ביקורת אמנות

  • היה היה פליט

    "בימים אלו כל דיון ביצירה אמנותית עלול להיראות תפל, חלש ומנותק. אך דווקא משום כך תערוכתה של אלהם רוקני, המציעה זווית רעננה והומוריסטית על יחסי האמן-פליט, חשובה במיוחד". קרן גולדברג על תערוכתה של אלהם רוקני, "שבעה עבד אל-כרימים", במרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

  • מת רוברט פינקוס-ויטן, מבקר אמנות, אוצר וחוקר

    פינקוס-ויטן כתב בהרחבה על אמנות שנות ה-60 וה-70 בארה״ב ובאירופה, וטבע את המונח ״פוסט-מינימליזם״. בישראל החל לבקר באמצע שנות ה-70, ובהמשך חיבר מאמרים על אמנות יהודית ועל עבודתם של יהושע נוישטיין, משה קופפרמן, פנחס כהן גן, בני אפרת, בוקי שוורץ ואחרים

  • סודו האפל של הציור האחרון

    "צריך ללכת דרך כל התערוכה המפוארת הזאת כדי להגיע, ממש לפני הסוף, לציור יוצא דופן, 'דיוקנה של ז'אן היבוטרן' מ-1919. אוצרי התערוכה לא תרמו כל הסבר לעבודה הזו, אבל אפשר לחוש את חדוות החיים והעצב של הצעירה בהריון". רם אהרונוב ביקר ברטרוספקטיבה של מודיליאני בטייט-מודרן

  • הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    "הדמויות של לוי מתפשטות, מתנשקות, מפשקות רגליים, אך הן אינן פתייניות. הן מפריעות. הן אוטמות. הן תחבושת על דימום המלים. במובן זה לוי אינה זרה בנוף. הציור הישראלי הוא רצף אחד גדול של אוטמים, חובשים, מטייחים ומסתירים". יונתן הירשפלד על התערוכה הרטרוספקטיבית לפמלה לוי במוזיאון תל-אביב

  • הקלות הבלתי נסבלת של הרכבת הקלה

    "ניתן להגדיר את האסתטיקה של עוזיאל כ'דלות החומר גרסת המאה ה-21', אך עוזיאל אינו משתמש בחומרים דלים מתוך רצון עז לביקורת חברתית, אלא מוצא בהם פתח למשחק על הווי היומיום". קרן גולדברג על "רכבת תחתית", תערוכתו של שי-לי עוזיאל בבית האמנים בתל-אביב

  • מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, "Freigedank" ("החופשי במחשבותיו"), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, "דרכי נראות", המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • אמא-ג'ניישן

    "ניתן לחשוב על החלום שמציגה גפני כחלום פרוידיאני קלאסי, המתפרש כידוע כהמחזה של הגשמת משאלה: שלט עם הכיתוב gination מקבל את חלקו המשלים עם הצטרפותה של מאיה הלבושה בחולצה עם הכיתוב Ima. ה-imagination מיוסד והופך לדבר כשלעצמו". אורי אליס על "עתידים", המיצב של טל גפני במובי, מוזיאוני בת-ים

  • לצאת החוצה, להישאר בבית

    "בכל פעם שמנדלוביץ יוצאת או חוזרת נראה שמבטיה משתנים – הן המבטים לתוך עצמה והן המבטים שהיא מישירה אלינו. כמה מהפעולות חוזרות על עצמן ואחרות משתנות, ובין רגעים של קצוות פרומים ישנם רגעים רבים חזקים ומדויקים". עדי ארגוב על "42 כניסות", פרפורמנס של קרין מנדלוביץ בגלריה של עודד שתיל

  • הירסט על הירסט, אבל באיזו עוצמה!

    "כי מן המים משיתיהו. כך ניתן להכתיר את מפגן העוצמה של חביב הטייקונים, שמימן בעצמו את הפרויקט בעלות של 65 מיליון דולר. נכנסתי לפונטה דלה-דוגאנה בדעה קדומה והסתייגות חברתית-פוליטית מן האמנות של חביב המיליונרים הנובורישים, ונכבשתי". ההיסטוריון יאיר ברק על "אוצרות מן הספינה הטרופה לא-תיאמן" של דמיאן הירסט בוונציה

  • "כאשר אשתי מדגמנת עבורי, לאחר שלושה ימים היא לא נראית עצמה"

    "ג'קומטי ידוע ביחסיו הקרובים עם המודלים שלו. לכן, בין השאר, לעתים רחוקות היה שבע רצון מהתוצאות. הוא טען שהתוצאה חסרה דמיון וקרבה למודל, ולכן היה חוזר ומפסל אותו מודל שוב ושוב". על הרטרוספקטיבה לג'קומטי בטייט גלרי, לונדון

  • מאוּבן מודרני של חיי היומיום

    "הבד הטבול במלט, שעטף כיסא בעבר ועתה שוליו נשרכים על הרצפה, יוצר רושם, חזק ושברירי כאחד, שהכיסא מרחף; חזק משום חומר הבניין שלו, ושברירי בגלל הידיעה שה'כיסא' הזה לא יוכל להחזיק כמעט שום משקל. כך מנכיחה העבודה את שבריריותו של החוזק ואת עליבותו של הכוח". דוד כהן על תערוכתה של שרון פזנר, "חתום", בגלריה זומר, תל-אביב

  • אזורי חרדה כה מפתים

    "הפער בין התכנים המטרידים לייצוגים הצילומיים המרהיבים מעורר תחושה של בלבול או חוסר אוריינטציה. ייתכן שזו הכוונה המרכזית של התערוכה כולה; היא מתקיימת במציאות מסוימת ובו בזמן נעדרת מאותה המציאות ממש". חגי שגב על תערוכתה של אורית ישי, "Deer Country", בגלריה העירונית לצילום של פראג

  • "תראו, אפשר להתחיל לראות משהו!"

    "בעונת המלפפונים העמוסה לעייפה בתערוכות קבוצתיות בגלריות המסחריות, שלרוב מסתכמות בגיבוב של עבודות זמינות מהמחסן, דווקא חלל לא מסחרי כמו מקום-לאמנות מציג תערוכה קבוצתית שמציעה הקשרים פנימיים קוהרנטיים ומשרטטת מהלך משמעותי". קרן גולדברג על "דברי עצמות", מקום-לאמנות, תל-אביב

  • שם את נפשו בכפם של העצים והאבנים

    "גרשוני מעלה שאלה: כיצד ניצור תנאי אפשרות לתערוכה שמבקשת לא להראות ולא להציג משהו בשביל מישהו – אלא משהו בשביל משהו, בשביל 'אחר' שמעבר להמשגה האנושית". חיים דעואל לוסקי על "כילו 3", תערוכתו של נמרוד אלכסנדר גרשוני, שהוצגה בגלריה גבירול בתל-אביב

  • פיסול הוא לפעמים קעקועים

    "חזותו השלווה אינה מעידה על עברו הסוער ועל העובדה שנוצר בעקבות מחאה אזרחית. במהדורתו הראשונה, לפני 20 שנה, סטודנטים ניסו לזרוק את הביצים הענקיות של קלאוס אולדנבורג לנהר". קרן גולדברג על גלגולו הנינוח של "Skulptur Projekte" במונסטר, גרמניה, שמתרחש אחת לעשור

  • אמנות פורחת בממלכה ההאשמית

    "מעניין להשוות בין הדימויים שהממסד רוצה ביקרם לעומת הדימויים שממומנים מחוצה לו. המוזיאונים שנסקרו מחזקים את התמונה שלפיה לפלסטינים תושבי ירדן אין ייצוג בדיון החזותי על הנרטיב הירדני". איריס פשדצקי חזרה ממסע מוזיאונים ברחבי עמאן

  • הדוקומנטה ה-14, חלק ב'

    "רשימת הכפילויות המיותרות והתמוהות הללו ארוכה, ומעלה את השאלה מדוע לא בחר הצוות האוצרותי לנצל את החלל הכפול בגודלו כדי לכלול עבודות אחרות. כמו כן, אם מדובר בשתי תערוכות כמעט זהות, מהי הרלבנטיות של שני המיקומים השונים?". קרן גולדברג על חלקה השני של דוקומנטה 14, בקאסל, גרמניה

  • כרוכב מקצועי הדוהר על סוס פראי

    "כבסה מונעת על-ידי תחושת שחרור שאמורה להוליד תוצר של הפתעה וחופש, אך באופן פרדוקסלי כמעט, הציור המוגמר מוכיח שהיא מצליחה לגייס את הכלים כבמטה קסם או כישוף וממשמעת אותם להתמסר לחזיונותיה". גילי סיטון על תערוכתה של מרים כבסה בגלריה הראל, "מעברים מומחשים"

  • דיוקנים מופשטים

    "'חברים נעדרים' הוא שמה של עבודה מופשטת של הודג'קין שאינה קשורה דווקא לדיוקן של חבר או חברים מסוימים. היא מציינת את העצב על אי-נוכחותם של חברים, נושא שהודג'קין הרבה לעסוק בו כאחד מסימני הזקנה". רם אהרונוב על תערוכתו האחרונה של הווארד הודג'קין בגלריה הלאומית בלונדון

  • מיקור חוץ פרפורמטיבי

    "רבות נאמר על שימוש באנשים כמדיום אמנותי במיצגים, בין אם אלה הרקדנים-המדקלמים של טינו סגל או צי ההיפסטרים של אימהוף. עמיר ותנועה-ציבורית עושות גם הן שימוש במיקור חוץ, אך מתוך מחקר מעמיק ושיתוף פעולה ספציפי". קרן גולדברג על "הראיון" ו"כשל פרגמטי", שני מיצגים בתערוכה "הצעות לסדר" בארטפורט, תל-אביב