליון דולר. נכנסתי לפונטה דלה-דוגאנה בדעה קדומה והסתייגות חברתית-פוליטית מן האמנות של חביב המיליונרים הנובורישים, ונכבשתי". ההיסטוריון יאיר ברק על "אוצרות מן הספינה הטרופה לא-תיאמן" של דמיאן הירסט בוונציה

  • "כאשר אשתי מדגמנת עבורי, לאחר שלושה ימים היא לא נראית עצמה"

    "ג'קומטי ידוע ביחסיו הקרובים עם המודלים שלו. לכן, בין השאר, לעתים רחוקות היה שבע רצון מהתוצאות. הוא טען שהתוצאה חסרה דמיון וקרבה למודל, ולכן היה חוזר ומפסל אותו מודל שוב ושוב". על הרטרוספקטיבה לג'קומטי בטייט גלרי, לונדון

  • מאוּבן מודרני של חיי היומיום

    "הבד הטבול במלט, שעטף כיסא בעבר ועתה שוליו נשרכים על הרצפה, יוצר רושם, חזק ושברירי כאחד, שהכיסא מרחף; חזק משום חומר הבניין שלו, ושברירי בגלל הידיעה שה'כיסא' הזה לא יוכל להחזיק כמעט שום משקל. כך מנכיחה העבודה את שבריריותו של החוזק ואת עליבותו של הכוח". דוד כהן על תערוכתה של שרון פזנר, "חתום", בגלריה זומר, תל-אביב

  • אזורי חרדה כה מפתים

    "הפער בין התכנים המטרידים לייצוגים הצילומיים המרהיבים מעורר תחושה של בלבול או חוסר אוריינטציה. ייתכן שזו הכוונה המרכזית של התערוכה כולה; היא מתקיימת במציאות מסוימת ובו בזמן נעדרת מאותה המציאות ממש". חגי שגב על תערוכתה של אורית ישי, "Deer Country", בגלריה העירונית לצילום של פראג

  • "תראו, אפשר להתחיל לראות משהו!"

    "בעונת המלפפונים העמוסה לעייפה בתערוכות קבוצתיות בגלריות המסחריות, שלרוב מסתכמות בגיבוב של עבודות זמינות מהמחסן, דווקא חלל לא מסחרי כמו מקום-לאמנות מציג תערוכה קבוצתית שמציעה הקשרים פנימיים קוהרנטיים ומשרטטת מהלך משמעותי". קרן גולדברג על "דברי עצמות", מקום-לאמנות, תל-אביב

  • שם את נפשו בכפם של העצים והאבנים

    "גרשוני מעלה שאלה: כיצד ניצור תנאי אפשרות לתערוכה שמבקשת לא להראות ולא להציג משהו בשביל מישהו – אלא משהו בשביל משהו, בשביל 'אחר' שמעבר להמשגה האנושית". חיים דעואל לוסקי על "כילו 3", תערוכתו של נמרוד אלכסנדר גרשוני, שהוצגה בגלריה גבירול בתל-אביב

  • פיסול הוא לפעמים קעקועים

    "חזותו השלווה אינה מעידה על עברו הסוער ועל העובדה שנוצר בעקבות מחאה אזרחית. במהדורתו הראשונה, לפני 20 שנה, סטודנטים ניסו לזרוק את הביצים הענקיות של קלאוס אולדנבורג לנהר". קרן גולדברג על גלגולו הנינוח של "Skulptur Projekte" במונסטר, גרמניה, שמתרחש אחת לעשור